מסמך: 3 שנים לעמונה - המסקנה הממלכתית

שלוש שנים אחרי מאורעות עמונה ממשיך הציבור הדתי-לאומי להתחבט ביחסו האמביוולנטי למדינת ישראל. אחד מסממני הפולמוס הרעיוני בנושא נכתב מעט אחרי ההתרחשויות, ומציג בפירוט את הגישה הממלכתית מבית מדרשו של הרב צבי טאו, מענקי הרוח שצמחו לציונות הדתית, ונשיאה של ישיבת הדגל הר המור. דבריו פורסמו בחוברת שחולקה בבתי כנסת ובישיבות במהדורה מוגבלת, ותמציתם מובאים כאן בפרסום ראשון.

מאבק עם שוטרים וחיילים אינו החזית שלנו. הוא לא יחזק את אחיזתנו בארץ ישראל. לצערנו, עכשיו רוב העם לא אתנו. פינו את חבל קטיף ורוב העם שתק. לא ראינו שהמדינה נהפכה ולא הייתה שום התקוממות למרות המעשה הנורא.

כיצד פועלים לשנות את המצב כשאתה בגדר של מיעוט במדינה? האם אתה הולך להתעמת עם הצבא ועם שוטרים ובכך לנצח את המערכה?
הם לא האויב שלך, זו לא הכתובת! עם ישראל נמצא במשבר אידיאולוגי. הוא איבד את הרוח שלו מסיבות שצריך לנתח אותן, אבל זו עובדה שהוא איבד את הרוח, את חיבת ההתיישבות וההתנחלות. וכי על-ידי מכות נחזיר לו את הרוח?!

בסופו של דבר, אנחנו צריכים להגיע לכך שעם ישראל ירצה ביהודה ושומרון ויכיר בהן כמולדתו. הלכנו ליהודה ושומרון בשביל להביא אחרינו את עם ישראל. הרי ידענו שהמדינה עוד לא הכריזה את ריבונותה על האזור הזה, אבל הלכנו בשביל למשוך את עם ישראל אחרינו. אם זה לא הולך ועם ישראל לא נמשך אחרינו - אז נרביץ מכות ליס"מניקים ועם ישראל יבוא אחרינו ויסכים אתנו?!

צריך להסתכל על הסיבה!
העימות הזה קיים בגלל שחסרה אמונה, חסרה רוח וחסרה תודעת מולדת ביחס ליהודה ושומרון. מי שמע דבר כזה שאת הדור הזה יחזירו בתשובה במכות עם השוטרים?!
צריך להבין דבר יסודי - העולם בנוי על תודעה.
מהי תודעה?
הרב צבי יהודה היה אומר שתודעה היא "הכרה והרגשה חיונית".
תארו לכם אדם שלמד בישיבה בהתלהבות ואהב כל כך את התורה. למד שנה שנתיים, ואחר כך, אביו נפטר. הוא היה צריך לפרנס את המשפחה, ולא יכול ללמוד יותר. הוא עזב את הישיבה, והלך לעסוק במקצוע מעשי. במשך השנים הוא שכח את הכל - הוא כבר לא יודע מה זה תנא, מה זה אמורא, מי זה אביי או מי זה רבא. תשאל אותו ותראה שהוא שכח את הכל. אבל זה יהודי, שאם אומרים משהו רע על ישיבה - הוא יכול 'לטרוף' את הבן אדם: 'אתה יודע מה זה ישיבה, איזה אור זה, מי שלא טעם טעם של ישיבה אינו יודע מה זה חיים'. הוא שולח את הילדים שלו רק לישיבות, הישיבות הם הדבר החשוב ביותר בחייו.

מה יש ליהודי הזה, הרי הוא אינו יודע להסביר את ערכה של תורה? יש לו תודעה ישיבתית, יש בו הכרה והרגשה מלאת חיים על חשיבותן של הישיבות. מה עוזר לישיבות בישראל להתקיים?
העובדה שיש תודעה ישיבתית. יש הרבה אנשים שיש להם תודעה שהתורה היא חיינו, ובלעדיה המציאות לא שווה כלום, מבלי שהם בהכרח יודעים להסביר את זה. זה נקרא תודעה - "הכרה והרגשה חיונית". כל העולם עומד על תודעה. זהו חוק שנכון בכל דבר במציאות.

למה יש יחידות מובחרות בצה"ל? כי יש תודעה של יחידות מובחרות. אם לא הייתה קיימת התודעה הזאת - זה לא היה קיים. אם לא היו אנשים ש"משוגעים" על ישיבות - לא היו ישיבות. אם אין תודעה של מדינה - אין מדינה. אם אין תודעה של חינוך - אין חינוך. אם אין תודעה של צבא - אין צבא. זה לא יעזור שיש אנשי מקצוע, שיש צלפים ושיש אנשים שיודעים להפעיל מערכות - שום דבר לא יעזור. אנשים חושבים שמי שבנה בפועל את הבית הוא מחזיק אותו, שאנשי ארגון הם המחזיקים את המסגרות. אבל זה אינו כך. כל המסגרות עומדות בעיקר על התודעה. אם יש פגיעה בתודעה - הכל קורס, ולא יעזרו משאבים וכלים, מארגנים, כספים וקרנות.

