מתווה הגז: יטרח הבג"ץ וירד מן האולימפוס

מסלולו הנפתל וגורלו של מתווה הגז, תלוי עכשיו במוצא פיהם של שופטי העליון. כל זאת לאחר שהממשלה הודיעה ביום ראשון השבוע, כי לא תניח הצעת חוק ל"עיגון סעיף היציבות" על שולחן הכנסת, כפי שהציע לה הבג"ץ.

שלושה טעמים צוינו בתשובה זו: האחד, שהממשלה נתנה, במסגרת המתווה, החלטה שהיא מוסמכת לתת בתוקף תפקידה. השני, שהכנסת כבר אישרה ברוב קולות (59 בעד מול 51 נגד), את המתווה, ועובדה זו מחזקת את הלגיטימיות של החלטת הממשלה. השלישית אומרת כי לנוכח שיקולי הביטחון, החוץ והכלכלה, לא ניתן עכשיו לעלות שוב על מסלול שיגרום לעיכוב גדול נוסף בדרך לאישורו הסופי של המתווה.

אלא שגם בתשובה זו של הממשלה, כמו גם בהחלטת הבג"ץ מהשבוע הקודם, נשכח הנושא שלו חשיבות מיוחדת, אולי יותר מזו המעוגנת בנתונים של כסף, מדיניות חוץ וביטחון, החשובים כשלעצמם: בריאותם של התושבים במיוחד באזורים מוכי זיהום ופיח.

באופן לא מתוכנן פורסם לפני שבועות ספורים מחקר של הטכניון העוסק בסוגיה קשה זו. אנשי ציבור רבים בחיפה הודיעו בשפתיים קפוצות, שנועדו להביע נחישות ונחרצות, כי הם יזיזו את המפעלים המזהמים מחיפה "בהקדם האפשרי", אם הם לא יפסיקו לזהם את האוויר בחיפה ובצפון".

ובכן, התושבים חייבים לדעת את האמת לאשורה: אין מצב כזה המאפשר לפנות מפעלים לאלתר ובזמן סביר. ומדוע? כי אין מצב משפטי המאפשר ל"הזיז" מפעלים "בהקדם האפשרי". המציאות הישראלית העמוסה רגולציות להתפקע, מחייבת כל יזם המבקש לבצע שינוי במיקום ו/או בפעילות של מפעלו להתכונן למהלך ארוך טווח עד מאד.

כל יזם, כל בעל מפעל, יודע ידוע היטב, כי מדובר בהשקעה כבדה בזמן (של שנים), בכסף (גדול מאד) שבו לא ירוויח. התהליך כולל תכנון במרחב גאוגרפי חדש, תכנון דרכי גישה, העמדת התוכניות החדשות להתנגדויות תושבים, וכאלו צפויות לרוב, בחינת התוכניות החדשות בוועדות המקומיות ולאחר מכן בוועדות המחוזיות...ערעורים בהן יקראו להחליט בתי משפט העמוסים לעייפה. כל אלו הם תהליכים שנמשכים שנים רבות. אמירה כזו של אנשי ציבור כי "מחר" יפחת הזיהום, היא חסרת אחריות, ומטפחת אשליות, ללא כל בסיס אמיתי. תושבי חיפה נדונים לחיות "ולצרוך" אוויר מזוהם עוד שנים רבות. אלא אם כן...

אלא אם כן יאולצו כל המפעלים (הצורכים דלק פוסילי כמובן), לעבור לשימוש בגז נוזלי. מעבר זה, העשוי להמשך חדשים ספורים בלבד, ניתן לביצוע בזמן סביר ואף מיידי, ולהביא מזור ורמת בריאות משופרת לפחות, לדורות הבאים.

על-פי הטבלה המצורפת, קל להווכח כי הגז הטבעי מייצר כמחצית המזהמים (436 גרם לקוט"ש חשמל מיוצר) בהשוואה לפחם (842) או לסולר (852), בהם עושים שימוש היצרנים עכשיו. המעבר לשימוש בגז טבעי ייצר הקלה מידית לכל חולי האוויר המזוהם בחיפה ובצפון בכלל (ראו טבלה מצורפתבתחתית העמוד).

הנימוק האמור, שמשום מה הוטמן מתחת לרבדי הטיעונים והוויכוח המיותר בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, ראוי שיהווה נימוק מרכזי בנושא אישור מתווה הגז. וגם, בדיעבד, בבחינת הסולם שיאפשר לביהמ"ש העליון, לרדת מן האולימפוס עליו טיפסו כבודם, שלא בטובתם. גם האופוזיציה, הנאחזת בכל בדל של סיכוי, לנגח את הממשלה ואת העומד בראשה, תזכה באותו סולם שיאפשר לה לחזור מטה אל הציבור, לנשוך את שפתיה ולדום.