תצרף מיגרון

עניין מיגרון מבלבל אתכם? לאחר קבלת כל כך הרבה מידע בלתי מהימן - אין פלא. הנה כמה שאלות בסיסיות:

איפה לכאורה הבעלים הערבי של אדמת המריבה? מדוע לא הופיע עם התיעוד הנדרש ותבע את רכושו? מדוע הקרקע לא עובדה מעולם? מדוע יורשיו של האיש, שנפטר בסביבות 1965, לא דרשו את הקרקע עד שבאו אנשי "שלום עכשיו" וטענו לזכויותיהם במקומם?

כל אלה אכן מעלים את החשד, כי רישום הקרקע על-ידי השלטונות הירדניים אינו אמין, ואינו מבטא זכויות בשטח, שכן הסדרת זכויות בקרקע מסוג זה שעליה יושבת מיגרון, אמור להתבסס על זכויות שנוצרו כתוצאה מעיבוד. אלא שחשדות בלבד בדרך כלל אינם מהווים טענה משפטית טובה נגד מה שרשום בספרי המקרקעין.

לעומת זאת, לתושבי מיגרון דווקא יש טענה משפטית טובה נגד טענותיהם של אנשי "שלום עכשיו", והיא כי הם רכשו את הקרקע מבעליה. אך במשך שבע שנים מנעו מהם בית המשפט העליון, הפרקליטות ו"שלום עכשיו" לטעון אותן בפני הערכאות האזרחיות המתאימות. שכן, בית המשפט המוסמך לברר טענות אלה נמנע מדיון בוויכוח שהוא בעל אופי אזרחי במובהק, כל עוד הנושא מתברר בבג"ץ, ואילו בג"ץ נמנע מבירור של שאלת הבעלות על הקרקע, היות שהוא פועל כערכאה מנהלית ולא כערכאה המכריעה בסכסוכים בין אזרחים.

הטייה פוליטית ומשפטית

וכך, בהתעלם מטענותיהם של אנשי מיגרון ותוך רמיסת זכויותיהם, נוצר מצב אבסורדי, שרק עתה, לאחר שבית המשפט העליון לכאורה הכריע כי יש להרוס מיגרון, נפנה בית המשפט בישראל לדון בשאלה המהווה את לב העניין: של מי בעצם הקרקע. החלטתו של בית המשפט העליון לא נבעה מאי-ידיעה, שכן הנשיאה דורית ביניש ידעה היטב כי הערכאה הנמוכה שהיא בעלת הסמכות לדון בשאלות אלה, מעולם לא בחנה את המקרה או את המסמכים בנוגע לקרקע נשוא המחלוקת.

זהו אינו מקרה יחיד של הטייה פוליטית ומשפטית. בדצמבר 2009 המשטרה חזרה בה מכתב-אישום נגד תושבי חוות מעון שנעצרו והואשמו בהסגת גבול, לאחר שהוכח כי הערבי שטען לקרקע לא היה הבעלים שלה. למרות זאת, העידו פקידי המינהל האזרחי בבית המשפט כי הקרקע כן הייתה רכושו.

הטייה של הפרקליטות אינה עניין חדש. טליה ששון, כשהייתה ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, כתבה ב-2005 דוח הרסני נגד ההתישבות היהודית ביש"ע, ואחר כך התמודדה בבחירות לכנסת מטעם מרצ.

קבוצתו של ניצן מסמנת יהודים כמטרה

פרקליטות המדינה גם נוטלת חלק במסע נגד יהודים ביש"ע. שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, העומד למעשה בראש כוח משימה בין-זרועי נגד יהודים ביו"ש. חקירה של הכנסת העלתה כי פעילותם היא מוטית ומוּנעת פוליטית. למרות חוקיותה המפוקפקת, ממשיכה קבוצתו של ניצן לסמן יהודים כמטרה ולפגוע בכך בשלטון החוק.

המינהל האזרחי ביו"ש משמש זרוע של משרד הביטחון, והוא אחראי לאישור תוכניות בנייה באזור. על-פי כתבתו של חיים לוינסון בהארץ (25.2.2012) "מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי (בראשותו של שלמה מושקוביץ) פסלה באורח יוצא דופן תוכנית של הדרג המדיני להלבין את המאחז סנסנה בדרום הר חברון" שליד ההתנחלות אשכולות.

יכולתם של פקידים מן השמאל להפוך שרירותית החלטות של הממשלה או של הכנסת ולקיים אג'נדות פרטיות, מלמדת על היקף הפגיעה השורשית במוסדות השלטון.

לוינסון גם מדווח ("המינהל האזרחי מתנער מפינוי פלישות מתנחלים" 12.3.2012) כי היועץ המשפטי של פיקוד מרכז, המכהן גם כיועץ המשפטי של יו"ש, אל"מ אלי בר-און, הוציא מכתב חריף לראש המינהל האזרחי המורה לו להוציא צווי סילוק למתנחלים בטענה כי הם פולשים ל"אדמות חקלאיות של פלשתינים". דאגה דומה לא התגלתה כלפי פלישות של פלשתינים לאדמה שיהודים מעבדים וטוענים לבעלות עליה, כמו גם לאדמות מדינה. רק היהודים היו על הכוונת.

בר-און התייחס לצו שהוציא מי שהיה אלוף פיקוד המרכז ב-2007, יאיר נווה, שביקש להגביל יהודים באזורים שנויים במחלוקת. נווה הורה כי על יהודים להוכיח את זכותם על הקרקע "גם בהיעדר תלונה מבעלים פלשתינים", וציווה לפנות יהודים אחרי שימוע. צו זה מנע למעשה כל הליך שיפוטי רגיל, שבאמצעותו בית משפט מוסמך קובע מיהם הבעלים של הקרקע.

כנראה, היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין הסכים עם בר-און. אך המינהל האזרחי הודה כי אין לו ההכשרה המשפטית והסמכות להחליט בנושאים אלה, וכי זה שנים רבות לא ערך סקרי קרקעות כנדרש לגבי קרקעות שבמחלוקת ולגבי קרקעות המדינה.
לפי החוק הקיים, היות שאזור יו"ש נמצא תחת ממשל צבאי, שר הביטחון, צה"ל והמינהל האזרחי יכולים לעשות את כל העולה על רוחם. מצב זה מהווה איום ישיר על הדמוקרטיה הישראלית ועל זכויות האזרח של אזרחים ישראלים.

מיגרון - סמל למאבק אידיאולוגי

המאבק על מיגרון הוא תסמין לבלבול של הממשלה ולחוסר יכולתה להחליט החלטות קובעות מדיניות. העתקת מיגרון מגבעה אחת לאחרת, הריסתן של קהילות יהודיות ובתים ופינוי יהודים לא יפתרו את השאלה היסודית, אם ליהודים יש זכות להתגורר ביו"ש ולמי שייך האזור. ההכרעה על הכנסת להכריע בשאלה זו ולא הפקידוּת הצבאית.

יתר על כן, על-פי תנועת "רגבים" השומרת על זכויות הלאום בקרקעות המדינה, המינהל האזרחי, בשיתוף פעולה עם פרקליט המדינה ובית המשפט העליון, אוכפים צווי הריסה באורח סלקטיבי, תוך אפליית יהודים והתעלמות מבנייה בלתי חוקית של פלשתינים.
מיגרון מסמל את המאבק הפוליטי והאידיאולוגי הנוגע לחוט השידרה של הדמוקרטיה הישראלית ושל הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל.