מתי מותר ומתי אסור להחנות על המדרכה ובאילו תנאים? מתי גוררים או לא גוררים מכונית? דומה שהכללים ברורים, אך דרושים תנאים מסוימים כדי שהעירייה ו/או המשטרה יהיו משוכנעים שאכן החנייה הלא-חוקית אומנם מסוכנת ומסכנת חיי אדם, כפי שאירע השבוע בלוי אשכול.
מחזה נפוץ ומכוער מאין כמוהו קונה לו אחיזה, וידי החוק קצרות מלהושיע. מדובר במכוניות מופקרות בידי בעליהן מסיבות שונות, והמשטרה ו/או העיריה אינן עושות הרבה כדי להסיר את המיטרד. כמעט בכל שכונה ברחבי העיר יש איזו מכונית או שתיים "תקועות". חולפים שבועיים-שלושה ואין להן דורש, או מי שיזיז אותן ממקומן, ואז מתחילה שורת שיחות עם העיריה, תחילה עם המוקד 106 ולקינוח עם המשטרה (100).
אני לא יודע מי מתושבי השכונות רוגז בגין ההטרדה המתמשכת, ומי שמח על כך שלילדי השכונה יש אפשרות לשחק בין הגרוטאות. לא אחת הטרחתי עצמי - רק אחר כך נוכחתי לדעת שזו אמנם טירחה - וצילצלתי לעיריה ולמשטרה. עד מהרה הפכתי לכדור פינג-פונג. "זה עניין למשטרה", אומרים לי ב-106; "זה עניין לעיריה", אומרים לי ב-100. מכאן לשם ומשם לכאן - המכונית הסוררת עדיין מונחת במקומה.
אחת הסוררות עמדה במשך שלושה שבועות, כאבן שאין לה הופכין, בחזית הבניין שברחוב לוי אשכול 40. בעליה ששהה, כנראה, בחו"ל או שלא היה בעיר, לא התעניין כנראה בגורלה. הליכלוך שניצבר עליה, לא היה מבייש את המזבלה העירונית.
במדרכה, כמו ברחוב כולו, עובדים, חופרים, מטרטרים את הדיירים עד לשעות הקטנות של הבוקר ("יש לנו רישיון עבודה בלילה", אומר מנהל העבודה במקום), אך המכונית - לעולם עומדת. לא המשטרה ולא העיריה עשו משהו כדי להזיזה ממקומה, למרות שהיא היוותה הפרעה ברורה לעבודת ההרחבה של הכביש ולריצוף המחודש של המדרכות. השוטר (בשכר) שהופקד לשמור על העובדים, כנדרש בחוק, פורש ידיים לצדדים, כאומר "אין מה לעשות. זה עניין של העיריה. לנו אסור לגרור."
באמת, אסור לגרור? האומנם? ואם מישהו יעמוד באמצע הרחוב לא יגררו אותו? או שמא יחלו גם הם לשחק בפינג פונג עיריה-משטרה וחוזר חלילה.
בסופו של דבר נמצאה האבידה. לא המכונית. בעל הרכב התייצב, פועלי הכביש סייעו בידי השוטר להחנותה במקום וכל השאר - היסטוריה.
לעיריה ולמשטרה יש המון פקחים וסיירים הרושמים דוחות. בטיפול במכונית מלוכלכת ועזובה שמפריעה לעבודות פיתוח, אין למשטרה ו/או לעיריה שיניים.
ומתי בכל זאת יש רצון לפתוח את המלתעות? רק כאשר מכונית חוסמת דרך להולכי רגל ו/או יציאה וכניסה למקומות חנייה. זה המקרה עם מכונית חדשה מדגם סיטרואן C, שחנתה בסוף השבוע אנכית למגרשי החנייה של הבתים 40 ו-42 בלוי אשכול. מישהו הזעיק את 106. ואומנם, בשבת לפנה"צ הגיעו שני פקחים, ואחרי התייעצות קטנה החליטו שאת המכונית החוסמת יש לגרור מהמקום, לא לפני שעל חלונה הקדמי הונח דוח שעליו חל קנס בגובה 130 ש"ח. כמובן שהסכום יעלה ויתפח עם הגרירה וכו', אך זה עניינו של בעל הסיטרואן.
שעתיים אחרי קריאת הפקח העירוני למשאית הגרירה, הגיעו למקום הגוררת שהעמיסה את המכונית החוסמת והעבירה אותו למקום שכולו קנס.
מוסר השכל: להחנות על המדרכה בצורה שאינה מסוכנת או חוסמת מעבר לעוברי אורח או כניסה לחניון או חנייה כפולה וכיו"ב, אסור - אבל אין אפשרות לגרור את המכונית בגלל בעיות משפטיות. לעומת זה - מכונית חוסמת דינה אחד: גרירה, וטוב שכך.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
