בסדרה "כן, אדוני ראש הממשלה" מגלה ג'ים האקר, כי המחנות של כוחות נאטו בגרמניה כל כך רחוקים מהגבול – עד שהצבא הסובייטי יגיע אליהם לפני שיספיקו להגיע אליו. בדיקה של וושינגטון פוסט מעלה, שזהו פחות או יותר המצב כיום בפולין: מפקדי הכוחות האמריקניים חוששים, שבמקרה של מלחמה עם רוסיה – אנשיהם ייתקעו בפקקי תנועה בכבישים הצרים או יגלו שגשרים חלשים קרסו תחת עומס הטנקים, ואולי אפילו יעוכבו בידי שומרי גבולות עקשנים וחברות רכבות בלתי יעילות.

מייקל בירנבאום מסביר, שאפילו אם רבים מן המכשולים יוסרו במקרה של מלחמה, הם עלולים לגרום לתוצאות חמורות בהיערכות שלפני ההכרזה הרשמית על מלחמה. לנאטו יש כוח שלדי בלבד בגבול בין פולין לרוסיה, והכוחות האחרים יצטרכו לנסוע מאות קילומטרים. עיכוב – תוצאה של ביורוקרטיה, תכנון גרוע ותשתיות קורסות – עלול לאפשר לרוסיה לכבוש שטחים במדינות הבלטיות בעוד מפקדי נאטו ממלאים את 17 הטפסים הדרושים כדי לחצות את גרמניה בדרך לפולין. לפחות תרגיל אחד שנערך בבית הלבן הוביל למסקנה, שהבעיות הלוגיסטיות יגרמו לתבוסה.

היעד המקורי של נאטו להיערך למלחמה רחבת היקף עם בריה"מ, כאשר קו החזית היה בגרמניה – קילומטרים בודדים ממקום מושבם של 200,000 חיילים אמריקניים. אולם לאחר קריסתה של בריה"מ סברו במשך שנים המתכננים של הברית, כי נכנסו לעידן של שיתוף פעולה עם רוסיה. גם לאחר הרחבת הברית מזרחה ב-2004, לא היו לה תוכניות כיצד להגן על חברותיה החדשות הגובלות ברוסיה.

פלישתה של רוסיה לאוקראינה ב-2014 גרמה להתפכחות ומתכנני נאטו שינו מן היסוד את תוכניותיהם – אך אז גילו שהגמישות שלהם מוגבלת ויכולתם לחצות את אירופה היא בעייתית. במבט רחב יותר, התברר שהתפיסה של 25 השנים הקודמות שוב אינה תקפה: אירופה אינה מאוחדת, אינה חופשית ואינה נהנית משלום. בכמה מקרים למתכננים במוסקבה יש מידע טוב יותר על הדרכים והגשרים בחברות נאטו החדשות – משום שבריה"מ היא שהשתמשה בהם במשך שנים.

בעוד רוסיה יכולה להזיז את כוחותיה באין מפריע בתוך שטחה, מבחינת נאטו העסק הרבה יותר מורכב. בגרמניה יכולים מובילי טנקים וציוד כבד אחר לנסוע רק בלילות ובכלל לא בסופי שבוע. שבדיה, המשתפת פעולה עם נאטו, דורשת הודעה של שלושה שבועות מראש לפני שחיילים וציוד צבאי ייכנסו אליה. מסילות הברזל במדינות הבלטיות רחבות מאלו שבמערב אירופה, כך שיש לפרוק את כל הציוד ולהעבירו לרכבות אחרות בגבול פולין או ליטא.

ראשי נאטו רק מתחילים להתמודד עם הבעיה, כותב בירנבאום. בשנה האחרונה הם עבדו עם האיחוד האירופי על הגדלת המימון לשיפור התשתיות ועל הפחתת הביורוקרטיה. בפסגה בבריסל בחודש הבא – בהנחה שהנשיא דונלד טראמפ לא יפתיע – הם אמורים לאשר הקמת שני פיקודים צבאיים שיאיצו את העברת הכוחות מהחוף המזרחי של ארה"ב אל גבול רוסיה. המשמעות היא שיותר אנשים יעבדו על פתרון הבעיות, אבל נראה שיידרשו שנים כדי לחסל אותן לחלוטין. מהלך צפוי נוסף: הגדלת מספר החיילים בכוח התגובה המהירה מ-5,000 שאמורים להיפרס בתוך עשרה ימים ל-30,000 שייפרסו בתוך חודש.

צעדים אלו יגבירו משמעותית את יכולתה של נאטו להתמודד מול רוסיה, אבל הם רחוקים מאוד מהמשאבים הצבאיים שהיו מוכנים להפעלה מיידית בשיא המלחמה הקרה. התקווה היא שניתן יהיה למנוע מלחמה על-ידי עצם יצירת היכולת להעביר כוחות במהירות לחזית.