הברווז האקולוגי של רון חולדאי

שיחק לה מזלה של העיר, תל אביב, שעה שמתכנן הערים הסקוטי, סר פטריק גדס, תוכנית המיתאר הראשונה לעיר, תל אביב משנת 1927 עד שנת 1929 וכלל בה גנים ופארקים ומרחבי ירק פתוחים. אלמלא פטריק גדס, מרחיק ראות וקורא

קודם להחלת תוכנית גדס, לא הייתה בתלאביב כל תוכניתעל לנושא השטחים הירוקים. תוכנית גדס יצרה מערכת ברמה של שלד העיר וברמת פרטי העיצוב העירוני. גדס ראה, בעיני רוחו, עיר שוקקת חיים השתולה בגני ירק ושדרות עצים. גדס התייחס גם לסוגי העצים שיישתלו ברחבי העירו בכללם עצי פרי שישרתו באופן ישיר תושבי העיר.

במפגש שדרות ח"ן ובן-גוריון הוקם בשנת 1925 עם אישור התוכנית "גן הדסה", שהפך ל"גן העיר" ומוקם, בקרן הרחובות אבן גבירול והדסה שהוקם ב1925 על שטח פרדס פורטליס, שהיה בבעלות ערביי הכפר סומייל. ליד גן הדסה נוסד, לאחר מכן, גן החיות של תל אביב שנסגר ב1980 ובמקומו הוקם קניון גן העיר. בשנות ה60 נבנה לידו בניין עיריית תל אביב ונחנכה כיכר מלכי ישראל, ששמה שונה לכיכר רבין. אזור ירוק זה שומר על הרציפות של השדרות הירוקות לאורך העיר ומהווה מפרק עירוני חשוב נוסף. את רצועת החוף ראה גדס כשטח הפתוח החשוב ביותר, שאליו צריכה להיות נגישות מקסימלית לכל תושבי העיר. בחלק הצפוני יותר, המרוחק מכיכר הבימה, נבנו שדרות נורדאו שחצו את העיר לרוחבה עד הים. שדרות נורדאו מהוות ציר ראשי נוסף בין רחוב אבן גבירול וחוף הים.

במרכז רצועת החוף הצפונית, בסמוך לבית הקברות המוסלמי הישן, החליט גדס להשאיר שטח פתוח גדול שיישאר כמעין שמורת טבע בתוך העיר. אזור זה, שלימים נקרא גן העצמאות, תוכנן להישאר כגבעת כורכר טבעית לגמרי, ללא בנייה, שיחד עם רצועת החוף עצמה יישאר שטח טבעי. קיומם של הגבעה, שהקשתה על בנייה באזור, ושל בית הקברות הפכו הרעיון להגיוני מאוד וכך היה.

גם בתוכנית פיתוחו של האזור, שהוחל בביצועה, בשנת 1952, אשר בוצעה בידי אדריכל הנוף, אברהם קרוון, ובניית מלון הילטון תל אביב במקום, הרי נשמר אופיו המקורי של המקום כגבעה טבעית ושמורת טבע עירונית. במקביל זכו תושבי תל אביב לרצועת ירק נוספת ומשמעותית בדמות חנוכתם של מרחבי הירק ב"פארק יהושע" ובשתי גדותיו של נחל הירקון והמשך בכיוון מזרח, בואכה רמת גן וראש העין.

בכיכר מלכי ישראל (קשה לי, עדיין, להתרגל לשם: "כיכר רבין") הקימה העירייה בריכה אקולוגית נפלאה. בריכה זו מלאה בצמחיה חיה ותוססת ובכללם נימפאות, המוכרות בציבור, בשמן העממי שושנות מים. הבריכה מושכת אליה שפע של בעלי כנף, שמעולם לא חזינו בהם עד אז במרכזה של העיר, תל אביב, כך סתם, באמצעו של יום חול.

