|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
פושט יד בווינה [צילום: שיה מלכין]
|
|
|
הקבצנים
|
|
על הטקטיקות המעולות של הקבצנים בפראג ובווינה ● על הכלב של קבצני פראג ● ועל המאפיה שעומדת מאחורי קבצני וינה
|
|
לפני יומיים חזרתי מטיול עם בתי בפראג ובווינה. שטפנו עינינו בשכיות החמדה בשתי הערים, כל עיר וסגנונה. פראג, העיר העתיקה, הצבעונית והססגונית, הרובע היהודי הצמוד לרחובות אופנה יוקרתיים, המצודה וכנסיית סנט וויטוס והגנים המהודרים המשתפלים למטה מתחתיה, נהר הוולטאבה וגשר קארל המפורסם בפסליו המוצבים בשני צידיו, הליצנים והנגנים למיניהם, ציירי הקלסתרים, ה"ימאים" במדי המלחים המציעים שיט מגוון בנהר, המוני התיירים העולים ויורדים מגשר זה ונבלעים בסמטאות וברחובות הצרים שמתמזגים לכיכר השעון המפורסם ולמסעדות הרבות מסביבו. לעומת פראג העתיקה, וינה, אליה הגענו ברכבת שקטה ומהירה, התגלתה בכל יופייה והדרה המלכותי. אפשר לומר שפראג היא כרחוב אחד בווינה, העיר הקלאסית הגדולה. התמקמנו במלון אינטימי מקסים בלב הרינג, מקום שהוביל אותנו רגלית כמעט לכל האתרים הקלאסיים - ארמונות ומוזאונים בגדלים שונים, בית האופרה, מוזאון אלברטינה, חנויות יוקרתיות בעלות מותגים ידועים ובוטיקים קטנים המתגלים בחצרות מקסימות ובפסאג'ים תוך כדי הליכה, מסעדות למיניהן ובתי קפה, כולל "דמל" המפורסם בעוגות השוקולד והקרם, נהר הדנובה עליו שייטנו באונייה. אפשר לומר שראינו את וינה המלכותית והאלגנטית מכל צדדיה על כל שכיות החמדה שלה והיוקרתיות ששושלת הקיסרות ההבסבורגית המפורסמת הותירה אחריה. |
|
|
|
|
כורע וכורע וכורע [צילום: שיה מלכין]
|
|
|
| לאחר מספר שניות קם הקבצן הקירח, חבש את הקסקט האדום ונעמד ליד הבחור הצעיר תוך כדי שמירה על רווח ביניהם. הוא הקשיב לצעיר מבלי להפנות ראשו אליו והניע ראשו להסכמה. כעבור מספר דקות הצעיר הלך לא לפני שהקירח העביר לידיו איזה חפץ שלא יכולתי לזהות. ושוב, חזר הקבצן למקומו ולמרות השעה המאוחרת המשיך בתנוחת הכריעה כאשר ראשו רכון כמעט עד שפת המדרכה. ללא ספק הצעיר היה הבוס של המבוגר. | |
|
|
|
בתוך כל אלה, לא יכולתי להתעלם מתופעת הקבצנות. גם היא נשאה אופי שונה בכל עיר. בפראג, ביום ובלילה קלטו עיניי דמויות רכונות על המדרכות בתנוחת כריעה שהזכירה את המוסלמים בעת תפילתם, בהבדל קטן, שהאחרונים ראשם טמון בין שתי ידיהם ואינו מורם עד לסיום התפילה בעת קימתם, ואילו הקבצנים נשארים בתנוחה זו במשך זמן רב, כנראה עד לסיום ה"משמרת" שלהם. מדי פעם הרימו ראשם על-מנת להציץ אל כובעם שהיה מונח לפניהם מוכן לקליטת מטבעות הנדבה שהם קיוו לקבל. מספר פעמים ראיתי כלב שוכב לידם כמעט באותה תנוחה, ללא ספק לצורך תגבור הרחמים מהעוברים ומהשבים.
מכיוון ששהינו חמישה ימים בפראג, הופתעתי לראות את אותו כלב מלווה קבצנים שונים. תופעה זו גרמה לי להרהר באפשרות שכנראה זו קבוצה מאורגנת היטב עם טקטיקה המנוהלת על-ידי הבוסים שלהם שמקבלים אחוזים. הרגשתי זו קיבלה חיזוק נוסף כאשר הייתי עדה לסצנה נוספת במרחק צעדים מספר ממקום הקבצן, והעמדתי פנים שאני מסתכלת בחלון הראווה, אבל עיני בחנה כל הזמן את המתרחש ואף הצלחתי לצלם ולתעד.
