במשך מספר ימים בשבוע שעבר, נחשף טיבו של הטראמפיזם לעיני העולם כולו: הוא בירך את ולדימיר פוטין, הודיע שיטיל מכסי ענק על סין וחתם על חוק שינפח את הגרעון הפדראלי. בכל המקרים הללו, טראמפ נטש שנים של אורתודוכסיה רפובליקנית – ורוב המפלגה התיישרה איתו. הסוג הבלתי-ברור של פופוליזם שהביא עימו דונלד טראמפ לבית הלבן, הופך לסט של מדיניות המעצב מחדש את המפלגה ואת המדינה – טוענת אשלי פרקר בוושינגטון פוסט.

למרות חוסר הפופולריות שלו והתוהו ובוהו בבית הלבן, טראמפ השתמש בשילוב של חקיקה ופעולות חד-צדדיות כדי לקדם בהצלחה כמה מרכיבי מפתח בחזונו: מכסים המזעזעים את הסחר הבינלאומי, יד קשה כלפי מהגרים בלתי חוקיים, מדיניות חוץ לאומנית והוצאות כבדות תוך התעלמות מהגרעון.

החקיקה הפיסקלית – המעלה את הגרעון על מסלול בו יעבור את רף טריליון הדולרים כבר בשנה הבאה – נתקלה במעט התנגדות מצד המפלגה הרפובליקנית, למרות שבמשך שנים היא התנגדה ליציאתן של ההוצאות הממשלתיות מכלל שליטה. זו דוגמה בולטת לכך שטראמפ השתלט על ערכיה של מפלגתו, כפי שעשה גם בנושאי הסחר החופשי ותפקידה של ארה"ב בהגנה על ערכי הדמוקרטיה.

אחד מדוברי הבית הלבן, ראג' שאה, אומר בגלוי: "החזון של הנשיא לגבי הגירה פרו-אמריקנית, סדר וביטחון לאומי אינו נהנה מתמיכה רחבה בוושינגטון, אבל הוא זוכה לתמיכה רבה בקרב העם האמריקני. זוהי המפלגה הרפובליקנית של הנשיא טראמפ".

פרופ' אנסוואר פרסאד מאוניברסיטת קורנל אומר: "אין ספק שהיה עיצוב מחדש הרבה מעקרונות היסוד שעיצבו במשך השנים את חשיבתה של המפלגה הרפובליקנית. הנכונות שלהם להשיג כמה נצחונות באג'נדה שלהם בתמורה לקבלת הטראמפיזם – עושה רושם שזה הקו שמנחה את הנהגת המפלגה הרפובליקנית".

תומכיו ויועציו של טראמפ אומרים כי הוא אכן עיצב מחדש באופן חלקי את המפלגה, אבל הוא הגיע לשלטון על-ידי כך שהבין להיכן הלך בסיס התומכים שלה ותיעל את החששות והרצונות הקיימים. בבית הלבן מוסיפים, שתפיסת "אמריקה תחילה" של טראמפ מהווה אידיאולוגיה שבאה לידי ביטוי במתן עדיפות לפועל האמריקני על פני פועלים זרים, או בקריאה לחברות נאטו להוציא יותר על הגנתן. עוד הם מציינים, כי בנושאים רבים – כמו למשל רפורמת המס הגדולה – הנשיא וראשי הרפובליקנים מצויים בהסכמה. הרבה ממצביעיו של טראמפ, מוסיף מקור בבית הלבן, המדיניות פחות חשובה מאשר העיקרון – והעיקרון הוא טראמפ עצמו, המבטיח להילחם עבורם.

הסנאטור בוב קורקר, אשר החליט שלא להתמודד שוב השנה לאחר שורת התנגשויות עם טראמפ, שמע אמירות בנוסח "אנשים כבר לא שואלים על הנושאים. לא אכפת להם מהנושאים. הם רוצים לדעת האם אתה בעד או נגד טראמפ". בסקר אחרון אמרו 59% מהרשומים כרפובליקנים, שהם מזדהים עם טראמפ יותר מאשר עם המפלגה.

השאלה היא, האם המחוקקים הרפובליקנים ומנהיגי המפלגה מתפשרים על עקרונות ארוכי ימים, או פשוט רצים אחרי הנשיא והמפלגה הנשמטת מתחת לרגליהם. אחד מתומכיו הבולטים בקפיטול, הסנאטור מארק מידואס, מזכיר שלטראמפ יש יכולת לתקשר מדי יום במישרין עם 49 מיליון עוקביו בטוויטר, ומדגיש שאין ספק שלעובדה זו יש השפעה על המדיניות.

פרקר מציינת, כי טראמפ אימץ עמדות שמרניות מסורתיות של המפלגה בנושאים רבים, כך שהוא עומד בשורה אחת עם המצביעים האוונגליסטים הנמצאים בליבת תומכיו. מכל מקום, המעבר לטראמפיזם בולט במיוחד בתחום הסחר. הצעדים הפרוטקציוניסטיים של טראמפ – הטלת מכסים, פרישה מהשותפות הטרנס-פסיפית ואיום לפרוש מהסכם נאפט"א עם קנדה ומקסיקו – אומצו במהירות בידי המפלגה שבמשך שנים דגלה בסחר חופשי.

בסקר שנערך החודש נמצא, כי 58% מהמצביעים הרפובליקניים תומכים בהחלטתו של טראמפ להטיל מכס על ייבוא פלדה ואלומיניום. לאורך שנת הבחירות 2016 הצביע סקר מתמשך על ירידה חדה בשיעור הרפובליקנים הסבורים שהסחר החופשי טוב לארה"ב: 29% בלבד באוקטובר 2016, ערב הבחירות לנשיאות, לעומת 56% שנה קודם לכן. המסקנה: טראמפ משקף את רצונם הגובר של בוחריו.

טראמפ הקדים את מפלגתו בנושאים נוספים. למרות שמצביעים רפובליקנים רבים תמכו בו בתחום ההגירה, הקו התקיף שלו התנגש עם רצונם של מנהיגי המפלגה למשוך את המצביעים ההיספנים. בבחירות ב-2012 קיבל מיט רומני רק 27% מהקולות ההיספניים, ודוח של המפלגה קבע שהיא חייבת לאמץ רפורמה בתחום ההגירה. אבל, כאמור, בשטח הדעות היו שונות.