הגבולות אצלנו לגמרי לא ברורים. לא ברור מי קובע מה ומדוע. האם בג"ץ הוא הריבון? כנראה כן, כי עובדה שהוא מכתיב לממשלה כל מיני עניינים. אבל מה הם הגבולות של בג"ץ עצמו? יש לו בכלל?

פרשת השבוע פותחת במיתת בני אהרון בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָֹה וַיָּמֻתוּ. הם היו צדיקים בדרגה נעלית וכשלונם היה בכך שפרצו את הגבול כלפי מעלה. כל כך התענגו על חוויית הגילוי האלקי עד שהתנתקו לגמרי מהעולם הזה. נשארו שם. והרי הכוונה היא שנעבוד את ה', לא שנתמכר לחוויות, אפילו אם מדובר בכאלה שמקורן בקדושה עליונה. הבעיה היא שחיפוש חוויות, ריגושים, זו נטייה טבעית לאדם בין כלפי מעלה, בקדושה, ובין כלפי מטה, לכן צריך להציב גבולות כדי למנוע תקלות כאלה בעתיד. ובגבולות אלו עוסקת פרשת השבוע שלנו (ויקרא טז): [ב] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת.

הדעה מתנגשת עם המציאות

השנה אנחנו קוראים את הפרשה הזאת בהמשך ישיר לשביעי של פסח שבו נתחולל נס קריעת ים סוף. מעניין שגם המסר של היום הזה הוא מסר של גבולות ופריצתם. פרעה לא השלים עם שחרור עם העבדים ופתח במרדף כדי להחזירם לשיעבודו. כל המכות שחטף עד אז לא הספיקו כדי להבהיר לו שגם לכוחו יש גבול, הוא היה התרגל לחשוב שהוא כל יכול ולא השלים עם המציאות שלא התיישרה עם דעתו על עצמו ועל יכולותיו. גם בני ישראל סבלו מאותה תסמונת; כל כך הרבה שנים היו בטוחים שאין כוח חזק מזה של פרעה, עד שברגע שזיהו את המרדף שלו אחריהם נכנסו לחרדה קיומית והתחילו להעלות רעיונות איך לצאת מֵהַבְּרוֹך. אבל הקב"ה הורה למשה: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

הגבולות קבועים מראש

הרעיונות שלהם היו טובים, לפחות חלק מהם, אבל ההוראה הייתה שיצעדו לתוך הים כי זה מה שהקב"ה מצווה. וזה מה שעשו, אולי מחוסר ברירה, אבל זה עבד, הים נבקע לפניהם. בכך הבהיר הקב"ה להם ולנו כי הרעיונות האנושיים יכולים להיות טובים או לא, אבל את הגבולות רק הוא קובע. ומרגע שהוא החליט כי "הגיע זמן גאולתכם" שום פרעה אינו יכול לעכב אתכם. גם הים לא. העיכוב היחיד יכול לבוא מכם, אם חלילה תנסו לממש את הרעיונות שלכם כיצד להתגבר על העיכובים במקום פשוט לבצע את ההוראות כפי שניתנו. אומנם ביציאת מצרים המקורית נשמענו להוראות ומאז אנחנו חוגגים את היציאה בתחילת חג הפסח ואת קריעת ים סוף בסיומו, אך מאז לא הצלחנו לשחזר את הצייתנות הזאת.

פריצת גבול = אבדן יציבות

לשחזר את הצייתנות? הלוואי שלפחות ננסה לא לעשות את ההפך הגמור מהוראות התורה. כי נכון לעכשיו, המדיניות הרשמית כמעט בכל התחומים היא הפוכה לגמרי מהדרך שהתורה מתווה לנו. והתוצאה היא שהגבולות אצלנו לגמרי לא ברורים. לא ברור מי קובע מה ומדוע. האם בג"ץ הוא הריבון? כנראה כן, עובדה שהוא מכתיב לממשלה כל מיני עניינים, אבל מה הם הגבולות של בג"ץ עצמו? יש לו בכלל? בפרשת השבוע התורה מכתיבה גבולות ברורים לכהן הגדול, האיש הכי קדוש בעם ישראל, והיא גם מכתיבה גבולות לכל אחד ואחת מאתנו (פרק יח): [ג] כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ.

להיזהר מגבולות גמישים

הנטייה האנושית הטבעית היא להיות מושפע ממנהגי הסביבה שבה חיים וזה בדיוק הביטוי הרעיוני של שיעבוד מצרים, לקבל כנתון מחייב את הרעיונות השולטים. מאות שנים חיינו במצרים וספגנו השפעות עד ש-בלשון חז"ל "היו שקועים במ"ט שערי טומאה". כאן מבהירה לנו התורה שלצאת ממצרים זה לא מספיק, שחייבים גם להוציא את מצרים מתוכנו. במקביל צריכים להזהר מפני קבלה בלתי מבוקרת של הרעיונות השולטים במקום שאליו הגענו: וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ... חזרנו לארץ אחרי כמעט אלפיים שנות גלות בין הגויים אבל דומה כי לא עשינו שום ניסיון רציני להשתחרר מהנחות היסוד הרעיוניות ששלטו במקומות מהם הגענו. בעיקר מאלה של אירופה.

גבולות מוכתבים

חזרנו לארץ שלנו אבל הקשר שלנו אליה מנותק לגמרי מהתורה בכלל ומפרשת השבוע בפרט. התורה מזהירה אותנו מהאפשרות הזאת: [ל] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם: אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם. ומה יקרה אם יסחפו ולא ישמרו את הוראות התורה: [כח] וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. למרבה הצער, לא רק שלא מתאמצים לשמור את הגבולות שהתורה מכתיבה בפרשת השבוע, מתעקשים לפרוץ אותם. ובאופן רשמי, בגיבוי משפטי. זה היה מפחיד אלמלא היינו בטוחים כי למרות הכל הגאולה קרובה מאד, שלא תהיה עוד גלות פיזית. שכן אנחנו חיים בדור האחרון והשלב הבא הוא התגלות משיח בן דוד.