הקבצן של משמרת שעות הערב היה בגיל העמידה, קירח, רכון בכריעה זמן רב, שכן עברתי לידו בתחילת הערב וחזרתי לאחר מופע בתיאטרון השחור ועדיין נותר באותה תנוחה באותו מקום. הפעם שמתי לב שבתוך כובעו האדום היה מונח טלפון נייד. הוא הרים ראשו כאשר המכשיר צלצל והחל לשוחח כאשר הוא המשיך בתנועת הכריעה. לידו עמד בחור צעיר שגם הוא שוחח בנייד ולא הסתכל לעברו. לאחר מספר שניות קם הקבצן הקירח, חבש את הקסקט האדום ונעמד ליד הבחור הצעיר תוך כדי שמירה על רווח ביניהם. הוא הקשיב לצעיר מבלי להפנות ראשו אליו והניע ראשו להסכמה. כעבור מספר דקות הצעיר הלך לא לפני שהקירח העביר לידיו איזה חפץ שלא יכולתי לזהות. ושוב, חזר הקבצן למקומו ולמרות השעה המאוחרת המשיך בתנוחת הכריעה כאשר ראשו רכון כמעט עד שפת המדרכה. ללא ספק הצעיר היה הבוס של המבוגר.
במשך כל חמשת הימים בפראג ראיתי עשרות קבצנים כאלו באותה תנוחה עם אותו כלב.
|
|
|
|
|
בעזרת הכלב... [צילום: שיה מלכין]
|
|
|
גם בווינה פגשתי בקבצנים שבחרו לשבת ולא בכריעה במקומות הסואנים והיוקרתיים ביותר, דבר שהדגיש את הפער העצום בין העיר האצילית המשדרת עושר, מלכותיות ויוקרה לבין העוני וההשפלה שקיימים בעיר זו. כאשר הקבצן יושב ליד חנות מהודרת של פראדה או מקס מארה בולטים שני הקצוות של וינה. התופעה לא בולטת כמו בפראג, אולי בשל גודלה של העיר. גם בווינה פגשתי בקבצן עם כלב לבן שבמימיקה בידיו הראה על פיו של הכלב ורמז שהוא רעב. התכסיסים למשוך רחמים ידועים וקיימים בכל העולם. זוכרת אני שבכל פעם שנסעתי עם אישי מרחובות לתל אביב, בצומת מסובים הייתה קבוצה קטנה של קבצנים שעברו בין המכוניות שעצרו ברמזור אדום, ואחד מהם צלע בכבדות, נתמך במקל וכף ידו מתחננת למעות. יומיים לאחר מכן, כאשר עברנו שוב במקום, חייך אישי, מנתח אורתופד במקצועו, וסינן לעברי: "הוא שכח ששלשום הוא צלע ברגל ימין ועכשיו הוא החליף לרגל שמאל"... ובחזרה לווינה, בסיור משולב שלקחנו באוטובוס ושיט, ענה המדריך לשאלתי שהקבצנים בווינה מאורגנים על-ידי המאפיה. לדבריו, המשטרה יודעת כמובן על תופעה זו. מדי פעם עוצרים חלק מהם וקונסים אותם בסכום של כ-500 אירו, והם חוזרים לסורם. המדריך הוסיף וסיפר שישנה תופעה מוכרת של מחוסרי דיור שהתרוששו בגלל סיבות שונות, ביניהן לקיחת הלוואות בריביות גבוהות. הממשלה האוסטרית מנסה לעזור על-ידי בניית דירות מוזלות במיוחד וכך מאפשרת לחלק מאלה שירדו מנכסיהם קורת גג. אולם רבים לא יכולים לשלם גם סכום זול זה ומתדרדרים לרחוב ומשם לאלכוהול, לסמים, ללינה בארגזים, והגרוע מכל - כניעה לאנשי המאפיה. המצב אינו משתפר, וכיום, בגלל בעיית הפליטים, סביר להניח שאף יידרדר בצורה משמעותית. מצב זה, לדאבון כולנו, קיים בכל העולם. באירופה הוא מקצין, ואצלנו, בארץ, מי לא מכיר ויודע על תופעה זו, גם של הקבצנות וגם של מחוסרי הדיור. מספיק להציץ לאוהלים מול תחנת הרכבת בארלוזורוב, שלא לדבר על שכונות עוני בדרום תל אביב ובפרברים ברחבי הארץ. אולם החיים ממשיכים כרגיל, נהנים ונוסעים בחופשות לחו"ל, לחלק המצפון אולי נרגע כאשר קוראים בויקיפדיה ש" הרב שלמה אבינר טען ש-90% מהקבצנים הם רמאים" ואם כך, זו אשמתם... ואני תוהה, האם זה באמת כך?
