המכרזים למכירת 10 מגרשים, לבניית 700 דירות בשכונת גילה בירושלים, שעוררו התמרמרות רבה ברשות הפלשתינית, אינם מכרזים חדשים, אלא פרסום חוזר של מכרזים ישנים. כך העלתה בדיקת News1. המכרזים פורסמו לראשונה לפני שמונה וחמישה חודשים, ואז לא עוררו כל תגובה או מחאה של הפלשתינים.
הפעם הראשונה שבה פורסמו המכרזים הייתה ב-14 באוגוסט אשתקד, אז פירסמה הרשות חמישה מכרזים למכירת 5 מגרשים בשכונת גילה בירושלים, המיועדים לבניית כ-390 דירות. מועד הגשת ההצעות נקבע ל-27 בינואר. הרשות הפלשתינית לא הגיבה ולא מחתה, וכמוה גם גורמים בינלאומיים.
לאחר מכן, ב-3 בנובמבר, פירסמה הרשות מכרזים למכירת חמישה מגרשים נוספים בגילה, לבניית 310 דירות. מועד הגשת ההצעות נקבע גם כאן ל-27 בינואר. גם הפעם לא הייתה תגובה בינלאומית או אחרת.
ב-2 בפברואר התכנסה ועדת המכרזים, והחליטה שלא למכור אף אחד מעשרת המגרשים. לרובם לא הוגשה אף הצעה, ולאחרים הוגשו הצעות בודדות במחירים נמוכים ממחיר המינימום.
פתאום הם התעוררו
על-פי הכללים המקובלים במינהל וברשות זה שנים רבות, במקרה שמכרז נכשל, מוציאים אותו מחדש לאחר 60 יום, מבלי לשנות את תנאיו. כל חריגה מהכללים עשויה לעורר מחאות של קונים-בכח. ואכן, זה מה שקרה עתה: הרשות איחדה את שתי הרשימות - צעד מובן מאליו מבחינה מינהלית ועסקית - והוציאה ביום שני שעבר, 30 במרס, מכרז משותף, למכירת 10 מגרשים, המיועדים לבניית 700 דירות. הפעם פרצה סערה גדולה והפלשתינים הודיעו למעשה על הפסקת המו"מ המדיני, "בגלל הוצאת המכרזים".
בסוף השבוע האשימה שרת המשפטים,
ציפי לבני, הממונה על המשא-ומתן עם הפלשתינים את שר השיכון,
אורי אריאל, בטרפוד מכוון של המשא-ומתן ובפרסום המכרז לבנייה בגילה בדיוק למטרה זו. אריאל השיב בתגובה כי לבני ידעה על המכרז ועל הבנייה המתוכננת. כאמור, הנתונים שנחשפים כאן מוכיחים את טענתו של השר אריאל
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
