התקציב הנסתר

לפני כמעט שנה, בעצם, נלחמנו נגד גזירות התקציב האיומות שהפילה עלינו הממשלה הזאת: על קצבאות הילדים ונגד הפגיעה במעמד הביניים, נגד הפגיעה בהורים צעירים, בקשישים בישראל. 4,700 הסתייגויות הגישה האופוזיציה נגד התקציב האכזר הזה, וניהלה בכנסת מאבק אימתני. חודש אחרי שהתקציב הזה עבר גיליתי לתדהמתי שכל המאבק הזה לא רק שהיה לחינם, כל התקציב הזה היה לחינם, כי תקציב המדינה שעובר במליאת הכנסת, הוא לא ממש תקציב המדינה.

למעשה, בישראל יש שני תקציבים: יש התקציב שמדווח לציבור, התקציב שעליו אנחנו יכולים לריב ולהתגושש במליאה, ויש התקציב הסודי, הנסתר, שעובר דרך ועדת הכספים. חודש וחצי אחרי שהעברנו את תקציב המדינה במליאה, התבקשנו להגיע באמצע הפגרה לחדר ועדת הכספים כדי להצביע על העברות תקציביות. קיבלנו לידינו ערמה של טבלאות שבתוכן היו סכומים של כמעט 17 מיליארד שקלים, שינויים בתקציב. 17 מיליארד שקלים פתאום, חודש וחצי אחרי העברת התקציב, היה צריך לשנות. מה קרה בחודש וחצי הזה, בשיאה של עונת המלפפונים בקיץ? מה קרה שהיה צריך פתאום לשנות את התקציב?

שאלתי את חברי לוועדה, ואמרו לי: ככה אנחנו עושים כל הזמן. ככה זה עובד. ועדת הכספים מצביעה על העברות תקציביות. כבר שנים שככה הדבר הזה מתבצע. חברי הכנסת לא מכירים בכלל את הפרטים שבטבלאות ההעברות התקציביות, ורק נדרשים להצביע. לפעמים הצבעות על מיליארדי שקלים אורכות לא יותר מעשר דקות. לפעמים יושב רק יושב-ראש הוועדה בחדר הוועדה ומצביע עליהן. לפעמים אין שם איש. זה הסיפור וזה התקציב שהממשלה מנסה להסתיר מאתנו - התקציב האמיתי של מדינת ישראל.

הסיפור הזה חושף צביעות איומה של הממשלה הזאת, שאומרת לציבור דבר אחד אבל למעשה עושה דבר אחר: מעבירה כספי מיסים ליעדים עלומים ונסתרים שהציבור לא מכיר בהם. בחודשים האחרונים התבקשנו בוועדת הכספים להצביע, למשל, 6 מיליון שקלים שעברו לצורך קשרים רוחניים עם התפוצות. שאלתי מה זה הדבר הזה? אמרו לי פקידי האוצר שמדובר בכמה עמותות שמקבלות תמיכה מהממשלה, פועלות בחו"ל. מתנדבי היקרים בלשכה הלכו ובדקו וחיפשו מי הן העמותות האלה, וגילו להפתעתם שהעמותות בכלל לא רשומות; ארבע עמותות שלא רשומות מקבלות 6 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו? על מה? יש לי רעיונות די טובים מה היה אפשר לעשות עם 6 מיליון שקלים. אני חושבת שגם לכם.

50 מיליון שקלים שעברו בשבוע שעבר למטה סייבר בגין החלטת ממשלה. מאות מיליוני שקלים שעוברים למשרדי הממשלה, לאחר שאלה מתוקצבים בתחילת השנה בגירעון, ואז במהלך השנה הם צריכים להתחנן על נפשם כדי לקבל את התקציב הזה, ועוד ועוד ועוד ועוד.

בזמן ששאלתי את פקידי האוצר שאלות רבות על אותן העברות תקציביות במשך חודשים ארוכים גיליתי כל מיני פרטים מעניינים על ההעברות האלה. גיליתי בעצם איך המדינה מייצרת תיקונים אפורים לחוק כדי להפוך מה שהוא ללא ספק שחיתות לשחיתות חוקית; להלבין את השחיתות. הרבה שיטות יש לאוצר כדי לשחק עם הכסף שלנו. אבל כששאלתי את אותם רפרנטים של האוצר שאלות, גיליתי שלא כל השיטות האלה באמת יכולות להיכנס לתחום האפור; חלקן ממש לא חוקיות. ואני אסביר: חוק-יסוד: משק המדינה מגדיר מפורשות שהתקציב יהיה לשנה אחת, ויביא את הוצאות הממשלה הצפויות והמתוכננות. כלומר, כל ההוצאות שהאוצר יודע שהוא עומד להוציא צריכות להיות כלולות בחוק התקציב שמגיע לכאן, לכנסת, להצבעה. נורא נורא פשוט. לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה.

