על גבי שלט רחוב יצחק מיכאלי בשכונת יד-אליהו בתל אביב מופיע שם האיש בלבד, ללא ציון ואפילו ברמז כל פרט על האיש ופעלו, מי היה ומה עשה, וזאת בניגוד לכל שלטי הרחוב סביבו, בהם מצוין בנוסף לשם האיש או האישה שעל שמם נקרא הרחוב, גם פרטים עליהם כמו מתי נולדו ונפטרו ומי היו או מה היה פעלם. מי אתה יצחק מיכאלי?

ספר בודד בדמשק מביא את סיפורו של המרגל הישראלי בדמשק, כפי הנראה הגדול מכולם, שהצלחתו הייתה חריגה גם בקנה מידה של מרגלים בעולם כולו.

האם יכול להיות שאנשים הנמצאים במצב של צמח כבר כמה שנים, ומאושפזים במוסד, יתחילו להבין את מה שקורה סביבם? למרות שרופא עושה בהם במשך שנים מחקר על היתכנות תודעה אצל כאלה שנדמים למת-חי? אך המחקר מעלה חרס. למרבה הפלא, יום אחד, מגיעה אחות חדשה למחלקה, ובעזרת טיפול המבוסס על תורת הוודו, תוך ריקוד חושני שלה ודיבור אל ה"צמחים", מסתבר שחל שינוי אצלם בתודעה. הם קולטים ומגיבים. אומנם לא כלפי חוץ, אך קהל הצופים עובר הודות לעיבודו של אלעד שרעבי שאף ביים, לתחום התת מודע, למה שמתרחש בתוך תודעתם של הצמחים, אך למעשה לא נראה ולא נשמע במציאות. למעשה, המחזה מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש אצל חולה בשם פיסטוריוס שהיה במצב צמח, ומתוך טיפול של פיסיותרפיסטית שמתעקשת לא לחדול מהטיפול, החל להבין ולקלוט ואף להגיב, ובהמשך אף התחתן וכתב ספר. פלא שלא יאומן.

מאה שנה להולדת "דאדא", גם מוזאון תל אביב התארגן בתערוכה לציון המאורע. יש לברך על כך, אם כי התערוכה הצנועה בממדיה לא מעניקה לתנועה אמנותית זו את המקום הראוי לה. כתגובה לזוועות מלחמת העולם הראשונה, תנועת "דאדא" ממחישה את הניסיונות לפרוק עול ולשדר חדשנות, יצירתיות ובעיטה במוסכמות. היא מסמנת את תחילתה של תנועת הסימבוליזם המודרני, הפופ. הדבר מתבטא בציור ובשירה (פואטיקה), בה המשוררים החשיבו את הצליל יותר מהמילה עצמה.