|
|
|
ליד החנות של מקס מארה [צילום: שיה מלכין]
|
|
|
|
| תאריך:
|
28/04/2016
|
|
|
עודכן:
|
28/04/2016
|
|
שיה מלכין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
תחיונת
|
28/04/16 12:53
|
|
|
|
2
|
|
עמליה - נינה
|
28/04/16 20:05
|
|
|
|
3
|
|
אלישבע ג
|
29/04/16 11:52
|
|
|
|
4
|
|
Ya'akov
|
29/04/16 16:58
|
|
|
|
5
|
|
Olga Goller
|
29/04/16 22:01
|
|
|
|
6
|
|
Olga Goller
|
29/04/16 22:06
|
|
|
|
7
|
|
שיוש
|
30/04/16 00:37
|
|
|
|
8
|
|
כרמלה דקל
|
30/04/16 09:10
|
|
|
|
9
|
|
תורם למי שבאמת צר
|
30/04/16 22:16
|
|
|
|
10
|
|
שיוש
|
6/05/16 01:16
|
|
|
|
11
|
|
אלזה
|
16/05/16 01:46
|
|
|
|
12
|
|
שיוש
|
28/05/16 15:08
|
|
בחודש יולי הקרוב יכנס לתוקפו חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), תשע"ד-2014. מטרת החוק מוגדרת - בסעיף 1 שבו - בכך שמטרת החוק הינה לעודד שימוש בדרכים חלופיות ליישוב סכסוכים משפחתיים, באמצעות מסירת מידע לצדדים לסכסוך משפחתי בדבר קיומם של הליכים חלופיים ליישוב הסכסוך ביניהם, טרם נקיטת הליך משפטי, תוך עידודם לבחור באחד מהתהליכים הללו במקום בהליך המשפטי, לטובת כל הצדדים המעורבים בדבר; סיוע לבני זוג ולהורים וילדיהם הנמצאים בסכסוך משפחתי, ליישב את הסכסוך שביניהם, תוך צמצום הצורך בקיום התדיינות משפטית, לטובתם ורווחתם של כל הצדדים ועידוד הורים לילדים הנמצאים בסכסוך משפחתי להתחשב במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך, לרבות היבטים ארוכי-טווח, וליישבו בהסכם המבטיח את טובתם של כל ילדה וילד בהתאם לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, 1989 (ולהלן: "האמנה").
|
|
|
|
|
בארה״ב נוהגים היהודים להכפיל את ימי החג. כך בכל חג - למעט יום הכיפורים. לנו, ההולכים לפי מנהג ישראל, הדבר מוכר רק מראש השנה. מי שמע על יום נוסף לסוכות או על שני סדרי פסח, לילה אחר לילה? המעניין הוא, שאין הדבר מראה על אדיקותם בהכרח של החוגגים. נהפוך הוא, רובם רפורמים או קונסרבטיבים. זהו מנהג גלות שהשתמר, וכך יכפילו יום זה או אחר, אך יתעלמו מהיום האחרון של חג, שבו אנו מצווים לשבות מכל מלאכה. מוזרים המנהגים כאן בארה״ב בקרב היהודים. משפחתי חוגגת את הסדר פעם אחת, ואנחנו בנימוס ובתודה נמנעים להיענות להזמנות לחגוג את הסדר השני.
|
|
|
|
|
כדי למנוע מצב דברים של השתלחות בלתי מבוקרת על בתי-משפט וציבור השופטות והשופטות, אגב מתיחת ביקורת מוצדקת או בלתי מוצדקת, כאחת קבע המחוקק בספר החוקים הישראלי הוראת סעיף 255 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הדנה בזילות בית משפט. הוראת חוק זו קובעת דברים, בזו הלשון:
|
|
|
|
|
בין כלל אלפי ומאות אלפי הילדים הצוהלים ועולזים, בימים מתוקים מדבש אלה של חולו של מועד, בין אלפי ומאות אלפי ההורים המושכים שערותיהם בייאוש ומתמרנים בין ארגון חופשה מתואמת לחג, כדי שיוכלו להילוות לצאצאיהם, בביקור בפסטיבל מים או בפסטיבל אחר בעל זהות ומהות בלתי מוגדרת, בעליל המזמין צעקות, עד לב שמיים, מסתובבים בפנים קודרות ובבטן הומייה, אלפי ומאות אלפי אנוסי כשרות הפסח בישראל (ולהלן: "האנוסים").
|
|
|
|
|
חג החרות עומד בפתח וזמן זה הינו זמן יאה ונכון, לעריכת סיכומים ולהסתכלות אופקית על התנהלות חיינו, במדינת ישראל, על סף יום העצמאות הקרב וחגיגת 68 שנה להיווסדנו. זה הזמן הנכון להסתכלות, על עניינים שנראים, עניינים של מה בכך ובכל זאת הם עניינים מהותיים, שכן הם עניינים מציקים ועניינים שאנחנו רגילים לעבור עליהם, לסדר היום - לא מחמת שאנחנו מסכימים להם, לא מחמת שהם נוחים לנו, אלא בשל העובדה "שאין לנו זמן", בימים רגילים ותקינים להתייחס אליהם, בגלל אילוצים שוטפים, דוגמת אילוצי פרנסה ושאר טרדות יומיומיות.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
