כשתפסו כוחות הפלמ"ח בפיקוד אליהו סלע את הקסטל, שהה מפקד מרחב ירושלים הערבי, עבד אל-קאדר אל-חוסייני בדמשק, בניסיונות נואשים לקבל סיוע באמצעי לחימה ובכסף כדי להשתלט על ירושלים. הידיעה על נפילת הקסטל הוציא אותו מדעתו, גם משום שהבין שתוכניתו הצבאית עלולה לא להתממש, וגם משום שהוא היה מושא ללעג בפי אחדים ממפקדי צבא ההצלה שלא התייחסו אליו ואל כוחותיו ברצינות. הוא אף הגיש מכתב התפטרות לבן דודו, חג' אמין אל חוסייני, ששהה גם הוא בדמשק, וחזר בו לאחר מכן. הוא טלפן לפקודיו בארץ ישראל והורה להם לכבוש בחזרה את הקסטל, כי "הקסטל זה ירושלים" 1. בשבת 3 באפריל 1948 הפכו תקריות לא מתוכננות בין מוצא לצובא, למערכת הקסטל, שעל-פי החוקר דני רובינשטיין, המסתמך על מקורות ערביים, היא "תמצית סיפור הנפילה של ירושלים הערבית, ואולי של הנַכְּבָּה הפלשתינית כולה. האירועים ההיסטוריים אישרו אפוא את התייחסותם של ראשי הציבור היהודי והערבי כאחד, אל השליטה על ירושלים: "מי שישלוט בירושלים ישלוט על הארץ כולה". 2 אף שירושלים הערבית לא נפלה, והנכבה קשורה לפרשת דיר יאסין ולא לקסטל, צודק רובינשטיין כי מדובר באירוע מכונן, וראוי לתאר ולנתח אותו בפרטי פרטים. את אעשה זאת בפרקים הבאים.
|
ב-3 באפריל בשעה שש ועשרים בבוקר, דיווח במכשיר-הקשר אברהם עוזיאלי מ"ארזה" למפקדת גדוד מכמש: "כנופיה ערבית גדולה מתקרבת מכיוון בית-סוריק, נמצאת במרחק של אלף מטרים מהמשלטים, בפיזור של שש מאות מטרים". אחרי חמש דקות הודיע: "מספר הערבים גדל והולך." בשש וחצי: "מחלקות מסודרות בצורה קרבית של ערבים נעות בכיוון אלינו. מחכים להוראות מידיות." המג"ד, ישורון שיף, הורה לו למנוע מסלמן ופקודיו לעזוב את הקסטל, ושאל אם ניתן לשלוח לקסטל תגבורת מ"ארזה". 3 במברק דחוף הודיע שאלתיאל ל יגאל ידין שהקסטל נכבש ושהאויב מתכונן להתקפת נגד. 4 אבל התעניינותם של אנשי המטכ"ל הייתה נתונה למבצע "נחשון" (לוחמי המבצע כבר יצאו מתל אביב והתארגנו ליד קיבוץ נען) והם ראו בכיבוש הכפר הערבי הסמוך לירושלים אירוע מקומי בלבד. על כן הניחו את הקסטל לשאלתיאל, אף שכבר יכלו לדעת שאין הוא מצטיין בתושייה מבצעית. 5 שאלתיאל, אנשי מטהו ומג"ד "מוריה", זלמן מרט, לא ביקרו בקסטל ולא הבינו את חשיבותו הקריטית בקרב על הדרך לירושלים. במכשיר הקשר הורה מרט לסלמן לשלוח לירושלים את המסמכים, את הנשק והמזון, שנמצאו בקסטל. ו"להתבצר, בינתיים, היקפית... אם הצבא 6 ייכנס, לא לפתוח באש, לא לגלות את זהותנו. אם הבריטים ידרשו לסגת מהכפר, לפנות את הכוחות למחצבת-צובא." סלמן ארגן את פקודיו להגנה ארעית; הוא היה בטוח שחיילים מאומנים יחליפו אותם בו ביום. 7 שאלתיאל אומנם הורה למרט לשלוח תגבורת לקסטל, ומרט שלח בבוקר מחלקה שסיימה זה עתה את אימוני הטירונות שלה, בראשות מפקד פלוגה א', מרדכי גזית. סיפר גזית: " פתאום בבוקר אומרים לי שהמצב בקסטל לא טוב. לא ידעתי מה קורה שם, אבל הייתי בטוח שיענקלה סלמן אינו עושה סתם פאניקה. קיבלתי אישור לצאת עם תגבורת, לקחתי כוח של מחלקה מוגברת ויצאתי". 