טיפ על טיפ

"כותב שורות אלה השכיל לפתור במרוצת נסיעותיו את מרבית בעיות התיירות, לרבות תיקון רוכסנים תקועים, אולם הוא נכשל כישלון מביש בכל הנוגע לשאלת השאלות בכל ארצות תבל, פרט ליפן: כמה דמי שתייה נותנים, כמה?" - פותח אפרים קישון הומורוסקה בנושא כאוב זה. עשרות שנים לאחר שנכתבו מילים אלו, מתחבטים באותה בעיה מיליוני תיירים מדי יום: האם לתת? ואם כן - כמה?

מתן טיפים מקובל ברוב מדינות העולם המערבי, אך יש מדינות בהן דווקא מתן תשר (טיפ) נחשב לעלבון. ולצידן יש מדינות בהן השירות כבר כלול בחשבון, ואחרות שבהן למרות עובדה זו - עדיין מצפים להביע הערכה בדמות מזומן על השולחן. דיילי מייל מבשר (25.6.17), כי מחקר של Good Housekeeping Institute מצא את התשובה לגבי יעדי התיירות המרכזיים בעולם ולגבי שתי החזיתות העיקריות: מסעדות ומוניות.

לא מדובר בשאלה זניחה. אם התשר הוא 15%-10% ממחיר הארוחה, ואדם אוכל שבע-שמונה ארוחות במסעדות בעת חופשתו, המשמעות היא מחיר של ארוחה שלמה נוספת. שלא לדבר על כך שבארה"ב תשר של פחות מ-25% נחשב לעלבון צורב. יהיו שיאמרו: מה אכפת לנו, הרי אנחנו תיירים ולא נחזור למסעדה הזאת. יש מן הסתם ישראלים שדוגלים בתפיסה זו, אך ניתן לקוות שהרוב מבינים שדווקא לנו - עם בעיות התדמית הלא-פשוטות של מדינתנו - אסור להתנהג בצורה כזו. מה עוד, שהתשרים הם חלק משכרם של המלצרים והנהגים, ואין שום סיבה והצדקה לקפח אותם.

הטבלה המצורפת נותנת קנה מידה לרוב יעדי התיירות המבוקשים, אבל גם החוקרים המסורים של Good Housekeeping Institute לא הצליחו להגיע לתשובות חד-משמעיות. לעיתים הפער בין הרף התחתון לרף העליון הוא כפליים, ויש מקומות העצה היא לתת "סכום סמלי". שלא לדבר על ההתלבטות שבעיגול התעריף במונית: 23.90 דולר - זה 24 או 25? מצד שני, שאלו יהיו הבעיות שלנו.