לוסי אהריש העיתונאית הערבייה הצעירה התרגשה עד דמעות כשהדליקה את המשואה בטקס המשואות של יום העצמאות. הדמעות בעבעו בגרונה, והיא נגעה לרגע ברקיע (בלי היהלומים). לא המעמד ריגש אותה, היא כבר ניהלה שידורים חיים כמגישה בטלוויזיה, אלא תחושת השייכות כלפי כולם.
לוסי אהריש התבלטה כבר כמבזקנית חדשות צעירה בתוכנית אחה"צ של
רפי רשף. הטמפרמנט גלש ממנה והלאה, ויכולת להבחין כי מדובר באשה צעירה אינטליגנטית אפילו שהקריאה אז חדשות שבלניות מהטלפרומטר. המבזקנות הייתה רק ציון דרך בדרכה העיתונאית, משם המשיכה הלאה בהגשת תוכניות אירוח של ממש בכל הערוצים והציבה עצמה בשורה הראשונה של מגישות הטלוויזיה. היו חדי אוזן אני משוכנע, שעשו אוזנם כאפרכסת, כדי "לתפוס" אותה עם איזו סטייה קטנטונת באקצנט, כדי לאשש לעצמם את ערביותה של לוסי, או שמא תחרוג מהפוליטיקלי קורקט כמגישה ותביעה עמדה כזו או אחרת, בשל מוצאה. נראה שלא העלו בחכתם דבר. בכל אותם תוכניות טלוויזיה שהנחתה, הובילה את השידור במקצועיות, ברהיטות, בכשרון רב ובאסתטיות טלוויזיונית. בעברית, בערבית ובאנגלית שוטפת.
לוסי אהריש גילתה גם יכולת משחק לא מבוטלת בתוכנית בידור "מחוץ לחוק" בראשות הסטנדאפיסט רועי לוי. אינני יודע מהן עמדותיה הפוליטיות, החברתיות והאחרות של לוסי אהריש, שכן מעולם לא הביעה שום השקפת עולם בתוכניות שהגישה. למען האמת גם לא מעניין איש איזה איזה פתק שלשלה לקלפי ביום הבחירות. דומני, כי בפעם היחידה שחרגה מהניטרליות שכפתה על עצמה, הייתה כשהביעה את דעתה במובן המגזרי של המילה, לדברי ראש הממשלה נתניהו כשהזהיר ביום הבחירות על נהירת הערבים האינטנסיבית לקלפי. וזאת לא בשידור שהינחתה. יש הסבורים כי תגובתה לדברי ראש הממשלה היו מיותרים וחורגים ממעמדה כמגישה בערוץ טלוויזיה ראשי. מקבילותיה העיתונאיות נחות על זרי הדפנה, הפכו לקונצנזוס וזוכות לתהילה באשר תלכנה. הרמת גבה של מגישה זו או אחרת וטון הגשה שמסתיר מאחוריו עמדה פוליטית, לא פגמו במעמדה של אף מגישה. לוסי אהריש מאידך ביקשה להחריש. חרף דממת הבעת כל עמדה מצידה, מצאו לא מעטים הזדמנות לנגח אותה רק בשל מוצאה הערבי. היו שהפליגו ודרשו הרחקתה משידור בשל היותה "נטע זר". "את לא אמורה להיות כאן" קרא לעברה בשידור בערוץ 2 בתוכנית אותה הינחתה, בנצי גופשטיין ראש ארגון להב"ה. לוסי אהריש הבליגה לנוכח הקריאה המתלהמת והגזענית כלפיה והגיבה רק ב"אני לא אזוז משום מקום".
הקריאה נגד לוסי אהריש הייתה מפורשת וחד-משמעית "את לא שייכת לכאן". והנה למרבית הפלא מסתבר כי אמרתו של ר' שמעון בן יוחאי "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים" חלה גם לוסי אהריש. הוועדה הבוחרת את מדליקי המשואות ביום העצמאות ראתה בלוסי אהריש ה"לא שייכת" "כישראלית פורצת דרך" להדליק משואה. סערת הרגשות של אהריש על בחירתה ניכרה בכל רגע כשידה הרועדת מעט הדליקה את המשואה. דבריה שתמיד נישאים ברהיטות היו מתובלים הפעם בדמעות.
לוסי אהריש לדעת רבים, לא הייתה צריכה אף פעם להוכיח שייכות למקום, היא הרי נולדה כאן. אולם תחושת השייכות שלה כלפי כולי עלמא נצנצה ביתר שאת בלהבות המשואה. ולתפארת מדינת ישראל!!.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
