גם לשרה נתניהו ראוי להתגונן מפני ביזוי <br>

יש לי רעיון כיצד ניתן לשכך את כעסו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על המפכ"ל רוני אלשיך. כל מה שהמפכ"ל צריך לעשות הוא להגן על שמה הטוב של רעיית ראש הממשלה ולזמן לחקירה באזהרה את שתי הנשים החרדיות שירה רבן והגברת נ' כדי לפצח את התעלומה כיצד הגיעו המסרונים האלקטרוניים שהוחלפו בין השתיים לידיעת התקשורת ומי סייע בידן לעשות את המלאכה שכל כוונתה הייתה להשחיר את פניה של שרה.

החוק האוסר פרסום לשון הרע עוסק בהגנת כבודו של אדם ושמו הטוב באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית שבעקבותיה אפשר לתבוע פיצויי נזיקין ויכול גם להתגבש לכדי עבירה פלילית. העונש במקרה של עבירה פלילית יכול להגיע עד שנת מאסר.

המונח "פרסום" מוגדר בחוק כהעברת מסר מכל סוג שהוא לאדם אחד או יותר מלבד הנפגע. והוא מתייחס לפרסום בכל אמצעי, כגון: כתבה בעיתון, משלוח מכתב, ראיון טלוויזיוני לרבות שימוש בטכנולוגיות שונות כגון האינטרנט.

אין ספק כי ציון המלים המצביעות על ההערכה הלא מדעית של הכותבת נ' שקיימת בעיה אצל שרה הינן הוצאת לשון הרע אחרי שהמסרון פורסם בעיתון. מי שהוציא דיבה במקרה הנוכחי הוא זה שהעביר את הידיעה לכתב ומי שמסר אותה לפרסום בעיתון. וכמובן שהאשמה תוטל גם על העיתון שפרסם את לשון הרע.

יהיו אשר יהיו הדעות של המעורבים בפרסום הבזוי הזה על שרה נתניהו, אבל על דבר אחד לא יכולה להיות מחלוקת. גם שרה היא אדם בשר ודם וגם לה מגיעה הזכות להגן על עצמה ועל שמה. אומנם אם הייתה שואלת אותי הייתי מציע לה לא להגיש תביעה משפטית ולהעדיף חקירה משטרתית. זאת מהטעם הפשוט: אם היא אישית תגיש תביעה היא תזומן לעדות ולחקירה נגדית בבית המשפט, ואם תיפול לידיו של פרקליט ממולח התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

המקרה הנוכחי מעיד יותר מכל על הכשלים של עולם התקשורת ועל העיתונאים האצים להרע ללא מחשבה מקדימה. מלכתחילה היו כולם צריכים להבין את ההבדל בין תביעה המוגשת לבית המשפט והכתוב בה מותר לפרסום בהגנת החוק, לבין מסרון המועבר בין שתי חברות ואין כל הגנה חוקית על מה שנכתב בו. אבל כנראה שלאלה שהוציאו לאור את ההשפלה בידיעות אחרונות ואחריו גם בכלי תקשורת אחרים - היו סיבות לא ענייניות לפרסם את הדברים בהבלטה ולא רק סיסמאות של "חופש הביטוי" או "זכות הציבור לדעת".