דרמת ה"גז הטבעי"

במקביל לאירועי ועידת האקלים בפריס מתרחשת סגאת דרמת "נובל אנרג'י", זכיינית הפקת הגז הטבעי ב"מים הכלכליים" של מדינת ישראל ממאגרי "תמר" ו"לוויתן". בנימין נתניהו כבר חתם על הסכם/הסדר הגז הטבעי מול התאגיד המפיק.

נושא הגז הטבעי הפך לנושא מרכזי בשיח הציבורי בישראל, לאחר שנושא "אירן" ירד מהכותרות. הנושא הופך לחשוב ביותר גם ביוון (וכן במדינות בלקניות נוספות), קפריסין-מצרים-ירדן-לבנון-סוריה העלאווית, הרשות הפלשתינית שלה ים ברצועת עזה, וכן זוכה למעורבות גוברת של ולדימיר פוטין בהקשר הסורי וכן ארדואן - שלו נגיעה בעניין בהתייחס ל"קפריסין הטורקית". לארה"ב נגיעה לנושא עקב היות "נובל אנרג'י" חברה אמריקנית שבה מושקעים בכירי הממשל האמריקני בדימוס. גם BP הבריטית פעילה באזור (עזה), וכן תאגיד איטלקי במצרים. הנושא משתלב גם במאבק השליטה המתקיים כעת במזרח הים התיכון, שהולך ומתפתח על-רקע מלחמת סוריה בין: פוטין (סוריה, לבנון, עירק ואירן) לבין ארדואן (חבר נאטו ובעל אינטרסים בעזה ובקטר). ישראל צריכה לגבש מדיניות זהירה, מידתית ותכליתית ביותר בכל הקשור להשתלשלות ארועים זו.

צריך לציין שלפי התפתחות הידע המדעי והתודעה הגלובלית, ה"גז הטבעי" נחשב כמקור אנרגיה פולט גזים מזהמים לאטמוספרה במידה פחותה בהרבה מדלקים פוסיליים אחרים. צריך להדגיש שה"גז הטבעי" עדיף על נפט,סולר, מאזוט, פחם וגפ"ם בכל הנוגע לייצור אנרגיה.

העתיד שייך לאנרגיות מתחדשות טבעיות, ללא גרימת זיהום שהן: טחנות רוח, שמש (סולאריות), הידרואלקטריות, גיאותרמיה ותנודתיות הגאות והשפל בימים ובאוקיינוסים. בשלב זה של ההתפתחות האיזורית ב"שכונת" מזרח הים התיכון עדיף גז טבעי על יתר החלופות שהוזכרו.

העיסוק בסוגיה הביא לניסוח "מתווה הגז הטבעי" של משרד האנרגיה והמים. כן נגרמו פיטורי: "הממונה על ההגבלים העסקיים", הממונה על שירותים ציבוריים (חשמל), ושר הכלכלה אריה דרעי. מבקר המדינה כתב דוח נוקב. בוועדת הכלכלה של הכנסת ניהלו היו"ר איתן כבל וכן שלי יחימוביץ' (שניהם מ"המחנה הציוני") קרב דרמטי במגמה לתקן את "מתווה הגז". כלום לא עזר - ביבי חתם על המתווה וההסכמים הנגזרים ממנו יוצאים לדרך הביצוע והיישום. ההכרעה השיפוטית תיפול בסופו של דבר בבג"ץ. החלופה שהייתה מועדפת התבטאה בתיקון המתווה ובניהול מו"מ על שינוי תנאי הזיכיון של "נובל אנרג'י". צריך לציין בכנות שבנימין נתניהו קבע עובדות בלתי הפיכות בחתימתו ואכף את תיקון המתווה לחסר היתכנות בכוח.

