|
|
ניסיונות הדברות [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
התרת ההפגנות כנגד היועץ המשפטי לממשלה על-ידי הבג"ץ היא הפתח להרס מעמד הרשות השופטת.
התקשורת חגגה את החלטת הבג"ץ ביחס להפגנות מוצאי השבת בפתח-תקוה כניצחון גדול למנהיגי האספסוף ולשמאל. אך כמנהג התקשורת, החדשות אינן חדשות אלא השקפות-עולם ומאווי הלב של השדרנים והקרייניות למיניהן. בפועל זו הייתה מפלה מוחצת לשרת שפוטר מהבית ברחוב בלפור ולעורך הדין הנבעט ביותר בפוליטיקה.
כל קבוצה המבקשת להשיג משהו באמצעות הפגנות ושביתות מחפשת את הדרך "להפעיל" את הציבור הרחב. עובדי ערוץ 1 הזכור לרעה היו "מחשיכים" את מסך הטלוויזיה בימים קריטיים, כמו ערבי שישי או בעת שידורי החדשות כדי לגרום לציבור הצופים ללחוץ על משרד האוצר "ללכת" לקראתם בנושאי שכר. המורים היו, בעבר, פותחים כל שנת לימודים בשביתה. הם ידעו שהציבור המותש מ"החופש הגדול" לא יעמוד בחופש נוסף. כמו-כן שביתות אלו היוו "גשר" נפלא למורים בין סיום "החופש הגדול" לחופשת ראש השנה. הסתדרות המורים ידעה שמשרד החינוך לא יוכל לעמוד מול זעקת ההורים ו"יזרים" עוד כמה שקלים לשכרם. כך נהגו ונוהגים כל השובתים והמפגינים. תפריעו לציבור כמה שיותר והוא יעשה את העבודה עבורנו. אנו חוזים בימים אלו בנכים המפגינים. הם אינם עומדים בצדי הדרכים. הם עומדים במרכז הכביש!
לפי אותה שיטה בנו מנהיגי האספסוף את הפגנותיהם כנגד היועץ המשפטי לממשלה. בתחילה ממש מול ביתו ולאחר מכן הורחקו לכיכר מרכזית בשכונה. מדי מוצאי שבת במשך כ-40 שבועות הם מתאספים, כאלפיים איש, והופכים את חיי התושבים בשכונה לגיהינום. רעש, לכלוך, הפרעות בתנועה וחוסר אפשרות לצאת ולבוא באופן חופשי. כל ניסיונות ההידברות של המשטרה והתושבים נתקלו באטימות. מטרת המארגנים ברורה: שילכו התושבים ללחוץ על היועץ המשפטי להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה.
השבוע העניין הגיע, כמו כל דבר במדינתנו, לבג"ץ. השופטים רוממו את הזכות להפגין כאחת מזכויות הביטוי המקובלות. את חשיבות השקט והשלווה שהתושבים מבקשים במקום מגוריהם הם המעיטו כמעט לחלוטין. אך בפועל הם קבעו שורת הגבלות שמעקרות את מטרות ההפגנות והופכות אותן לבלתי-מעניינות.
ראשית הם הגבילו את מספר המשתתפים ל-500. כרבע מהמספר בעבר ובלימת ציפיית המארגנים לגידול בכמות המפגינים. שנית, הגבילו את מקום עמידתם. רק על המדרכות, איסור לרדת לכביש ולהפריע לתנועה. שלישית הרעש. מותר להפעיל רק שני מגפונים.
אם המארגנים לא יחרגו מהנחיות הבג"ץ ההפגנות יוכלו להמשך עד סוף הימים אך הם לא יעניינו איש ובעיקר לא את התקשורת, אך אם המארגנים ינסו לשבש את הסדר הציבורי אני מניח שהמשטרה תאסור עליהם להמשיך להפגין במקום זה וגם רחמני הבג"ץ לא יועילו להם.
אז הלא-חכמים בשמאל ובתקשורת ימשיכו לחגוג עם האספסוף והעם ימשיך לחיות את חייו כרגיל.
נקודה מעניינת שלא עלתה לדיון היא האם לגיטימי להפגין כנגד אנשי החוק? נניח שהיועץ המשפטי יחליט להגיש כתב אישום והעניין ידון בבית משפט האם יהיה לגיטימי להפגין ליד ביתו של השופט כדי לאלצו לפסוק כרצון המפגינים?
התרת ההפגנות כנגד היועץ המשפטי לממשלה על-ידי הבג"ץ היא הפתח להרס מעמד הרשות השופטת. רשות זו כבר נכנעה וירדה על ברכיה בפני התקשורת. אפשר למצוא בכל פסק משפטי חשוב את השפעת התקשורת וגם פסק זה של הבג"ץ בנושא ההפגנות הושפע מאוד מעמדת התקשורת שמייצגת את המיעוט שבעם. עתה, אם יותרו הפגנות כנגד מקבלי החלטות משפטיות, החל מפרקליט צבאי, דרך יועץ משפטי וכלה בשופטים הרי מצבנו רע מאוד ורק משילות נוקשה ונבונה תצילנו מכך.
והפעם - "חברתי", מתכוננים להפתיע, נחרדים ושופרה
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
