הנשיא
דונלד טראמפ הודיע השבוע (18.6.18) על הקמת זרוע שישית בכוחות המזוינים של ארה"ב – זרוע החלל. אלא שבין הכרזה לבין ביצוע יש פער גדול ובעיקר תהליך ארוך ומורכב, מסבירה ואלרי אינסינה בדיפנס ניוז.
גם הפנטגון עוד לא יודע בדיוק מה משמעות הדבר. "מועצת המדיניות שלנו תתחיל לעבוד על הנושא, שיש לו השלכות על פעילות המודיעין של חיל-האוויר, הצבא, הנחתים והצי. זו תהיה עבודה מורכבת, יחד עם הקונגרס, עם הרבה תובנות מצד בעלי עניין רבים", אמרה דוברת משרד ההגנה. שאלות רבות נותרו פתוחות, למשל: האם טראמפ יוכל להשיג את תמיכת הקונגרס? מה לוח הזמנים להקמת זרוע החלל? האם היא תהיה כפופה לפנטגון או עצמאית?
בריאן וויידן, מומחה לחלל ומי ששירת בתחום זה בחיל-האוויר, אומר: "זהו שינוי ביורוקרטי עצום, המון חלקים מורכבים, המון השלכות תקציביות, השלכות של דוקטרינה, השלכות של יחסי פיקוד, השלכות תקציביות, השלכות חוקיות. בכל זה צריך לטפל".
הבעיה הראשונה היא הקונגרס. למרות שהוראתו של טראמפ מקדמת את הנושא על-אף התנגדותו העקבית של הפנטגון להקמת זרוע החלל, רק הקונגרס יכול להקים זרוע צבאית חדשה. כמה מחוקקים, ובהם חברים מרכזיים בוועדות ההגנה של שני הבתים, כבר הבהירו שלא יהיו חותמת גומי. אחד מהם הוא מייק טרנר, הרפובליקני העומד בראש ועדת המשנה בבית הנבחרים העוסקת בחיל-האוויר: הוא מזכיר שהבית הורה להגיש לו בעוד חודשיים דוח מקיף בנושא ושרק לאחר מכן יגבשו חבריו את עמדתם.
גם אם הקונגרס יאשר את המהלך, יישומו יקח שנים רבות. הקונגרס כבר אישר את תקציב הביטחון לשנת 2019, כך שרק בשנת הכספים 2020 ניתן יהיה בכלל להתחיל בביצוע – וזה יהיה עוד יותר מסובך אם הדמוקרטים יזכו כצפוי בשליטה לפחות באחד משני הבתים בנובמבר הקרוב. שלא לדבר על האפשרות שטראמפ עצמו יפסיד בבחירות בעוד שנתיים, ואזי כל התוכנית תהיה נתונה להחלטתו של יורשו.
נניח שהתוכנית תעבור את המכשולים הפוליטיים; טראמפ כנראה מתכוון להקמת זרוע עצמאית, דומה לחמש הקיימות – מה שיחייב הגדלה משמעותית בתקציב ובכוח האדם, ולא בטוח שיהיה מהיכן לממן אותה. שרת חיל-האוויר לשעבר, דבורה-לי ג'יימס, אומרת שמדובר במהלך שיכול להיגרר שנים ולגזול תשומת לב מנושאים חשובים יותר.
נכון להיום, תחום החלל מצוי באחריותו של חיל-האוויר אך הוא קטן יחסית (בממדים אמריקניים): רק 38,000 עובדים ורק 10 מיליארד דולר בתקציב הגלוי של הפנטגון. גם לצבא ולצי יש תוכניות חלל קטנות משלהן, ו-ווידן מזהיר שהם ינסו לשמור עליהן אפילו אם תוקם זרוע נפרדת – כשם שהנחתים והצי ממשיכים להפעיל מטוסים בצורה עצמאית. ואם תידרש תוספת תקציבית לזרוע החלל, הדבר לא רק מצריך הרבה מאוד תכנון, אלא גם עלול לגרום לקיצוץ ביתר הזרועות – שכמובן לא יאהבו את זה.
אתגר אחר, כותבת אינסימה, הוא בתחום התרבות הארגונית. לאחר הודעתו של טראמפ התבדחו גולשים ברשת, שהקמת הזרוע תפתור אחת ולתמיד את המחלוקת האם סולם הדרגות בתחום החלל צריך להיות כמו בחיל-האוויר או כמו בצי. אלא שמדובר בעניינים רציניים: מי שיועברו מהזרועות הקיימות לזרוע החדשה, ימצאו את עצמם משרתים בגוף אליו מעולם לא התגייסו. ואילו אותו גוף יצטרך לאחד בין טייסים, מלחים, נחתים וחיילים וליצור להם ולעצמו זהות משלו – כי אחרת, מה הטעם בקיומו?