מה קרה בבחירות האחרונות והלפני אחרונות?
1. נוצר כוח פוליטי שלישי אשר מונע מהשלטון לקבל החלטות, וזאת בהעדר רוב פוליטי המאפשר להקים קואליציה יציבה, אף אם ישתתפו בה מפלגות רבות.
2. הוקטנה משמעותית ההסתברות לקיומם של גופים פוליטיים קטנים אותם אפשר למשוך לכיוון ה
ממשלה באמצעים פוליטיים לגיטימיים או על סף הלגיטימיים על-מנת להעביר החלטות קשות (כמו למשל העברת ההחלטה על אוסלו שעברה עם מפתחות של מיציובישי).
3. נוצר גוש ערבי אשר שונאי ישראל הם המובילים בו ואין כל סיכוי לשתף איתם פעולה לצורך קידומם של האינטרסים הלאומיים שלנו, בעוד שבמצב הקודם ניתן היה לדבר עם חלקם.
4. נתניהו וליברמן עלו על מוקש, וזאת אחרי שנתניהו הציל את מפלגתו של ליברמן מחיסול פוליטי בבחירות הקודמות עת הקים עמו סיעה משותפת וזאת כשאר ליברמן במקום השני וכך התאפשרה ריצתו של ליברמן בבחירות מה שלא היה קורה לו היה רץ במקום הראשון, בשל התהליך הפלילי שנוהל נגדו אז.
כוחות אפלים ממרכז הארץ, פאר אשכנז והתפוצות, מהרצליה ועד רמת אביב, הביאו אותנו למבוי סתום פוליטי, ממשלה שאין לה שום יכולת לקבל הכרעות חשובות, את מה שהיא מכריעה והוא שנוי במחלוקת היא לא יכולה להעביר בכנסת, ואת מה שהיא לא מעבירה בכנסת פוסל בית המשפט, ובית המשפט לדעתי די בצדק תוקע את הסיפור. למה מה פתאום שייקח אחריות? אם לא יהיה גז בלי שיחפרו לא יקרה לבית המשפט כלום. אבל אם יחפרו, ויהיה גז והדברים ישתבשו, שחיתות, לשונות רעות, אז יבואו בטענות. הכי קל ראש קטן, תעבירו את זה בכנסת, תכסתח"ו אותנו.
ובינתיים? בינתיים את מי מעניינים האינטרסים הלאומיים הניכרים היטב היטב מהחלטת בית המשפט?
הרבה משמעות
ומדוע שבית המשפט יקבל החלטות, כאשר הציבור פועל בטיפשות ובתמימות ו-20 אחוז מקולותיו הוא נותן למפלגות מרכז חסרות כל עתיד, ואשר אינן של אף אחד מאתנו, ודאי שאינן של כולנו? אנחנו צריכים להחליט את מי אנו רוצים והצבעות לגופים חסרי צבע וחסרי כל גב אידיאולוגי מינימאלי היא זריקת קולנו לפח, והתוצאות הן שגם הגז שלנו הולך לפח, יחד עם העתיד הכלכלי שלנו, יחד עם הדירות של הילדים שלנו, הולך לפח, כן הולך לפח.
אם תעיינו בהחלטתו של רובינשטיין כפי שהיא מובעת בקצרה בכותרות תראו שלפחות הוא טוען לחוסר הסמכה מפורשת לממשלה לקבל החלטה עם כל כך הרבה היבטים וכל הרבה משמעות, אני האחרון שאשפוט אותו, אולי יש בסיס לדבריו אולי לא, אם אינני טועה אז בפירוש נאמר בהחלטה שלכל אחד מפרטי ההחלטה יש לממשלה סמכות החלטה אך ההחלטה כולה יצרה מצבור של נושאים כל כך כבדי משקל ועל הערימה הזו אין הממשלה מוסמכת להחליט, או במילים אחרות הסמכות הפרטנית קיימת אך המכלול יצא מכלל פרופורציה, ושוב אנו לכן באותו ויכוח ישן, האם בית המשפט מחליף את שיקול הדעת של הממשלה, מי קובע מהי פרופורציה ומה חורג מהפרופורציה, מה שבטוח הוא שהממשלה תקיים את החלטת בית המשפט, ותנסה להעביר החלטה בכנסת, ובינתיים היזמים ימצאו ודאי שדות אחרים לחפור בהם, בעומקים בהם חופרים היום, מוצאים ויימצאו שדות כפטריות אחר הגשם, ואנחנו את יתרון החלוציות או את ה- TIME TO MARKET החלטנו להפסיד.
ואת האשם בואו לא נטיל על הממשלה, גם לא על בית המשפט, ואפילו לא על אלה שהביאו את העניין בפני בית המשפט, גם להם יש צרכים, הייתה פה הזדמנות לנקנק, אז ניקנקו. האשמה כולה היא עלי ועלינו שאיננו מחליטים, איננו מחליטים בין שני גושים פוליטיים עיקריים מובילים, גוש הימין בראשות הליכוד וגוש השמאל בראשות העבודה, ולו היינו כך עושים, מראש, מתווה הגז כמו נושאים חיוניים אחרים היו עוברים כבר לפני חודשים רבים, אם לא שנים רבות.