8 התגבורת התעכבה ב"ארזה", ועוזיאלי וארבל יעצו לגזית להמתין ללילה ולצאת לדרך בחסות החשיכה. מכיוון הקסטל נשמעו יריות, ומפקדי-המשנה של המחלקה תמכו בהצעה זאת. ממרגמה 3 אינטש ירו פקודיו של גזית פגזים לכיוון תוקפי הקסטל. 9 בצהריים דיווח הש"י לשאלתיאל שחמישים ערבים, לוחמים מעולים, תקפו את מגיני מתחם הקסטל וכבשו את המשלט "נחשון" שמדרום למחצבת-צובא, 10 ושמגיני המשלט נטשו אותו ועברו למחצבה. 11 שאלתיאל מינה את מאיר זורע למפקד מרחב מערב ירושלים, ואת אליהו ארבל לאחראי לביצור הכפר קסטל ותגבורו. כל שבוע הלחימה לא ביקרו זורע וארבל בקסטל. 12 בשעה שתים עשרה וחצי בצהריים שידר אליהו ארבל לעוזיאלי במכשיר-הקשר את "גרסתנו הרשמית" (הגרסה שיש להשמיעה באוזני הבריטים): "מחצבת-צובא הותקפה במשך ארבעים ושמונה שעות על-ידי יחידות ערביות שיצאו מצובא לקסטל. אתמול נחטף האחראי. 13 ערבים סחבוהו לקסטל. בשעות הבוקר יצאה יחידה מזוינת לקסטל, לדרוש את החזרת האיש. הכפר נמצא עזוב, וכוחותינו החליטו להישאר במקום. תושבי כפר זה חטפו אתמול אחד מאנשינו, ובמשך חודשים רצחו יהודים רבים בדרכים שבין ירושלים לתל אביב." ארבל הורה לעוזיאלי להביא את הגרסה הזאת לידיעת כל המפקדים בסביבה, ולהשתמש בה בכל משא-ומתן עם הבריטים." 14 אחר-הצהריים שינה גזית את החלטתו ויצא עם פקודיו אל הקסטל לאור היום. במשלט "המזרחי" השאיר את מפקד-הכיתה, חיים כהן, עם שמונה לוחמים. אחדים מפקודיו של גזית סירבו לטפס על ההר, וסלמן ירד מפסגת ההר וסייע לו לשכנע את הסרבנים בדחיפות, במכות וגם ביריות בין הרגליים. שלושים ושמונה מפקודיו של גזית התמקמו בכפר קסטל, שמונה במשלט "המזרחי" שליד מחצבת-צובא וחמישה-עשר במשלט "בועז", לרבות שמונה פלמ"חניקים בפיקוד אברהם (אברי) אלעד, 15 בסך הכל שישים ואחד לוחמים. נשקם היה מרגמה 2 אינטש ועשרים פגזי זרחן; מקלע צ'כי אחד; ארבעה מקלעי ברן; עשרים רובים; שלושה-עשר סטנים; מעט רימונים, ומעט תחמושת. 16 במוצאי שבת, 3 באפריל, שלטו שלושה כוחות ברוב הגוש: הכוח של גזית (בקסטל. במשלט "בועז" ובמשלט "המזרחי"), היחידה מגדוד "מכמש" (במוצא ובארזה) ויחידה נוספת מגדוד "מכמש" (במחצבת צובא). מפקד גדוד "מכמש", ישורון שיף, לא ביקר במוצא ובצובא בימי הקרבות.
|
גזית לא ריכז את פקודיו בפסגת ההר ולא ניסה לכונן עליו מתחם מבוצר ומוגן. 17 עשרים ושלושה מהם איישו מוצבים מחוץ לכפר. על כל הכפר קסטל – קוטר של קילומטר אחד – שמרו שלושים ושמונה אנשים עם נשק מועט. ביצורים, חפירות וגדרות, לא היו בכפר. בתיו לא נהרסו. גזית וסלמן לא היו מומחים להקמת מוצבים, ומטה המחוז לא שלח אליהם מומחה. גם אילו התכוונו להרוס את הבתים ולבצר מתחם, לא היו להם די חומרי-נפץ וציוד: החומר והציוד נשארו בירושלים. סיוע בלתי-צפוי קיבלו היהודים כגזרה זו משלושה משוריינים בריטיים, שהגיעו למחצבת-צובא בזה אחר זה, וירו בתותחיהם על הכפר צובא ועל המשלט "נחשון" שהערבים השתלטו עליו. 18 יהודה ארבל סיפר: "משוריין בריטי בא למחצבה בשעה שתיים בצהריים, מפקדו אמר לי כי הוא יגן על המחצבה מפני תוקפיה, והתכונן לפתוח באש על הערבים. שכנעתי אותו לעלות על גבעה שולטת ולירות ממנה." 19 במכונת-ירייה פגעו הבריטים באחדים מהתוקפים. באותה שעה הגיע בג'יפ מפקד בריטי יותר בכיר, ופקד עליהם לחזור לבסיסם. 