אבל כששאלתי את אותם פקידי אוצר על העברות ספציפיות, על כל מיני סכומים, למשל, על ההעברה התקציבית שעוברת לרשויות מקומיות, שראיתי בדפי ההיסטוריה של הכנסת שכבר מ-92' הן מתוקצבות לא בתקציב המדינה אלא בהעברות תקציביות שצריך לאשר; עכשיו, מה הדבר הזה עושה לאותן רשויות מקומיות אומללות, בכל רחבי הארץ, אגב? זה אומר שלאורך כל השנה הן יודעות שהן אמורות לקבל תקציב מהמדינה, אבל לא בטוחות שהן יקבלו אותו. ראשי הרשויות האלה צריכים להתקשר לכל אחד מחברי הכנסת ולהתחנן על נפשם כדי לקבל את הכסף הזה, במקום שהאוצר פשוט ישים אותו בתקציב, כי הכסף הזה הובטח להם מזמן. אם מ-92' עובר אותו סכום בדיוק מדי שנה, למה הוא לא נכלל בתקציב המדינה? הוא הרי צפוי ומתוכנן. כנ"ל לגבי תקצוב של משרדים בגירעון: משרד - למשל משרד התקשורת - מתוקצב בגירעון; המשרד יודע שהוא צריך ללכת ולנהל משא-ומתן כל הזמן, על כל שקל, כשמעת לעת האוצר יכול בצורה הזאת לקחת תקציבים חברתיים ולערוך בהם קיצוצים שקטים, שאיש מאזרחי ישראל לא ידע עליהם.

ואז גיליתי עוד כל מיני דברים. למשל, 36 מיליון שקלים שעברו - מענק ביטחוני זה היה נקרא - בגין הקפאת בנייה ביהודה ובשומרון. שאלתי: רגע, הקפאת הבנייה, למיטב זכרוני, הייתה ב-2009, הסתיימה אחרי תשעה חודשים. בדקתי שוב בדפי ההיסטוריה של ההעברות התקציביות וגיליתי שבכל שנה מאז 2009 מקבלות הרשויות ביהודה ושומרון בין 36 ל-40 מיליון שקלים מכספי ציבור. הוראת קבע, מענק הקפאת הבנייה הזה. למה מקבלים אותו - שאלתי. אמרו לי פקידי האוצר: מכיוון שהייתה הקפאת בנייה, הרשויות הפסידו כסף. גם באזור שבו אני גרה, במרכז הארץ, יש הקפאת בנייה בפועל. לא ראיתי שקיבלנו אי-פעם פיצוי על הדבר הזה. אבל אז גיליתי משהו עוד יותר חמור: בעיון בפרוטוקולים של המועצה המקומית אפרת, גילה מכון המחקר "מולד" מידע מאוד מעניין. הפרוטוקול נפתח במשפט המדהים: אולי אתה רוצה לכבות את הטייפ? והפרוטוקול ממשיך בזה. אגב, הפרוטוקול הזה נכתב יום לאחר הפגנת המיליון, ב-2011, ישיבה שנערכה באותו היום. ואז הוא אומר שבעצם מענק הקפאת הבנייה הזה בכלל אינו מענק ביטחוני, כפי שאמרו לנו פקידי האוצר. בעצם יש דיל עם עמותת מועצת יש"ע, שמענק הקפאת הבנייה הזה עובר לעמותת מועצת יש"ע מהרשויות המקומיות ביהודה ושומרון כדי לממן תעמולה פוליטית. אזרחי ישראל מעבירים כספים למדינה, שמעבירה אותם לרשויות ביהודה ושומרון, בידיעה שזה הולך לעמותה שעושה הפגנות נגד מדיניות הממשלה. זה המידע. הדברים האלה הם לא פחות מהזויים.

