יוקרה על גלגלים
הצלת חיים? לאו-דווקא. ארגון מגן דוד אדום עלה לאחרונה לכותרות, ולא בהקשרים חיוביים. אז אחרי הסכסוך המתוקשר עם 'איחוד הצלה' החרדי, שמד"א מסרב למסור לו מידע מציל חיים, בגלל שיקולי אגומניה, קַבלו את השערורייה התורנית הבאה: יוקרה יקָרה על גלגלים.
כפי שפורסם ארגון החרום הממלכתי של המדינה עומד לרכוש עבור המנכ"ל,
אלי בין, רכב ולוו בעלות של לא פחות מקרוב לחצי מיליון דולר(!). אתם קוראים נכון. מהקופה הציבורית כמובן. זאת בשעה שיש מחסור באמבולנסים בגלל, איך לא, קשיי תקציב.
מנקר עיניים? לא מתאים? תשכחו מִזה. כנראה המנכ"ל היקר (יותר משרי הממשלה שמחיר רכבם עומד על יותר ממחצית מרכבו) חושב אחרת. מחיר שרואים משם לא רואים מכאן. התבלבלתם? הלו, זה מַדַ"א?
כלבי השמירה של החוק?
לא, זו לא טעות דפוס. מדוח שפירסמה המחלקה לחקירות שוטרים עולה כי בשנת 2016 נפתחו (!)1553 חקירות נגד שוטרים. ב773 מקרים נחקרו שוטרים באזהרה, ולמעלה מ-230 שוטרים הועמדו לדין. השאלה היא, מי ישמור על השוטרים, האמורים להיות כלבי השמירה של החוק, נציגיו המובהקים ושומרי הסף שלו, ולשמש מודל לציבור הרחב לניקיון כפיים ולטוהר מידות. איך שוטרים מסוגלים לאכוף את החוק בקרב עבריינים, כשהם בעצמם מפֵרים אותו ברגל גסה?
אז עכשיו מתברר שזו לא רק התנהגות השוטרים כלפי הציבור שגורמת לתדמיתם הירודה. לא פחות התנהגותם העבריינית, שהיא בגדר חציית כל קו אדום, היא זו שגורמת לחוסר אמון ניכר בהם ובמערכת המשטרתית בכלל. אין ספק שהדבר מחייב להחמיר את הקריטריונים למינוי שוטרים ואת המבדקים
בהם, כשמעֵבר לבדיקת כושר פיזי ורקע צבאי, הדגש חייב להיות על מבדקי אישיות ומבחני יושר קפדניים. איפה מוּסר העובדים?
לתשומת לב המנכ"ל
רוני אלשיך.
מסע ההתגייסות
מדברים לא אחת על האגו הישראלי המככב, איך לא, אצל פוליטיקאים, אומנים, נהגים ואנשי עסקים, ולא פחות אצל האזרח הסָביר. אך בעת מצוקה, לא סוד הוא שהדנ"א היהודי, האָמוןּ על עזרה לזולת, לא מאכזב. זה קורה בסיכול פיגועים, בקרב, בהלוויות של בודדים ובסיוע רפואי ופיננסי. העם תורם ומתנדב, ומספר ארגוני החסד היהודיים הוא חסר תקדים.
הפעם הייתה זאת התרמילאית זוהר כץ, שנדבקה בחיידק אלים במהלך טיול בפרו. וישראלים, כמו עובדי השגרירות, נרתמו לרתום לה דם וּלשַׂמחה בבית החולים. מסע ההתגייסות מעורר ההשראה למענה לא הותיר אפילו את הצוות, החולים והמבקרים אדישים. הם לא חדלו להתפעל מהמחווה היהודית חסרת התקדים. אז בואו נתנחם בחצי כוס מלאה זו.
זר לא יבין זאת כבר אמרנו?
אַייפוֹנְבַּנְק
תִראו מה שהאייפון עושה. המסך הסלולרי מגויס גם הפעם, כמו במקרים רבים אחרים, לעזרה. אז אחרי שלמרבה הצער כבר התרגלנו לראות את האזרח הביטחוני בעורף, החותר למגע וּמסכל פיגועים, קַבלו את האזרח למופת, המוצא את עצמו בעל כורחו בתפקידי שיטור פלילי מזדמן, שהמסך הקטן בשירותו.
כך למשל פורסם לאחרונה, שלקוח בבנק הפועלים לכד שודד בזמן אמת, איך לא, בעין עדשת המצלמה הסלולרית. אז לפני שאנו מקטרים על האֱגוֹמַנְיָה הישראלית ועל השחיתות שפושה במחוזותינו, בואו נתנחם בישראלי היפה ובאנשים הטובים באמצע הדרך ובכל מקום. אַייפוֹנְבַּנְק כבר אמרנו?
יש? אין!
סוּפר 'יש' בירושלים כבר די מזמן לא קיים באזור התחנה המרכזית. מתברר שהוא העתיק את מקומו לשכונת גבעת שאול. אלא שהצרכנים היו צריכים לטרוח עד התחנה כדי לדעת זאת. כי לפי האתר ברשת, הצרכנייה עדיין שוכנת כבוד במיקומה הקודם, וההנהלה לא הועילה בטוּבה לעדכן את הלקוחות בשינוי הכתובת.
כידוע בעידן הרשתות כל עסק או ארגון, שמכבד את עצמו, בונה אתר באינטרנט. המטרה היא שהשירות שלהם יהיה נגיש, זמין ומיידי לכל דורש. האתר הוא כרטיס הביקור של החֶברה. ולכן ראוי לעדכן אותו לתועלת הציבור. בשביל הארגון זה שינוי קטן, אבל בשביל הלקוחות זה שינוי גדול.
חבל ש'יש' שכחה זאת והטריחה את צרכנֶיה לשווא, דבר הפוגע בתדמיתה לא פחות מאשר בלקוחות. בסופו של דבר היא גם הפסידה, כי הצרכנים קנו ברשת סוּפר ספיר' שתפסה את מקומה.
פסוקו
הגיחון: סיירת מַד-גַּל
אפילפסיה: מָט-קַל
תקלות בחשמל: קֶצֶר ולעניין
ר"ע צפת: אילן שוחד?
מנדלבליט: הרועץ המשפטי לממשלה?
ראיון עבודה: אין לי קוֹ"חַ
בקטנה
לא להיות? להיות!- צועדים לחיים: בִּי-נְ- גוֹ
מנכ"ל מַדַ"א המדינה, דיסק ברכב: א-לי א-לי שלא ייגמר לעולם
זוהר כץ - התרמילאית והחיידק האלים: אגו? בשבילֵך
הישראלים חגגו לה יומולדת: לה -לה -לנד
לכל זוג יש שם, והפעם שם זהה וחינני במיוחד: חן חן!
הַחְפָּצַת נשים: אִם המכונית היא אישה, אז למה שאישה לא תהיה מכונית?
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