20 הסיוע הבריטי הזה היה אחת הסיבות שמנעו התקפת-נגד ערבית ישירה על הכפר קסטל ביום כיבושו (ראוי לזכור שהמתנגדים לכיבוש הקסטל חששו שהבריטים יסייעו לערבים אם יכבשו היהודים את ההר והכפר: לפני כיבוש הקסטל הורה שיף לעוזיאלי להימנע מכל התנגשות עם הבריטים, ואחרי הכיבוש הורה לו למנות מוכתר, "איש מכובד, ממוצא או מ'ארזה', לשם משא-ומתן עם הצבא הבריטי שחונה ליד אבו- גוש"). 21 בדוח שקיבלו הנציב העליון, סר אלן קנינגהם, ומפקד הצבא בארץ-ישראל, גנראל מקמילן, ב-3 באפריל בבוקר כתוב: בשלוש וחצי אחרי חצות הסתערה יחידה גדולה של יהודים על כפר קסטל. בשעה ארבע היה הכפר בידיהם. לפני כיבוש הכפר פינוהו כל התושבים, חוץ מאשת מוכתר ועשרה שומרים. בדוח אחר, מאותו יום. כתוב: "אחרי הכיבוש ירו המתקיפים על הכפר צובא. הושבה אש וחילופי היריות נמשכו כל היום." 22 נרקיס התכוון לכבוש, בשיטה דומה, את הכפר הקטן בית-נקובה, ששכן באמצע הדרך בין קריית ענבים לקסטל, 23 כדי שהלוחמים ירכשו ניסיון לפני שיתקפו את מעוזי האויב, אבל אליהו ארבל טען שאין פנאי לתרגילים, ודרש מנרקיס לתקוף בו בלילה, בין 3 ל-4 באפריל, את הכפרים הגדולים, סריס וחירבת אל-עמוד, שממזרח לקסטל. "אם לא תעשו זאת," אמר ארבל, "נהיה מוכרחים לסגת ממחצבת-צובא."
|
4. יגאל ידין לא הבין את חשיבות הקסטל
|
|
"המצב רע מאוד, דורשים מהחברים מהקריה (ענבים) לבוא תכף לעזרה למחצבה," הודיע עוזיאלי לשיף, בשעה שבע בערב. בשבע וארבעים שלח לו עוד שדר: "לא אקריב אף חייל אחד בעבור המחצבה." באותו ערב, בשעה תשע שלושים וחמש: "לא יכולתי להגיע לידי הסדר עם הפלמ"ח. הם לא מצאו לנחוץ לענות לי על בקשתי בקשר להפעלת מכונת-ירייה מצדם." למחרת, בשש וארבעים בבוקר: "אני דווש שהפלמ"ח יתחיל לרגום את משלט 'נחשון'." בשבע ארבעים וחמש בבוקר: "מקריית-ענבים הביא המשוריין הודעה על שנים-עשר פגזים שנורו, מהם התפוצצו חמישה בלבד. אף אחד מהמשלטים ומהתצפיות, לא שמע פגז מתפוצץ." בתשע בבוקר פקד שיף במכשיר-הקשר על עוזיאלי "לקחת את המרגמה מקריית ענבים, אפילו בכוח." 24 פקודיו של נרקיס ירו במרגמות מקריית-ענבים על צובא, אך את דרישתו של ארבל לא מילאו. ב-4 באפריל הבטיח נרקיס לשאלתיאל להשתדל לתקוף למחרת את סריס ואת חירבת אל-עמוד. 25 הוא לא מילא את הבטחתו. דרישתו של אליהו ארבל שנרקיס יתקוף את סריס ואת חירבת אל-עמוד, נגדה את הוראת ידין, שלא לשתף את הפלמ"ח בכיבוש הקסטל. ידין ייעד את אנשי הפלמ"ח שבגזרה לאבטחת שיירת "נחשון" הראשונה, בקטע שבין שער-הגיא לקריית ענבים; הוא עדיין לא הבין שבקסטל ניטש הקרב על השליטה באזור שממערב לירושלים, בכל מרחב ירושלים, ובגזרות אחרות. במברק ששלח לשאלתיאל, ב-3 באפריל בשעה עשר בערב, דרש ידין להפסיק את הפעולות היזומות בגזרת כביש שער-הגיא - קריית ענבים ולא להפעיל את יחידות הפלמ"ח, מפני שיחידות אלה תהיינה כפופות רק למפקד מבצע "נחשון", שמעון אבידן. את העתקי המברק הזה שלח ידין לאבידן ולמפקד הפלמ"ח, יגאל אלון. 26 שאלתיאל רצה להפעיל את