הסוגיה עוסקת במספר היבטים ודילמות מכלוליים מסובכים כפי שעולה ומובן מניתוח קפדני של הקמפיינים והספינים התקשורתיים סביב הפרשה, כפי שיתואר להלן:

• חתימת זיכיון לקידוחי והפקת גז טבעי ב"מים הכלכליים של ישראל". "מים כלכליים" נוצרו והוגדרו באופן חוקי בהסכם מכונן עם קפריסין (שהיא חלק מהאיחוד האירופי ולכן נחשבת ישראל כמדינה גובלת באיחוד). הבלוקים הימיים "תמר" ו"לוויתן" נמסרו לקונסורציום "נובל אנרג'י" האמריקנית ו"דלק" של תשובה הישראלי. יש לדאוג לאי יצירת מונופול עוין לצרכנים, על-ידי מסירת הבלוקים "תנין" ו"כריש" לתאגידים אחרים. רצוי שאלה יהיו ישראלים-ממשלתיים-ממלכתיים בשיתוף גורמים עסקיים מקצועיים. בעתיד יוגדרו "מים כלכליים" גם עם: מצרים, לבנון, סוריה, הרשות הפלשתינית (עזה), שמימי הים התיכון שלהן גובלים בישראל.

• ההסכם עם "נובל אנרג'י" מגדיר מחירי מטרה מקסימליים גבוהים באופן יחסי לתקופה ארוכה וכן אפשרות לייצוא גז למדינות באיזור.

• צריך להזכיר שמגה פרויקט הגז הטבעי גרם להגדלה גדולה של התמלוגים על הגז למדינת ישראל, על-פי עקרונות דוח ועדת ששינסקי שיושמו גם בחקיקה (בנוסף גרם דבר זה להעלאת שיעורי התמלוגים עבור מחצבים אחרים כמו: פוספטים ואולי גם אשלג).

• הדרישה של המתנגדים במערכת הפוליטית ושל מעורבות ציבורים גדלים והולכים של ישראלים במחאת הגז החברתית המתפשטת ומתחזקת היא להגדיר באופן משמעותי את דרישת הפיתוח "המיידי" של "לוויתן" והקמה מיידית של צינור שני להובלת הגז מאתרי ההפקה בים לחופי ישראל. הכל למען הביטחון הלאומי האנרגטי של מדינת ישראל שאמורה לעבור לאנרגיית גז טבעי בהיקפים הולכים וגדלים. הדרישה כוללת גם את העברת הזכייניות ב"תנין" וב"כריש", לתאגידים ממשלתיים עסקיים או מעורבים מתחרים כדי ליצור תחרות בשוק שתוזיל את המחירים של הגז הטבעי.

• דרישה נוספת עוסקת בזירוז הקמת צנרת גז יבשתית ארצית על חברה ממשלתית של המדינה, לשם הובלת הגז לציבור צרכנים גדל והולך בכלכלה הישראלית - תעשיה, תיירות, חקלאות ומגורי משקי הבית.

• רכיב חשוב בהבנת המכלול הוא שבהסכם זיכיון הגז של "נובל אנרג'י" מול מדינת ישראל - יש סעיף הפרה דרקוני שיופעל אם ייווצר הצורך בבוררות בינלאומית שרירותית, על סך 15 מיליארד דולר (לכאורה). צריך להדגיש שמי שהאיץ בישראל לקיים את ההסכם כרוחו וכלשונו ללא סטיות היו, בין היתר: ביל קלינטון וג'ון קרי ורבים אחרים.

• לצורך הגברת הביטחון הלאומי האנרגטי של ישראל, ששמה את יהבה על הגז הטבעי (ואולי גם על נפט שיופק מהים), הזמינה ישראל בגרמניה שלושה כלי שייט בעלויות גבוהות. כן מושקעים סכומי כסף גדולים מתקציב הביטחון הישראלי ברכישת אמצעים נוספים עבור חיל הים, כדי שיגן על אסדות הקידוח ואמצעי הובלת הגז לחוף ישראל וכן ירחיב את היקפי ותחומי פעילותו לצורך הגנה ביטחונית של המרחב העצום של "המים הכלכליים" במדף היבשת, שהם מעבר למים הטריטוריאליים של ישראל. "המים הכלכליים" מגדילים באופן עצום יחסית את שטחי המים הטריטוריאליים והכלכליים של מדינת ישראל, פי כ-3 מהמים שהיו בתחומי המים הטריטוריאליים עד היום. לישראל יהיו אינטרסים ומתקנים מתרבים ב"מרחב הכחול" החדש. לא מדובר רק במתקני הפקת גז טבעי אלא גם בנפט ואולי גם משאבי טבע נוספים). כשמתייחסים להפקת נפט פוטנציאלית מהים, יש להקפיד גם על מניעת אסונות אקולוגיים. דוגמה לאסון אקולוגי הוא האסון של התפרצות הנפט במפרץ מקסיקו שגרם לנזקי עתק. החברה המפיקה שם הייתה British Petroleum, שחלק ממניותיה בידי בית המלוכה הבריטי (חברה זו עובדת גם מול הרשות הפלשתינית).

