שי אינו מתפשר ואינו מודה בטעויות

זמנים קשים ומסוכנים באים על העולם ועל סין, ושי ג'ינפינג במצב הרוח המתאים. במשך קרוב לשעתיים (16.10.22) הוא קרא לחברי המפלגה הקומוניסטית להתמודד ברוח קרב עם אתגרים מבית ומחוץ ולנצל הזדמנויות אסטרטגיות במסגרת השינוי במאזן הכוחות העולמי (דהיינו: שקיעתה של ארה"ב). נאומו הבלתי-מתפשר של שי גם לימד על המשך מדיניות ה"אפס קורונה", קרא שלא להיכנע ללחצים זרים והציב יעדים לחינוך הנוער וגם ליותר ילדים.

הנאום הושמע בפתיחת הקונגרס ה-20 של המפלגה, אירוע המתקיים פעמיים בעשור והפעם אמור להסתיים בבחירתו של שי לכהונה שלישית כנשיא (ואולי אף לכל החיים). הסיכונים הבאים גבוהים במיוחד, טוען אקונומיסט, למרות שכוחו של שי יהיה הגדול ביותר מאז ימי מאו. כלכלתה של סין נמצאת בהאטה, בשל הסגרים החוזרים ונשנים מול הקורונה. התנופה והביטחון במגזר הפרטי נבלמו בין היתר בשל צעדיו של שי, שנועדו להכניס את החברות תחת שליטת המפלגה. מבחינת סינים בני 40 ומטה, הדאגה למציאת דיור והאבטלה הגוברת הם הלם.

האליטות העסקית והפוליטית יודעות שתדמיתה של סין נפגעה בשנים האחרונות, לפחות בעיני הדמוקרטיות הליברליות. דיפלומטים סינים דוחים את הביקורת על היד הקשה שלה, והממשלה משתמשת באמצעים כלכליים כדי להעניש מדינות שהתנהלותן אינה נושאת חן בעיניה. כל אלו גרמו לחוסר אמון בסין כלקוח וספק. היקיצה המערבית לגבי רוסיה כוללת לקחים לגבי סין, אשר נמנעה מלגנות את ולדימיר פוטין על הפלישה לאוקראינה – ובעיצומו של הקונגרס הלה מצטייר כמפסידן.

למרות כל אלו, נאומו של שי לא כלל הודאה כלשהי. הוא תיאר את מדיניות ה"אפס קורונה" ככזו ששמה במקום הראשון את חייהם של הסינים לצד תוצאות בריאותיות וכלכליות נהדרות. הוא שיבח את מדיניותו לקידום מדענים ומהנדסים, ואת מדיניותה של המפלגה בתחום ההיי-טק. הוא הילל את ריסוק האופוזיציה הדמוקרטית בהונג-קונג ואת הטיפול ב"בדלנים, קיצונים דתיים וטרוריסטים אלימים אתניים".

נאומים כאלה מטיבם אינם עוסקים בענייני השעה, כמו המלחמה באוקראינה, שכן הם מנוסחים במשך חודשים. ועדיין, שי חזר על טענתו המוכרת ולפיה שלום העולם מצוי בסכנה בשל הבריתות של ארה"ב באירופה ובאסיה. במה שעשוי להוות הקלה מסוימת למדינות זרות, הניסוח לגבי טייוואן כלל ערבוב של בלופים ואיומים להשתמש בכוח אם האי יכריז על עצמאות, אך לא היה בו משהו המשדר דחיפות.

הטון המתגרה איננו מפתיע, מציין אקונומיסט. שי צריך להבטיח לעצמו את הקדנציה הבאה, ובזמנים הטובים ביותר המנהיגים אינם אמורים להפגין חולשה בקונגרסים של המפלגה; וכעת הזמנים אינם הטובים ביותר. אבל הנאום גם מלמד על המנדט של שי. אוכלוסיית סין עייפה מה"אפס קורונה". המוני בעלי דירות, מובטלים צעירים והוריהם מודאגים בקשר לעתיד. היזמים הסינים חוששים מאוד מהקיפאון במדיניות הכלכלית. פקידים ואקדמאים מותחים ביקורת על מלחמותיו של שי עם המערב. הנאום לא כלל מענה כלשהו לקבוצות אלו, משום שאין להן דרך לדרוש זאת.

מקור הכוח של שי איננו המדינה ואפילו לא 2,300 צירי הקונגרס, שהם ניצבים בטקס ההכתרה שלו. המנדט שלו לשלוט מגיע מכמה בוסים של המפלגה וכמה מוותיקיה, אשר נפגשים בדלתים סגורות זמן רב לפני הקונגרס. הכללים הברוטליים של האליטה הפוליטית אינם נותנים למנהיג שום סיבה להודות במחיר של מדיניותו, שלא לדבר על טעויות. התשואות הרועמות בהן התקבל נאומו של שי היו כניעה לכוח.