אמריקה לא לצידנו

כמעט לעולם איני מסכים עם דוברי מפלגת האבודה, אבל כשיצחק הרצוג אומר כי נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס לא רק שלא ישיג את השינוי המיוחל במרדף האירני אלא את ההפך, אני נאלץ להסכים. אני מוכן גם לחתום ולשים ידי באש, שגם נתניהו יודע שכמעט שום דבר שהקונגרס יעשה לא ישנה את מסלולה של אירן אל הנשק הגרעיני. נאומו הוא אכן הצגה מרהיבה של תיאטרון פוליטי, אבל רק הצגה.

הצגה, כיוון שנתניהו, בצר לו, נקלע ליריבות הבין-מפלגתית העמוקה ביותר שנתגלעה בין הדמוקרטים לרפובליקנים מאז סיום מלחמת העולם השנייה. התמיכה בישראל אינה עוד מוסכמה של שתי המפלגות. המדיניות כלפי ישראל היא אחד ההבדלים העיקריים שבין המפלגות האמריקניות. די לראות את קריאות הבוז שבהן התקבל מצע המפלגה לגבי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל. די לראות את החרם שהטילו דמוקרטים יהודיים על הצגת נתניהו כדי לדעת שבנושא הישראלי התמיכה הדמוקרטית בישראל מתיישרת עם אובמה ועם ארגון השטנה לישראל ג'יי סטריט, בעוד שהתמיכה הרפובליקנית בישראל היא גורפת.

הצגה, כיוון שבניגוד לשבחים שהעתיר נתניהו על הנשיא ברקּ אובמה,הרי שאובמה הוא הנשיא העויין ביותר לישראל מאז ג'ימי קארטר. עוינותו משקפת שילוב של עליונות איסלאמיסטית וגישה פוסט-קולוניאלית המיחסת למדינה היהודית את עוולות הקולוניאליזם הלבן של המאה ה-19. הנשיא המסוים הזה עשה כל שביכולתו לקעקע את בטחונה של מדינת ישראל (300 מיליון הדולר שהעניק הממשל לטובת "כיפת ברזל" הם פסיק לעומת רכישות הדולרים בשקלים שעשה בנק ישראל באותן שנים), להעניק חזות חוקית לאנטישמיות המוסלמית מבית מדרשם של ה"אחים המוסלמים". וכשהבין כי נכשל במשימתו (כמו כמעט בכל המטרות שהציב), פנה לאירן כגורם המאיים ביותר על מדינת ישראל, על-מנת לכרות איתה ברית.

הצגה, כיוון שלא זו בלבד שהשטנת אירן בעיני הקונגרס הרפובליקני לא תשנה את דעתו של הנשיא ועוזריו שונאי-ישראל, אלא תחזק אותו ואותם בדעתם שהנה מצאו את המקל באמצעותו יוכלו לחבול בישראל בידיים נקיות. הרי אם אירן מפחידה את ישראל עד כדי כך שנתניהו נאלץ להתחנן בפני בית הנבחרים שיעשה משהו, כלשהו, כדי לעצור את העסקה הנוראה ואיומה, הרי זה כל העידוד שהממשל הנוכחי זקוק לו כדי להגיע אל העסקה הזו, בכל תנאי, ולומר שזה הכי טוב שאפשר לעשות ללא מלחמה. כדי לומר שהחלופה היחידה שנתניהו מציע היא שארצות-הברית תיכנס שוב למלחמה למען ישראל כמו בעירק, כמו בסוריה, כמו באפגניסטן - כולן מלחמות ביוזמת השמרנים החדשים שאינם אלא עושי דברה של אייפק, שהיא עושה דברו של נתניהו, בדיוק על-פי המתכונת של הפרוטוקולים של זקני ציון. כך לדוגמה, האשים אובמה את אחד מבכירי הדמוקרטים, רוברט מננדז, בהקרבת ההסכם עם אירן למען תרומות למסע הבחירות שלו. ג'ון קרי לא בחל בהאשמת נתניהו באחריות למלחמת עירק, רק כיוון שנתניהו, כמרצה פרטי, תמך במדיניותו של הנשיא בוש והאמין כמוהו שעירק חופשית ודמוקרטית עדיפה על רודנות בסגנון נאצי.

הצגה, כיוון שהבסיס הרעיוני שעליו העמיד נתניהו את טיעוניו הוא שאין להקריב את העתיד למען ההווה. אלא שכל ההוויה של ממשל אובמה הוא להקריב את העתיד למען ההווה. תחת מנהיגותו של אובמה צמח החוב הלאומי האמריקני לשיא של כל הזמנים, במהירות שלא נודעה מעולם. החוב הלאומי האמריקני עומד על למעלה מ-18 טריליון דולר, ושועט בעלייה. החוב לכל אזרח, כולל אזרחים אמריקנים החיים בארץ, הוא יותר מ-56 אלף דולר, וחוב ציבורי לכל משלם מיסים הוא פי-שלושה מזה שכן רק שליש מאזרחי ארה"ב משלמים מיסים כלשהם. התקציב לחמש השנים הקרובות צופה עלייה של החוב בעוד 6 טריליון דולר, וכל החוב הזה מסתמך על החסכונות של כלל אזרחי ארה"ב. וזה רק ברמה הפדרלית. כלל החובות לכל משפחה בכל הרמות הוא למעלה מ-700 אלף דולר, בעוד שהחיסכון הקיים לכל משפחה הוא פחות מ-9000 דולר. לבקש מן הנשיא הזה, מן הממשל הזה, שלא להקריב את העתיד למען ההווה, זה כמו לבקש מן הרבי מלובביץ' לאכול חזיר בפרהסיה ביום כיפור, או כמו לדרוש מאירן להפסיק להיות תומכת טרור, להפסיק את הקריאות להשמדת ישראל, ולהפסיק את המאמץ להשגת נשק שובר שוויון, הוא הנשק הגרעיני. זה לא יקרה. התגובות הנזעמות של הממשל ונגרריו בבית הנבחרים נגד התביעה הישראלית לכניעה אירנית שלא תהיה, מוכיחות כי הממשל האמריקני ואירן הולכים יד ביד כדי להקריב את העתיד למען ההווה.