השבוע, בחולפי על פני רחוב איבן גבירול, בדרכי לעיסוקי ומטלות פרנסה שוטפות, פתע פתאום קלטו עיניי, ברווז כן, כן, ממש ברווז, בגודל טבעי משוטט לו, מעדנות, על שפתה של בריכה אקולוגית זו. כמעט והתנגשתי, ברכב שלפני, מעוצמת ההפתעה. איזה כיף. רון חולדאי שלח לי מתנה סתם כך באמצע היום ברווז. ולא סתם ברווז, אלא ברווז, בגודל טבעי, לשובב בו עין ונפש, גם יחד. יופי רון חולדאי, אני מצדיע לך. תיסלם. תיזהר. אני עוד אתאהב בך.

העיר, תל אביב, עוברת בשנים האחרונות מהפך בנייה רצינית. אם לא די, בשיפוצי הדרכים והכבישים מסביב (בשכונת מגוריי, מבצעים שיפוצים של קטע רחוב, אחר קטע רחוב, כבר קרוב לשנה תמימה), הרי כל יזם וחצי יזם ודמוי יזם, "תופסים" להם בניין משלהם, הורסים אותו ובוני תחתיו מבנה רב קומות, בסגנון אולטרה מודרני, זה או אחר. אחרים, חסרי מזל, "מסתפקים", בהחלת אחת מחלופות תוכנית תמ"א 38 ומשפצים סדרת בנייני רכבת, זו או אחרת.

העיר, תל אביב, הופכת אט אט לגוש של בטון אפור גוש אפור, מגעיל ודוחה. אלמלא אותן כמה וכמה "ריאות ירוקות" שנותרו לנו לפליטה חלקן, במרכזה של עיר ורובן, בשוליה לא הייתה תל אביב עוד בגדר של "עיקר של שיר". כך הגדירו, מי שהגדירו בעבר העיר, תל אביב, שפניה היו נשואות אל עבר חולות הכורכר והים הפתוח. חולות הכורכר והים הפתוח, נותרו לפליטה, אך ורק בדימיון, בסיפוריו ובציוריו של נחום גוטמן ובספריהם שלכמה וכמה מסופריה של העיר, תל אביב שהנציחו אותה, בימיה דאז, דוגמת: בנימין תמוז, יעקב שבתאי, יגאל מוסינזון ועוד.

פרנסיה של העיר, ניו-יורק, מי שעמדו, משך עשרות בשנים, בראש עיר זו, כמו גם תושביה האוהבים של העיר, ניו-יורק, ידעו ולמדו לשובב נפשם ב"כתמי ירק", הפזורים לאורכה ורוחבה של עיר מגדלים ורבי קומות אלה. כך נתנו הם צבע, באפור האפור הדוחה הזה של העיר, ניו-יורק. זאת עשו וממשיכים הם לעשות ביוצרם מה שקרוי "גינות כיס", הנשתלות דבר שבשגרה, בכל רחבי העיר, ניו-יורק. כך יכולים תושבי עיר בלי הפסקה זו, לשובב נפשם סתם כך, באמצע יום, או בהפסקת ארוחת הצהרים המקודשת שלהם בקריאת ספר או בלעיסת סנדוויץ' ארוחת הצהרים שלהם, ליד גינת כיס שכזו, כשלידה נשפך "שפך מים" מלאכותי, קטן ומצהיל נפש הסובלת מ"דיכאון אפור" סביבתי.

יש לקוות, כי עם יצירת בריכות מים אקולוגיות במרכזה של העיר, תל אביב (אגלה לכם סוד. קיימת אחת נוספת בגבו של רחוב קרליבך, ברחוב סעדיה גאון), יפעל רון חולדאי, יחד עם האחראים על פיתוחה סביבתי ונופי של העיר, תל אביב, להקמת "גינות כיס", בכל רחביה של העיר. הקמת "גינות כיס" תביא ל"שתילת" כתמי ירק וירוק, באפור האפור הדוחה של העיר, כך יוכנסו מעט רוח חיים וגם הצבע הנדרש והמתבקש, לעיר, תל אביב, כל זאת, יחד עם הדחקת "דיכאון האפור" המגיע בצמוד ובעסקת חבילה אחת עם הפיתוח המואץ של העיר, תל אביב.