שבע יצירות של הצייר האוסטרי אגון שילֶה הוחזרו (20.9.23) ליורשיו של אמן הקברט הווינאי פריץ גרינבאום שהיה הבעלים שלהן לפני שנרצח במחנה דכאו בשנת 1941. מדובר בנקודת מפנה באחד המקרים הממושכים ביותר של השבת רכוש קורבנות שואה, מציין ניו-יורק טיימס. ההחזרה צוינה בטקס מרגש בלשכתו של פרקליט מחוז מנהטן, אלווין בראג, אשר חקר את המקרה.
היורשים ניסו במשך למעלה מ-25 שנה לקבל יצירות שונות של שילה, ובעולם האמנות עקבו מקרוב אחרי תביעותיהם. המאבק אף חולל תקרית בינלאומי ב-1998, כאשר אחת מהיצירות הושאלה בידי מוזאון אוסטרי למוזאון לאמנות מודרנית בניו-יורק. פרקליט המחוז דאז, רוברט מורגנטאו, ניסה ללא הצלחה למנוע את החזרת התמונה לאוסטריה.
פרקליטות המחוז נכנסה לתיק שוב לאחר שבית המשפט בניו-יורק קבע, כי גרינבאום מעולם לא מכר או מסר יצירת אמנות כלשהי ולכן יורשיו הם הבעלים שלהן. הפרקליטים מצאו ראיות לכך ששבע יצירות עברו תחת ידיו של סוחר אמנות במנהטן, וכך יכלו להתערב. בעקבות פניית הפרקליטות הסכימו כמה מוזאונים ואספנים להחזיר את היצירות, לאחר שהובהר להם שבידיהם מצוי רכוש גנוב.
שבע היצירות היו בידי שלושה מוזאונים: המוזאון לאמנות מודרנית ומוזאון מורגן בניו-יורק ומוזאון האמנות בעיר סנטה ברברה בקליפורניה. האספנים הפרטיים היו רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי ופעיל ותיק בנושא השבת רכוש קורבנות השואה, וסרגיי סברסקי, אספן אמנות נודע.
גרינבאום היה אמן קברט ופטרון אמנות אשר התפרסם בביקורתו על הנאצים. הוא נאסר עם סיפוח אוסטריה לגרמניה ב-1938 ונשלח לדכאו, מחנה הריכוז הנאצי הראשון שליד מינכן. במהלך מאסרו אולץ גרינבאום לחתום על ייפוי כוח לטובת רעייתו, אליזבת גרינבאום, אשר בהמשך נאלצה למסור לנאצים את אוסף האמנות ובו 81 יצירות של שילה. הנאצים הכריזו על שילה כ"אמן מנוון" ומכרו את יצירותיו במכירות פומביות או בחו"ל; ההכנסות נכנסו לקופת המפלגה.
בשנות ה-1950 צצו יצירות רבות מאוסף גרינבאום, כולל יצירותיו של שילה, כאשר היו בידיו של הסוחר השווייצרי אברהרד קורנפלד. לאחר מכן הן נמכרו לסוחר האמריקני אוטו קליר, שהיה בעליה של גלריה בניו-יורק, ומשם נמכרו למגוון רחב של רוכשים. פסק הדין של 2018 הורה לאספן ריצ'רד נאגי להחזיר שני ציורים של שילה, אותם עמד למכור. "חתימת תחת איומי אקדח היא חסרת ערך", קבע השופט צ'רלס רמוס.
שלושה ציורים נוספים נתפסו
בדצמבר שעבר פנו היורשים לפרקליטות המחוז וביקשו ממנה לבדוק האם החזקת יצירות נוספות מהווה למעשה החזקת רכוש גנוב על-פי חוקי ניו-יורק. מתיו בוגדנוס, סגן פרקליט המחוז המנהל את היחידה למאבק בגניבת עתיקות, החליט להתייחס לסוגיה כאל תיק פלילי וכך מצא ראיות חדשות לכך שהיצירות עברו דרך העיר. המוזאונים והאספנים שהחזירו את התמונות חתמו על הסכם עם הפרקליטות, לפיו הם מוותרים עליו "בהתאם לחקירה פלילית בנוגע לאמנות שדודה בידי הנאצים".
לפחות שש מבין התמונות יוצאו למכירה בידי כריסטי'ס בניו-יורק בחודשים הקרובים והתמורה תשמש את קרן גרינבאום-פישר למתן מילגות למוזיקאים צעירים. השווי המוערך של התמונות נע בין 780,000 דולר ל-2.75 מיליון דולר. המוזאון לאמנות מודרנית החזיר את "יצאנית" מ-1912 ו"נערה נועלת נעל" מ-1910. מוזאון סנטה ברברה החזיר את "דיוקנה של אשת האמן, אדית" מ-1915, ומוזאון מורגן – דיוקן עצמי של שילה מ-1910. לאודר מסר את "אני אוהב אנתיזה" (1912), וסברסקי – את "דיוקנו של נער (הרברט ריינר") מ-1910 ו"אישה יושבת" (1911).
הטיימס מציין, כי הפרקליטות מסרה שהיא מנהלת חקירה לגבי לפחות תריסר ציורים נוספים של שילה, אשר נשדדו בידי הנאצים ועברו דרך ניו-יורק. בשבוע שעבר תפסו החוקרים שלושה ציורים בשלושה מוזאונים מחוץ לניו-יורק – המכון לאמנות בשיקגו, מוזאון קרנגי בפיטסבורג וקולג' אוברלין באוהיו - בטענה שהם שייכים ליורשיו של גרינבאום, אשר הגישו תביעות לקבל אותם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
