עכשיו, לאחר שחקני הפועל תל-אביב בכדור סל גזמו את רשתות הסלים באולמם הביתי "אוסישקין" (האיש שעל שמו קרוי האולם היה, מן הסתם, זע ונע באי-נוחות בקברו, אילו היה חי טיפה) כשהבטיחו את עלייתם לסדרת הגמר-סל, אין עוד היכן להסתיר את הבושה ואין עוד לאן להוליך את החרפה. הוגדשה סאת המיאוס וגועל הנפש. אוי לענף ואוי ליושבים עליו.
כל מה שטענו בהפועל תל-אביב נגד הביזוי וההשפלה - חוזר אליהם, חריף ומועצם שבעתיים. אין שום הסבר לחגיגה שלא-בעתה, אשר שחקני הקבוצה פרצו בה בסערה סוחפת, כאשר התברר כי הם עלו לגמר.
העליצות הזו "התכתבה" עם היריבה המושמצת והשנואה, מכבי תל-אביב. השמחה הרועשת במפגיע, הרועמת להחריש, הצורמת בעליל באה לומר, בעצם, שכלום לא נגמר. שהפנקס פתוח והיד רושמת. שהחשבון - מר ונוקב - פתוח, מדמם, לא ייסגר במהרה.
היא באה לחזור ולהדגיש שהעסק מכוער ומבאיש. בל יטעה כאן איש: אלה לא כוחות וזה לא ספורט. זה שוק פתוח, פרוץ, פרוע. כמו החיים.
הפועל תל-אביב טוענת, בעצם, שצריך לאכוף חוקים בגו'נגל. שיש לביית את חיות הפרא. שיש לרסן את לועות האריות. שיש לטמון מלכודות לזאבים. שיש למנות שומר-סף שיעשה סדר במקום שבו רבים פורעיו. שיהפוך את הסוואנה המיוזעת למשק-חי ממוזג.
הפועל תל-אביב, כקבוצה מקצוענית לכל דבר ועניין, משחקת מזה שנים במגרש של הגדולים. מעולם לא קיבלה את העליונות המוחצת של יריבתה המנואצת כביטוי להיותה - בשורה התחתונה - טובה ממנה.
גילוי נאות: אני לא נמנה עם אוהדיה (קל וחומר עם אוהדיה הבוערים והשרופים, המושבעים שבהם). אני לא תופס צד רגשי בדרבי. אחת היא לי מי מן השתיים תנצח. אני אוהד אותה, כמו רבים, כשהיא משחקת ביורו-ליג. אחרי הכול, גם כאשר ארבע חמישיות מהרכבה הראשון מאויש על ידי שחקנים זרים, בכל זאת, אתם יודעים, אל-אל-ישראל.
אני תובע כאן את עלבונם של חובבי הספורט באשר הם (ואני בינהם). את זילות הענף. את עליבותו. את העדר התרבות הפושה בו ופורמת את רקמתו היפה. את הכיעור המעיב עליו. את ההזדהמות המעכירה אותו. את כל מה שהופך אותו ללא-ספורט.
למען השוויון (היחסי, בכל מקרה - יחסי) אני מוכן, לראשונה, לאהוד באופן גלוי, מוצהר ואף קולני- במידה, את הפועל תל-אביב, כאשר תתייצב בקרוב לסדרת הגמר-סל נגד מכבי תל-אביב, סדרה אשר ספק אם יימצא במקומותינו מי שלא יסכים עם ההנחה שתוצאותיה ידועות מראש. למען הספורט היפה, הטהור (כאילו) הספורטיבי. לכל מה שהודות לו אנשים מתונים ומיושבי-דעת (כמוני לדוגמה) מאבדים, לעתים, את עשתונותיהם, יוצאים מהכלים - השבורים בלאו הכי - ומתיישבים לכתוב מאמרים. כמו זה, לדוגמה.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