יחידות הפלמ"ח בגזרת הקסטל במוצאי-שבת, 3 באפריל, או ביום ראשון, 4 באפריל, בלילה. שיירת "נחשון" יצאה לדרך רק בלילה שבין 5 ל-6 באפריל, ושאלתיאל ידע שיציאתה מחולדה נדחתה. במברקים נואשים ביקש מהמטה הכללי להפעיל את הפלמ"ח נגד הכוח הגדול של כמאל עריקאת, החונה בבית-סוריק ובעין-כרם, והעומד לתקוף את קסטל ומוצא. או לפחות לשלוח מחלקת פלמ"ח לחיזוק מגיני קסטל ומוצא. ידין בתחילה פקד לשלוח מחלקת פלמ"ח לחיזוק הקסטל, אחר-כך חזר בו. 27 ממרחק השנים נראה ששאלתיאל צדק בדרישתו להפעיל בקסטל את יחידות הפלמ"ח שישבו באותם לילות באפס מעשה, בקריית-ענבים, במעלה-החמישה ובמשלטי שער-הגיא. ______________ בשבוע הבא: מורל הלוחמים יהודים על הקסטל ירד; עבד אל קאדר אל חוסייני, אינו מקבל סיוע בדמשק, מתפטר וחוזר בו; בריחה ונטישה של לוחמים; יד היהודים על העליונה בקרב במושבה מוצא
|
1.דני רובינשטיין, שם עמ' 262-235. 2. שם, עמ' 329. 3. א"מ, יומן מבצעים ארזה. 4. א"צ, אל הכנסת מאת עציוני, 3 באפריל 1948, שעה 09.15. 5. אחת ההוכחות לכך הייתה פרשת המארב של נועם גרוסמן ופקודיו בצומת ביתניה ב-4 במארס, שהסתיימה באסון. 6. הבריטי. 7. א"מ, יומן מבצעים ארזה; ראיונות עם יעקב סלמן. 8. מאיר אביזוהר, שם, עמ' 76. 9. א"צ, דוח על הגנת הקסטל מאת מרדכי גזת; א"מ, יומן מבצעים ארזה; ראיון עם מרדכי גזית. 10. המשלט הדרומי ששמו הוסב לנחשון על שם נחום שושני שכינויו היה "נחשון". משלט זה עבר מיד ליד כמה פעמים במהלך המערכה. 11. א"צ, שעה 13.32; א"צ, דוח הגנת הקסטל, מאת מכמש, שעה 14.10 12. א"צ, דוח על קרבות הקסטל מאת אליהו ארבל; ראיונות עם מאיר זורע ואליהו ארבל. 13. נחום שושני שנחטף שלושה ימים לפני כן. 14. א"מ, יומן מבצעים ארזה. 15. אברי אלעד נודע לימים בכינוי "האדם השלישי" בפרשת "העסק הביש" שהייתה ל"פרשת לבון", וחשפה לאחר מלחמת העצמאות את המבנה והתפקוד הלקויים של מערכת הביטחון ושל צה"ל. 16. א"צ, חלוקת הכוח ב-3 באפריל 1948; א"צ, דוח מרדכי גזית על הגנת הקסטל; ראיונות עם מרדכי גזית ויעקב סלמן. 17. בכל מלחמת העצמאות לא כבשו הערבים שום מתחם מוגן ומבוצר היטב שמגיניו נלחמו, גם כשהייתה להם עדיפות בכוח אדם ובאמצעי לחימה. 18. יומן מבצעים ארזה. 19. ראיונות עם יהודה ארבל. 20. א. מ. מסמכי הסי.אי.די" 3 באפריל 1948; א"מ, יומן מבצעים ארזה. 21. א"צ מכמש, 3 באפריל, שעה 14.10; א"מ, יומן מבצעים ארזה; מערכות נ"ה אפריל 1949 עמ' 25. 22. 537/3857( 0). CO 23. ראיון עם עוזי נרקיס. 24. א"מ, יומן מבצעים ארזה. פקודה זאת ממחישה את הפער בין פקודותיו של ישורון שיף והמציאו בשטח. לאברהם עוזיאלי ופקודיו, שלא יכלו לעמוד לבדם בהתקפות הערבים, ודאי לא היה סיכוי "לקחת בכוח" מרגמה מאנשי הפלמ"ח. 25. א"צ, מעוזי לעציוני 4 באפריל 1948, שעה 12.20. 26. א"צ, 121/3, מאת ידין אל עציוני, 3 באפריל 1948, שעה 22.00. 27. א"צ לידין ונחשון, מעציוני, 4 באפריל 1948, שעה 12.45; א"צ, 124/3, לידין ונחשון מעציוני, 4 באפריל 1948, שעה 22.35; א"צ, לידין ונחשון מעציוני 5 באפריל 1948, שעה 24.15; יצחק לוי "תשעה קבין", עמ' 148.
|
|