קוריאה הצפונית בתת-תזונה ובדרך לרעב כבד

רעב גורם לייאוש. ב-10.2.23 התייצב אדם רעב בשנות ה-70 לחייו מחוץ למשרדי המפלגה הקומוניסטית בעיר הֵייסֶן שבקוריאה הצפונית. כאשר חברי מפלגה הגיעו לעבודה, הוא קרא לעברם: "אני אמות ברעב אם זה יימשך כך. אנא, תנו לי אוכל". רעבים נוספים מיהרו להצטרף אליו. כאשר ניסו אנשי ביטחון לפזר את ההתקהלות, פרצה קטטה. זוהי תקרית נדירה במדינה בה הפרעה לסדר עלולה להסתיים בגולאג או אף גרוע מכך, מציין אקונומיסט.

Rimjin-gang, קבוצה חשאית של עיתונאים הפועלת בקוריאה הצפונית, מדווחת על תקריות כאלה המעניקות הצצה למשבר המזון במדינה. האו"ם מעריך, כי 42% מתושביה סבלו מתת-תזונה בשנים 2021-2019. בשל מזג אוויר גרוע ומחסור בדשנים, היבולים ב-2022 היו דלים במיוחד. תפוקת המזון הכוללת הייתה רק 4.5 מיליון טון, ירידה של 3.8% לעומת השנה הקודמת; ב-2019 העריך האו"ם שתפוקת המינימום הדרושה היא 5.7 מיליון טון.

המערכת החקלאית המיושנת אינה מסוגלת מזה זמן רב להאכיל את 26 תושבי המדינה. רעב בשנות ה-1990 גבה את חייהם של לפחות 200,000 בני אדם; יש המעריכים את מספרם ב-3 מיליון. המצב כיום פחות חמור, אבל לא דרוש הרבה כדי לחזור למחזות האימים שלפני שלושה עשורים. קוריאה הדרומית סבורה, שתושבים במדינה השכנה כבר גוועים ברעב.

פתח ההצלה הסביר ביותר הוא סחר, אך למרות שהסחר הרשמי עם סין עולה, הוא עודנו נמוך בהרבה מאשר לפני הקורונה. בעבר רוב ייבוא המזון הצפון-קוריאני היה בלתי רשמי, אך החלטתו של קים ג'ונג-און לסגור את הגבולות בינואר 2020 (בגלל הקורונה) הפחיתה את ייבוא המזון והדשנים. גדרות חדשות וחיילים שקיבלו הוראות לירות כדי להרוג הפחיתו לאפס את ההברחות.

מחירי האורז ועמילן התירס, המהווים 98% מייצור הדגנים בקוריאה הצפונית, מלמדים על חומרת המצב. שניהם הגיעו החודש לשיא של חמש שנים; מחירו של עמילן התירס עולה מהר יותר, מה שמלמד שהתושבים נאלצים להסתפק בדגנים פחות מזינים. המצב עלול להחמיר עוד יותר, בשל פגעי מזג האוויר; אפילו התקשורת הבלתי-אמינה של הצפון מזהירה מפני סכנת בצורת.

משטרו של קים מודאג די הצורך כדי להכיר בפומבי בחומרת המצב. קים קרא החודש לעמיתיו להיכנס ל"עידן חדש" של פיתוח כפרי – קריאה מדאיגה בפני עצמה, מעיר אקונומיסט. הרעב של שנות ה-1990 הסתיים בזכות חקלאות וסחר פרטיים בהיקף קטן, אשר צצו על חורבות מערכות החקלאות וההפצה הסטליניסטיות של המדינה. שווקים אלו יכולים למנוע רעב נוסף, אך קים נראה כמתכנן להדק את הפיקוח עליהם.

Rimjin-gang מדווח שהממשלה אסרה מכירת מזון בשווקים בכמה ערים, כדי להעניק מונופול לחנויות שבבעלותה ואשר מוכרות אותו מתחת למחירי השוק. רכיבים אחרים ב"עידן החדש" של קים, כמו מערכות השקיה וציוד חקלאי, הם הבטחות שלא מולאו. תוכנית המזון של האו"ם הכפילה פי שלושה את תקציב הסיוע לקוריאה הצפונית למחצית הראשונה של השנה, אך אנשיה אינם מורשים להיכנס למדינה ואין סימן שזה ישתנה בקרוב. עיתוני המדינה הגדירו בחודש שעבר את הסיוע החיצוני כ"סוכריית רעל" ועלבון ל"כבוד והיוקרה" של המדינה.

קוריאה הדרומית הציעה סיוע, בתנאי שפיונגיאנג תסכים לחדש את השיחות על הפסקת תוכנית הגרעין שלה. אבל, מזכיר אקונומיסט, תוכנית זו היא הערובה להמשך קיומו של המשטר. בחודש מרס לבדו שיגרה קוריאה הצפונית חמישה טילים, כולל טיל בין-יבשתי ומה שהיא הציגה כטיול שיוט המשוגר מצוללת. מבחינתו של קים, התותחים תמיד ינצחו את החמאה.