הטירוף הערבי מכה בעולם

לי ריגבי, בן 25, הוא החייל הבריטי שראשו נערף על-ידי איסלאמיסטים. כל זה קרה בלונדון בירת בריטניה. לי נלחם באפגניסטן. שימש כמתופף בגדוד הרובאים המלכותי השני. החל כתותחן בקפריסין, בזמן שגדודו הוצב שם. לאחר מכן הוצב גם באפגניסטן ובגרמניה. ב-2011, לאחר שובו לבריטניה, הוא סייע למלא את חובות הגדוד ב"טאוור אוף לונדון". ריגבי, אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד, היה חייל פופולרי ושנון אהוב ואב אוהב לג'ק, בן השנתיים.

שני טרוריסטים מוסלמיים, שצעקו 'אללה אכבר', תקפו ביום ד' 22.5, במזרח לונדון, כ-300 מטרה מהכניסה למחנה צבאי בריטי, את לי ריגבי שהיה בדרכו לבסיס, ירו בו, וערפו את ראשו. זו הפעם הראשונה בתולדות המלחמה בטרור שטרוריסטים מוסלמיים פועלים בלב בירה מערבית בצורה כזו והורגים חייל. שני הטרוריסטים שהיו מכוסים בדם החזיקו בחלקים שחתכו מגופתו של החייל וצעקו: 'אנו נשבעים באלוהים שלא נפסיק להרוג בכם'. הם צילמו את עצמם ליד חלקי גופתו של החייל. שני הטרוריסטים רצו לקראת שוטרים שהוזעקו למקום, כשבידיהם כלי נשק וסכינים, וירו עליהם. השוטרים פתחו באש והרגו אותם.

אחד מאנשי הטרור זוהה כמיכאל אדבולג'ו Michael Adebolajo, בן 28, שהפך את עצמו בשנים האחרונות למעין מטיף מוסלמי עצמאי שהיה מעמיד ברחוב דוכן ומחלק כרוזים נגד הממשלה והכוחות הבריטיים. התקפת הטרור תוכננה על ידו במשך תקופה ארוכה כשהוא עוקב אחר החיילים הבריטים.
אף אחד מהתוקפים אף פעם לא נעצר, או נחקר. כמו-כן לא נמסר איך אף אחד משירותי הביטחון הבריטיים לא שם לב לכך כי השניים מכינים לעצמם מאגר גדול ומגוון של סכינים מסוגים שונים, אותם הביאו לזירת הרצח, הטרוריסטים המוסלמים לא ברחו, אלא המשיכו להסתובב במקום והציעו הסברים לעוברים והשבים הנדהמים.

הרוצח מייקל אדבולאג'ו (28) רץ לעבר ניידת המשטרה עם מצ'טה ושותפו מיייקל אולווטובי אדבוולה (22) רץ במקביל אליו עם אקדח שלוף. כאשר אדבולאג'ו הגיע לרכב המשטרתי, נורו לעברו מספר יריות והוא איבד את שיווי המשקל ונשכב על הכביש. מיד לאחר מכן יצאו השוטרים מהרכב וכיסו עליו.
השוטרים שלא ראו את אדבוולה עם האקדח ניצלו בזכות תושייתו של צלף מיחידה מובחרת בצבא הבריטי, שבפגיעה מדויקת הצליח להרוג את המחבל.

לי מזכיר לי את הלינץ' ברמאללה שבו המון פלשתינים התעלל ורצח שני חיילי מילואים של צבא ההגנה לישראל - יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ - ולאחר מכן גם השחית את גופותיהם, ב-12 באוקטובר 2000 בתחילת האינתיפאדה השנייה.

החיילים שלנו שגו בדרכם ונכנסו בטעות לרמאללה, אברהמי ונורז'יץ זוהו כיהודים על-ידי עוברים ושבים ערבים פלשתינים. מיד לאחר הזיהוי החלו הערבים הפלשתינים ליידות על הרכב אבנים ולחסום את דרכם. בלב העיר העוינת החיילים נתקעו בפקק תנועה. רכבם לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה . שוטרים ערבים פלשתינים במדים באו אל הרכב, ונורז'יץ ואברהמי הפצירו בהם כי הם רק טעו בדרך ורוצים להתקשר בטלפון הנייד. השוטרים מנעו זאת מהם ודרשו מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה "אל-בירה" תוך כדי הצמדת רובים לראשיהם. הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי גרירתם והכאתם על-ידי המון משולהב ועל-ידי השוטרים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים, אקדח נוסף שהיה ברשותם וכן את תיקיהם. כשהגיעו לתחנת המשטרה בשעה 10:15 בבוקר, הובילו את החיילים למשרד המפקד שבקומה השנייה. בזמן זה המון אזרחים ניסו לרצוח את החיילים כשהם בתוך התחנה, אך השוטרים הורו להמון להמתין מחוץ לשער התחנה עד אשר יוציאו את החיילים מהתחנה ואז יתנו להם אותם על-מנת להורגם. עם זאת, תוך רגעים ספורים אחד השוטרים פתח את דלתות המשרד עבורם, ואזרחים רבים מילאו את התחנה והמשרד. למרות תחנוניהם ובכיים של החיילים, ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים היכו אותם מכות מוות באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים.

בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה, ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלשתינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים בקריאות להרוג את החיילים.

שימו לב, למרות שהידיעה על חיילים יהודים שנלכדו ברמאללה הגיעה לישראל בזמן, צה"ל החליט שמבצע חילוץ יהיה מסוכן מדי מפאת ההתנגדות הצפויה של כוחות הביטחון הפלשתינים, המאומנים היטב לשטח העירוני של עירם.

ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. נורז'יץ הושלך הפוך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ-8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר עיניהם, דקר, רמס והכה אותם. ההמון הפלשתיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבלב רמאללה והמשיך בהתעללות בהם ובריטושם. נורז'יץ הועלה באש, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים וריטוש הגופות נמשכו עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה"ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו.

אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עזיז צאלחה, אשר השליך את נורז'יץ מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע. הרוצח הנתעב הזה ועוד רבים כמותו שוחררו לחופשי באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט.

לדברי הרופא הגדודי, יוסי אברהמי הוכה קשות והגיע במוות קליני למתחם המת"ק באזור ומת בדרכו למסוק. ראשו של נורז'יץ רוסק והפלשתינים דחפו מקל של מטאטא דרך גרונו עד למעיו. כשאשתו של אברהמי התקשרה לטלפון של בעלה על-מנת לדרוש בשלומו, אחד מרוצחיו ענה לה בהתפארות ולגלוג: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך היא שמעה לראשונה על מותו של בעלה.

בלינץ' הישראלי היה נוכח אזרח בריטי ושמו מארק סיגר. הוא ניסה לצלם את הלינץ' אך ההמון תקף אותו פיזית והרס את מצלמתו. אחרי האירוע, הוא אמר: "הלינץ' היה הדבר המחריד ביותר שראיתי אי-פעם, ואני דיווחתי מקונגו, קוסובו, ומהרבה מקומות רעים אחרים... אני יודע שלא כל הפלשתינים כאלו, ואני אדם מאוד סלחן, אבל לעולם לא אשכח זאת. זה היה רצח מהסוג הברברי ביותר. כשאני חושב על זה, על הראש של האדם, כולו מרוסק, אני יודע שיהיו לי סיוטים עד סוף ימי חיי". הוא לא חלם שאיסלמיסטים המשתייכים לאותו הזן הקטלני הערבי הפלשתיני מרמאללה, יעשו כדבר הזה בעיר הבירה של בריטניה, לאור יום, ויציתו את הזעם הבריטי. כך גם באירופה כולה. התמנון הערבי הלאומני שולח את זרועות הארס וההרס שלו, לכבוש את העולם כולו. האיסלאמיזם הוא המשכו של הנאציזם.

תגובת ממשלת ברק ללינץ' הייתה שהפלשתינים הוזהרו כשעתיים לאחר האירוע להתרחק מבניין המשטרה שבו החיילים נשחטו ומסוקי צה"ל הפציצו את הבניין הריק ומבנים ריקים נוספים של הרשות הפלשתינית. כדי להבטיח שלא ייפגעו פלשתינים, אלא רק מבנים. לפני התקיפות הודיע צה"ל לרשות הפלשתינית על הכוונה לתקוף את המבנים, והמתין שיפנו את יושביהן. נוסף לכך, הטילים שנורו היו קטנים ומדויקים, ולפני כל תקיפה ביצעו הטייסים ירי אזהרה לעבר שטח פתוח בקרבתה.

אורלי וגיא הוכיחו בתחקיר שלהם בעזרת איש שב"כ לשעבר וכיום עורך דין גונן בן יצחק, רכז המודיעין של השב"כ ברמאללה בזמן הלינץ', כיצד השב"כ צה"ל וכוחות הביטחון ידעו על תקיפת החיילים שלנו בזמן האמת, הפקירו אותם, וטייחו את הפרשה תוך פגיעה במשפחות השכולות של החיילים שנרצחו, ופגיעה נוספת בהן ובכלל המשפחות השכולות כששחררו את אחד הרוצחים מהלינץ' ורוצחים ערבים פלשתינים צמאי דם נוספים, בעסקת שליט. מרואן ברגותי חביב השמאל הישראלי היה נוכח בעת הלינץ' ושילהב את ההמונים.

עד כה, התשובה הישראלית לשדים ערבים פלשתינים בדמות אדם שתוקפים וטורפים חיילים ואזרחים ישראלים הינה טעות הרת אסון. עם שדים שחורים כאלה רוצים ישראלים חולי נפש ורוח לעשות שלום, ולהקים להם מדינה ערבית פלשתינית נוספת, כדי שיקבלו פרס על רצחנותם והברבריות שלהם, ויוכלו לרצוח את כולנו עם אמצעים שמדינה ערבית פלשתינית טרוריסטית תוכל להפעיל נגד כולנו. העולם יתעורר ואנחנו איתו והתשובה לטרור הערבי תבוא במלוא עוצמתה ובכוח עליון גאון וצודק ואכזר.