עוד לא פחות מהזוי זה הסיפור של החטיבה להתיישבות. החטיבה להתיישבות, זרוע הביצוע של משרד ראש הממשלה לבנייה, לרוב מעבר ל"קו הירוק". כבר מתחולל פה דיון ארוך בגין בקשה של שרת המשפטים ציפי לבני לחשיפת החטיבה להתיישבות לחוק חופש המידע. הדיון הזה הגיע לוועדת החוקה. יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דודו רותם, דחה את ההצבעה שוב ושוב ושוב ואמר מפורשות לפרוטוקול שהוא לא מעוניין לתת לשמאל כלים למניעת בנייה בשטחים. זאת אומרת, ידוע לאן הכסף הזה הולך וגם למה מונעים את השקיפות על הכסף הזה. עכשיו, אומרים לנו בישיבת ועדת הכספים שהחטיבה להתיישבות בונה בכל רחבי הארץ. זה אכן נכון, אבל הרוב, רוב מה שהיא עושה, קורה ביהודה ושומרון. ויודעים איך אנחנו יודעים את זה? בגלל שכשמסתכלים, חברי, בתקציב החטיבה להתיישבות ומפרקים אותו למחוזות, אנחנו מגלים שהגידול הגדול ביותר בכספים שעוברים לחטיבה להתיישבות וגדלים - התקציב המתנפח שלה מדי שנה מתרחש במחוז מרכז, המחוז שאחראי בעיקרו לבנייה ביהודה ושומרון. ב-2013 התקציב של מחוז מרכז של החטיבה להתיישבות התנפח, מאז אישור התקציב פה ודרך ועדת הכספים, ב-2,333%. התקציב של מחוז הר-חברון גדל ב-2,515%. זו ממש לא שאלה של עמדות מדיניות, זו לא שאלה של שמאל וימין, זו שאלה של חלוקה הוגנת. לאזרחי דימונה ובאר-שבע מגיע שיבנו אצלם דירות, שיהיו להם כיתות קטנות, שידאגו להם לסבסוד בתחבורה הציבורית, לא פחות משמגיע לאזרחי אלקנה וחברון. אבל הם מקבלים פחות. ההשקעה באזרח בהר-חברון עומדת על כמעט 11,000 שקלים. ההשקעה באזרח בשדרות - 3,490 שקלים. מה, אזרחי שדרות לא עומדים תחת איום ביטחוני? השקעה בתלמיד בדימונה - 3,717 שקלים, בהר-חברון - 24,500 שקל. מה ההסבר לפערים האלה? הפער הזה זה הפער שהורס אותנו, זה הפער שקורע את העם שלנו לגזרים, שפוגע בביטחון האישי, החברתי, הכלכלי שלנו, שמונע מכל ילד בישראל למצות את מלוא הפוטנציאל שלו.

כמה היה מדהים לשמוע אתמול את ההצהרה של לפיד: איפשהו בין איתמר ליצהר קבור הכסף שיכול לשמש אותנו לכיתות קטנות יותר. שר האוצר גילה לתדהמתו שמישהו העביר בשנה האחרונה מאות-מיליוני שקלים להתנחלויות, במקום לחלק אותם שווה בשווה בין אזרחי ישראל. מישהו פשוט לקח את כספי הציבור, זרק 170 מיליון לחטיבה להתיישבות שבונה מעבר לקו הירוק, 28 מיליון לישיבה בבית-אל, 15 מיליון לגרעיני התיישבות ביו"ש, 36 מיליון מענקים ליישובים, 2 מיליון לוועד היהודי בחברון, 65 מיליון שקלים להתיישבות חדשה ביו"ש, 27 מענקים ביטחוניים. מה שמדהים הוא שהמישהו הזה הוא לא אחר משר האוצר יאיר לפיד. זאת אומרת, יאיר לפיד מתנגד למדיניות הכלכלית של יאיר לפיד. יכול להיות שהתעורר איזה משבר קואליציוני בין יאיר לפיד ליאיר לפיד. אולי יאיר לפיד יבוא לפה כדי לתמוך בהצעת האי-אמון הזו בממשלה שיאיר לפיד הוא חלק ממנה.

חבר'ה, הדבר הזה פשוט אבסורד. מפלגת יש עתיד חייבת לציבור הרבה מאוד תשובות על העברות הכספים האלה. חלק מהתשובות האלה יינתנו ביום רביעי הבא, בדיון הראשון בעתירה שהגשתי נגד משרד האוצר וועדת הכספים בבג"ץ. אני מקווה מאוד שהתשובות האלה יהיו טובות.