כל העולם עומד על תודעה.
היום אנחנו נמצאים במשבר תודעתי של הציונות החילונית. צריך להוליד מחדש את התודעה, לבנות אותה, להזין אותה וליצור אותה מחדש כתודעה היונקת ממקורות קודש. אם לא - עוד מעט חלילה המדינה תלך ותיחלש עוד יותר. אנחנו צריכים לבנות ולייצר את התודעה. ברגע שהתודעה קיימת - הכל ישנו. אנשי השמאל מבינים זאת. הם עובדים כל הזמן לשנות את תודעת העם לכיוונים אחרים, לערכים אחרים, לנושאים אחרים - בזה הם עוסקים. אם אתה רוצה לתקן את המצב - תקן את התודעה. אם לא תתקן את התודעה - לא עשית כלום, גלי הים נגדך, שום דבר לא יעזור לך. ברגע שאתה משנה את התודעה - הכל זורם לטובת עניינך.

האם אתה חושב שתשנה את המצב אם תילחם עם החיילים, הפרשים והסוסים? זהו שיבוש של ההבנה.

ילדים חושבים רק על מה שהם רואים בעיניהם. הם לא תמיד מבינים מי מפעיל את החיילים ומה השורש והמקור לכל הגזרות. אנחנו צריכים לרפא את התודעה, אבל חלילה לא 'לזרוק את התינוק עם האמבטיה'. צריך לשפוך את המים המלוכלכים, אבל קודם לכל - להוציא משם את התינוק.

אם ברוך ה' יש לך מדינה וצבא - שמור אותם, וזרוק את התרבות לאשפה ולביוב, אבל את התינוק תציל. לילד הזה התפללנו - עכשיו הוא קטן ומלכלך, אבל הוא יהיה איש גדול וצדיק, "ממלכת כהנים וגוי קדוש". זה מה שיהיה, בעזרת השם, ועל זה אנחנו מופקדים. למי שעוסק בתורה יש דעת, ולמי שמנותק מתורה יש דעות עקומות. אצלנו גם מבוגרים צדיקים ואידיאליסטים לא מבינים שהכל עומד על תודעה! לא מבינים שיחד עם ההתיישבות צריך לשנות את הדעות. אני מזכיר תמיד את דברי רבי חיים מוולוז'ין, על דברי הגמרא בסוטה: "פני הדור כפני הכלב". כשמכים את הכלב ומניפים עליו מקל, הוא קופץ על המקל ונושכו בשיניו. הוא לא חושב מי מניף את המקל, ובודאי שהוא לא חושב למה הוא מניף את המקל? כלומר, מהי סיבת הסיבה. הוא קופץ על המקל.

לעומתו, אדם שמכים אותו במקל יודע שלא המקל מכה אותו, אלא האדם האוחז במקל - הוא המכה. אבל הוא צריך לחשוב עוד יותר עמוק - למה מכים אותי? מה גרם לאדם העומד מולי להכות אותי?
זהו בדיוק מצב הדור הזה: היס"מניק מכה אותך - מה יש לך ממנו?! הוא המקל. אתה צריך לחשוב מי שלח אותו, מהן הדעות והמחשבות הרעות של התרבות הקלוקלת, ששלחו אותו לכאן. יש אנשים החפצים למצוא חן בעיני הגויים ולהכניס לארץ תרבות נוכרית. זה מה שגורם לרוב עם ישראל להיות מקולקל בדעותיו. אחר כך גם הממשלה חושבת כך, ובסוף זה יורד עד הדרג של המשטרה. אבל מה יש לך עם המשטרה?! המשטרה היא לא הכתובת, היא המקל!! מדוע אתה נושך את המקל?!

יש אנשים שאומרים: 'נכון, המשטרה היא רק המקל, ואנחנו ננהל מלחמה נגד הממשלה שהיא סיבת המשבר'. זה נכון מאוד, ודאי שאם אפשר, צריך להחליף את הממשלה, בממשלה טובה יותר. אבל צריך לחשוב עוד יותר עמוק מהי סיבת הסיבה? כלומר, מהי התודעה שגורמת לממשלה לרצות להכות במקל. אנו צריכים לתקן את התודעה המקולקלת הזאת. רפא את הדעות, שנה את הרוח, תקן את הרוח - רק באופן זה תרפא את השבר של עם ישראל.