המלך מידס הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית. סוג של "משלי קרילוב" מתקופה היסטורית בה סיפרו לילדים ולהמוני העם סיפורים פשוטים עם מוסר השכל חינוכי.
הסיפור המפורסם יותר על המלך מידס, שבעיני האלים לא נחשב לאיש חכם, עוסק במגע הזהב שלו. סיפור שנהפך למושג. למידס ניתנה הזדמנות פלאית לבקש משאלה לפיה "כל מה שאגע בו - יהפוך לזהב". ביקש וגם קיבל. תחילה, היה מרוצה מאד. כל פריט פשוט בו נגע, הפך ליקר ועטוי זהב. המחשב הקטן (מזהב, כמובן) שעל שולחנו עבד דקות ארוכות בסיכום עושרו החדש והבלתי צפוי. אך כמו בכל המשלים, תוך פרק זמן קצר התברר לו שהברכה היא קללה במסווה.
מגע הזהב היה טוטאלי, גם לאוכל ולשתייה ואפילו לבני ביתו היקרים. הכל הפך לזהב. הוא הבין שעליו להתחרט בקול רם, לוותר על המתנה ולחזור לחיי עבודה.
מוסר ההשכל שאליו הודרכנו היה: כסף ועושר חומרי אינם העיקר בחיים. עדיף לחיות כאדם רגיל, לעבוד קשה ובחריצות, ולא לחפש קיצורי דרך להתעשרות מהירה.
שנים לא מעטות חייתי תחת רישומה של המעשייה הזו. מצאתי לה גם מקבילים בכל מיני משלים וסיפורים של עמים שונים. חלקם נשתלו אפילו בבחינת הבגרות. אך אנחנו הרי מתבגרים ולומדים ללא הפוגה. ובהדרגה התבררו לי שני דברים:
ראשית, המעשייה נועדה לנחם ולהרדים את חושיהם של מרבית האוכלוסיה כדי לכבוש את קנאתה מול הצלחה חומרית בלתי פוסקת של מתי מעט. רוב האוכלוסיה עתיד לא להצליח בצבירת רכוש במהלך חייו. משל כזה מכין אותו לכך ומקטין את התסכול. ושנית, אולי הכסף אינו חזות הכל. אבל, בלעדיו לא מתקיים ביטחון המוביל לאושר.
וכיוון שעלינו להיות מעשיים, ולא לעסוק בהגיגים פילוסופיים, אעבור מיד לביצה המקומית שלנו, ולמשמעות הכסף בעולמנו. אינני עוסק באנשים המצויים בעשירון העליון. אלה יודעים מראש את שאני מדבר עליו מרגע הולדתם. הם מסודרים. אני עוסק בתשע העשיריות האחרות. 90 אחוז מהאוכלוסיה - נוגעים לדברי. וגם אוכלוסיה זו איננה מקשה אחת.
מעיון בעיתונים למדתי לדעת כי אנשים רבים בישראל (אומדים את מספרם ביותר משליש) חיים מהכנסה חודשית נמוכה יותר ממשכורת מינימום. בקצרה, חסר להם כסף לביצוע פעולות הכי בסיסיות. הם לא ימצאו נחמה בעבודה קשה ובחריצות כי זו לא שיפרה ולא תשפר שום דבר מהותי מתנאי חייהם. ולמעט אפיזודות בודדות, הם היו ויישארו בלתי מאושרים.
חלק אחר של האוכלוסיה, אומרים שזהו השליש השני, עובד 40 שנה באופן מסודר בחריצות כזו או אחרת, וכאשר הוא פורש למנוחה, כדי לעסוק בתחביבים ובהנאות, מתברר לו (תמיד באיחור) כי סכום הגמלה החודשי שיקבל יהיה נמוך מהותית מהסכום אותו קיבל במהלך עבודתו. רמת חייו יורדת. הוא מתחיל לברור את הוצאותיו. אושר - לא יצמח כאן. אולי בסיס לקמצנות, נרגנות ורוגז.
רק השליש האחרון של האוכלוסיה, במזל או מתוך תכנון מוקדם, יכול לחוש ביטחון מסוים. בניגוד למעשיות שסיפרו לנו על חשיבות האושר והשלווה והבריאות, התברר כי כל אלה אינם באים מעצמם. נחוץ להם חומר גלם פשוט וברור. המקור המשותף לכל התענוגות הבסיסיים הללו הוא כסף. אם השכלת לצבור אותו, ולשמור אותו לעצמך מפני שותפים ועלוקות - אזי תזכה לשקט נפשי, וליכולת לבצע את כל תוכניותיך - במקביל לעבודתך ובודאי כשתחליט לפרוש ממנה.
אתה יכול לרצות ללמוד, לטייל, לרכוש מתנות לעצמך ולבני משפחתך. תוכל לממש זאת רק אם צברת מספיק כסף על-מנת לממן זאת. בריאות היא דבר חשוב. מתברר כי שירותי הבריאות שתקבל בגיל מבוגר הם די מוגבלים. אם חלית ותרצה לקבל טיפול מקצועי ומהיר מוטב שתצטייד בממון.
ערכה של שלווה לאחר פרישתך מעבודתך - גדול הוא. היא תתקיים בתנאי שאינך שקוע בבעיות כלכליות כגון איך לגמור את החודש מבלי לחרוג. כסף יפתור זאת.
לפיכך, לחש לי המלך מידס, בהברקה של רגע, לצבור כסף הוא אחד הדברים החשובים ביותר שתעשה בחייך. הקפד לצבור ולשמור עליו בכל שנה משנות חייך. אל תסתמך על אגדות לילידים. אל תסתמך על הקצבאות שתקבל ממוסדות השלטון. זהו קומץ מצומק של כסף שערכו נוטה לקטון עם הזמן והוא לבטח לא יספיק לצרכיך.
הכללים הנכונים הם: דאג לעצמך. אל תסתמך על הבטחות. בסופו של יום: מי שצבר בערב שבת יאכל בשבת (וגם בימים שלאחר מכן).
בפרקים הבאים נעסוק בגילויים נוספים של המלך מידס כיצד צוברים כסף.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