• גילוי הגז באגן המזרחי של הים התיכון מתקיימים גם ב"מים הכלכליים" של מדינות אחרות, כמו: קפריסין (שדה אפרודיטה), מצרים (שדה זוהיר), סוריה (מול חופי טרטוס-לטקיה). זה מכניס שחקנים איזוריים וגלובליים חדשים לאיזור, וגורם להתפתחות אופציות חדשות ומפתיעות לטובה של שת"פים עבור האסטרטגיה והכלכלה של ה"ביטחון הלאומי הישראלי". בין השחקנים החדשים ניתן למנות את פוטין שלו אינטרס בהפקת הגז בחופי סוריה העלאווית בת בריתו, ב"מים הכלכליים" שממול טרטוס-לטקיה, כי שם מרוכזים שדות גז ואולי נפט גדולים ועשירים ביותר ב"מים הכלכליים". פוטין מציע לישראל שת"פ בהגנת מתקני הפקת הגז והנפט (אם יתגלה). יש להניח שהעברת הגז/הנפט לרוסיה ו/או לבלקן ו/או לאירופה תצריך שיתוף פעולה עם יוון. גם טורקיה מגלה עניין ב"מים הכלכליים" של צפון קפריסין הטורקית, שמנהלת כעת מו"מ אופטימי ומוצלח לפדרציה עם קפריסין היוונית. גם ללבנון ולרשות הפלשתינית בחופי עזה אינטרס ברור במאגרים פוטנציאליים של הגז הטבעי בתחומיהן. יוון מעוניינת להפוך לשחקן חשוב בנושא על-ידי הקמת צינור גז שיעביר את הגז המופק ממאגריו לאיחוד האירופי ו/או למדינות הבלקן דרכה בשל היותה חברת האיחוד האירופי ובעלת מעמד חשוב בקפריסין ההלנית. יוון מעוניינת לפתח בתחומה מתקני הנזלת והגזזת גז עבור הגז שיובל במכליות או בצינורות תת-ימיים.

• כיום מתקיימים מגעים אינטנסיביים בין יוון-קפריסין-ישראל בנושאים רלוונטיים אלה. פסגת מנהיגים תתקיים בינואר 2016 בניקוסיה בירת קפריסין. כן מתקיימות פסגות בניקוסיה בין סיסי (המצרי), אנסטזיס (הקפריסאי) וציפראס (היווני). מתגבשת אפשרות לשיתוף פעולה איזורי-הסכמי בין: ישראל-יוון-קפריסין-מצרים-הרשות הפלשתינית וירדן כצרכניות פוטנציאליות לגז הטבעי. בעתיד גם סוריה העלאווית-פוטינית תוכל להיות שותפה לאחר ייצובה בתום מלחמת האזרחים בה, זאת לאחר חיסול דאעש. גם לבנון וטורקיה הארדואנית שלה זיקה לקפריסין הטורקית - הם פרטנרים פוטנציאליים. צריך להדגיש שקיימת סתירה בין בריתות ודפוסי הפעולה, כאשר לישראל עדיף שת"פ עם יוון-קפריסין-מצרים על שת"פ עם טורקיה הארדואנית.

• יש לראות בתהליך חלק מהיווצרות מטפורית ו/או מעשית של ביזנטיון הפוטינית החדשה. זה פוטנציאל להנחת אבן פינה ל"שוק משותף" ול"בריתות שת"פים איזוריים מגוונים" במזרח הים התיכון. זה עשוי לתרום לשינוי אסטרטגי מהותי במעמדה של מדינת ישראל ויהווה מנוף אדיר עבורה. צריך לזכור שהמכנה המשותף בין ישראל-מצרים-ויוון הוא בין היתר היותן ציוויליזציות (תרבויות) עתיקות במזרח הים התיכון.