זוהי טכניקת החקירה הידועה ביותר בעולם, ודומה שהיא מתחילה לעבוד מול קוריאה הצפונית: השוטר הטוב והשוטר הרע. ובמקרה הנוכחי: מון ג'י-אין מקוריאה הדרומית בתפקיד השוטר הטוב, דונלד טראמפ בתפקיד השוטר הרע.

לאחר ששתי הקוריאות הסכימו על ועידת פסגה בחודש הבא, ולאחר שפיונגיאנג לא הכחישה את הודעת סיאול על נכונותה לדבר על פירוק הנשק הגרעיני שלה – צ'רלי קמפבל כותב באתר טיים, כי את הקרדיט יש להעניק גם ל-מון וגם לטראמפ. מון – בנו של פליט מהצפון - לחץ לדו-שיח עם קים ג'ונג-און מאז נבחר בחודש מאי אשתקד, וניצל את אולימפיאדת החורף שאירחה ארצו בחודש שעבר כדי לקדם את הקשרים בין המדינות. ואילו טראמפ הגביר עוד יותר את הלחץ על הצפון באמצעות הידוק העיצומים והשגת הסכמה ראשונה מסוגה של סין ללחוץ על בת-בריתה.

פרופ' ג'ון דלורי מאוניברסיטת יונסיי בסיאול אומר, שלטראמפ מגיע קרדיט גם על כך שהציב את הנושא הקוריאני בראש סדר היום של ממשלו ביחסים עם מדינות אחרות. כך למשל מול מצרים, שתמיכתה בממשל קים תרמה להשעיית סיוע אמריקני בסך 290 מיליון דולר. ארה"ב לוחצת על מדינות באפריקה להפסיק את קשריהן עם פיונגיאנג, התורמים 5%-3% מהכנסותיה במטבע זר. ספרד, איטליה, מקסיקו, פרו וכוויית גירשו בשנה האחרונה את שגרירי קוריאה הצפונית בעקבות לחציו של הבית הלבן. הצעדים הללו אינם רק סמליים, שכן שגרירויות קוריאה הצפונית מהוות מקור הכנסה חשוב למדינה המבודדת, כפי שניתן למשל ללמוד מגניבת אלפי בקבוקי ויסקי, בירה ויין מביתו של דיפלומט קוריאני באיסלמבאד.

חשוב במיוחד היה הלחץ שהפעילה וושינגטון על בייג'ינג לשתף פעולה בשני הסבבים האחרונים של העיצומים שהטיל האו"ם על קוריאה הצפונית. למרות כל האזהרות, ממשל טראמפ הותיר ומותיר על השולחן את האופציה הצבאית, ואין ספק שנשיא סין, שי ג'ינפינג, מבין היטב את המשמעות של האיום ושל סכנת העימות הגרעיני בחצרו האחורית. 90% מהסחר הצפון-קוריאני מתבצע לאורך הגבול בן 1,400 הק"מ עם סין, וזו הקטינה בצורה חדה את ייבוא הפחם, מאכלי הים והעובדים – מה שעשוי להביא לכך שקוריאה הצפונית תיוותר ללא מזומן באמצע השנה הבאה.

לדעת קמפבל, העובדה שקוריאה הצפונית נתקלת בקו קשוח מצד וושינגטון ובאוזן קשובה מצד סיאול, היא כנראה ההסבר היחיד לנכונותו הפתאומית של קים לדבר על פירוק הנשק הגרעיני. הוא הסכים להיפגש עם מון ללא תנאי, וויתר על הדרישה הקבועה של הפסקת התמרונים המשותפים לארה"ב ולקוריאה הדרומית.

עם זאת, הפיכת היאוש של קים להסכם ממשי תהיה משימה קשה, ואפילו אם יושג הסכם – לצפון יש עבר של הפרת הסכמים. עצם ההפשרה היא צעד חיובי, בהתחשב בכך שהצפון-קוריאנים התקדמו בתוכניות הגרעין והטילים שלהם למרות – ואולי דווקא בגלל – עשרות שנים של בידוד. טראמפ עצמו לא חגג ניצחון: הוא צייץ שהפסגה יכולה להוות התקדמות אפשרית כמו גם תקוות שווא – והוא צודק. אבל אם יש מישהו שיכול להוציא משהו מ-קים – זהו כנראה מון.