הצגה, כיוון שארה"ב אינה מסוגלת היום, לא כלכלית ולא צבאית, ולא אנושית, לנהל יותר ממלחמה אחת בחזית אחת. ולדימיר פוטין יכול לעשות מה שהוא רוצה באוקראינה, בארצות הבלטיות, וארה"ב יכולה רק למחות. לא אני אומר זאת. זוהי ההערכה של מכון הריטייג' (מורשת). יתר על כן, סביר כי בנוכחות חזית אחת יתעוררו עוד חזיתות, בשל הריק שנוצר עם הסתלקות כוחות לעבר אותה חזית עיקרית. ועוד, סדר הכוחות הנוכחי צפוי לעבור צמצום נוסף, ועמוק, כיוון שהתקצוב לצבא ארה"ב לשנים הקרובות הולך ומתקצץ. ב-500 מיליון דולר לשנה. לכך יש להוסיף כי כל צבאות המערב מצטמצמים (לבריטניה הגדולה יש פחות מ-100 אלף חיילים). המסקנה המתבקשת היא כי ארה"ב וכלל המערב הם משענת קנה רצוץ לישראל, אם תזדקק לסיוע צבאי במלחמה נגד גורם אזורי ענקי כמו אירן.

לא רק שאמריקה בהנהגתה הנוכחית לא תפתח חזית כלשהי, אלא כדי להימנע מן הסיכוי שחזית כזאת אכן תיפתח, היא תעדיף לפגוע בישראל. למעשה, יש דיווחים שהממשל הנוכחי הזהיר את ישראל כי יפיל כלי טייס ישראלים בדרכם לאירן (לא שזה הרתעה גדולה; האמריקנים לא ראו ולא ידעו שצה"ל מפציץ את אש"ף בתוניס ב-1985, או את האוסיראק בבגדד ב-1981, או את הכור הסורי ב-2007). אין צורך במקורות ביון עמוקים, מספיק לגגל, כמאמר ראש הממשלה לפני הקונגרס. הממשל הנוכחי משתמש באנשי קש כדי להביע את עמדתו, מן המקור המכנה את נתניהו חריוני תרנגול, ועד לזה שהדליף שאובמה ייתן את ההוראה להפיל מטוסים ישראלים בדרכם לאירן.

בנימין נתניהו אינו שחקן תיאטרון. מדוע אפוא הופיע כשחקן ראשי בהצגה הטובה בעיר? למען משפט אחד שאמר: אם ישראל תועמד לבד, היא תעמוד לבד.

ויש גם שורה חסרה בתמליל...

ומהי השורה החסרה? על ראשכם מה שיקרה לאחר מכן, כי יהיה רע מאוד. אם ההסכם הנוכחי עם אירן הוא עסקה רעה, הרי מה שיקרה אחרי פעולה ישראלית הוא עסקה רעה שבעתיים. בניגוד לשתי הפעולות הקודמות לחיסול מתקני האטום, שהיו ממוקדות ונקיות כמו קרן לייזר, הפעולה הזו תהיה נרחבת ומטונפת. במיוחד בנשורת גרעינית מבושהר ואיספהאן. כל הסרכזות הללו בבטן האדמה בפורדו ונתאנז המחוסנות לכאורה מהתקפה אווירית פועלות על חשמל, וכדי להפסיק אותן החשמל באירן יופסק. להרבה זמן. כל הגז של אורניום 6 פלואוריד לצורך העשרה מופק באיספהאן במתקן גלוי שכל ההגנה שלו היא הסיכון לזיהום הסביבה בנשורת גרעינית. המתקן יחוסל. כל החשמל הגרעיני מופק בבושהר, לחוף המפרץ הפרסי, שאם יבקע, יזהם את כל המפרץ בנשורת גרעינית. אם אתם, חברי הקונגרס, אינכם רוצים את העסקה הרעה הזו, השיגו עסקה טובה הרבה יותר, שבסופו אירן אחרת משהיא כיום. על ראשכם. ראו הוזהרתם.

האם אובמה אינו יודע זאת? מובן שהוא יודע. אבל ממרום עליונותו האיסלאמיסטית הוא משוכנע שהיהודון ביבי אינו אלא דברן מעולה, שחקן תיאטרון פוליטי, ותו לא. הוא אומר זאת בפה מלא, בבוז מודגש, כיאה למי שדיבר ולא עשה.

עכשיו מִשֶכָּלוּ המילים, יש לשתוק, ולעשות.