השחקנית והדוגמנית מורן אטיאס תתמודד עם תביעה נגזרת בסך 484,000 דולר בעקבות תפקידה כדירקטורית בעטיה גרופ בשנים 2012-2008. כך קבעה (24.6.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, אשר מתחה ביקורת קשה על עצם מינויה של אטיטס לדירקטוריון.
אטיאס היא אחייניתם של בעלי השליטה בחברה, יוסף ושלום עטיה. בארבע שנות כהונתה היא השתתפה בשלוש ישיבות בלבד של הדירקטוריון, והיא עצמה הודתה שלא היו לה כל כישורים מתאימים. הדירקטורים האחרים טענו, כי אטיאס מונתה כדי לתרום ליחסי הציבור של החברה וליצירת קשרים עבורה.
על כך אומרת רונן: "הכישורים אליהם הפנה בא-כוח הדירקטורים החדשים, אכן אינם רלוונטיים לכהונה בדירקטוריון. החברה הייתה יכולה כמובן - אילו מצאה לנכון - למנות את המשיבה 15 [אטיאס] כאשת יחסי ציבור או לכל משרה אחרת שמכוחה היה עליה ליצור קשרים עבור החברה.
"אולם, כהונה בדירקטוריון לא נועדה ליצירת קשרים עבור החברה, אלא לקבלת החלטות עבור החברה בנושאים משמעותיים. כדי להיות כשיר לכך - נדרשת הבנה בתחומים שביחס אליהם אמורה החברה לפעול ולקבל החלטות. אכן, דירקטור רשאי לסמוך על חוות דעת של בעלי מקצוע אחרים, והוא אינו חייב בהכרח לברר ולהבין את כל הפרטים הרלוונטיים ביחס להחלטה שהוא אמור לקבל - בכוחות עצמו.
"עם זאת, כדי שתהיה משמעות לכהונתו כדירקטור ולהחלטות שהוא עצמו אמור לקבל, אמור להיות לו ידע וניסיון רלוונטיים (ולו חלקיים) בתחום נושא עיסוקה של החברה. שיקול הדעת שלו צריך להיות שיקול-דעת עצמאי, והוא אינו יכול להכפיף את שיקול-הדעת הזה במלואו לשיקול דעתם של אחרים (שאלמלא כן לא היה טעם במינוי שלו כדירקטור)".
לדברי רונן, למעשה אין מחלוקת על כך שלאטיאס לא היו כישורים מתאימים לכהונתה כדירקטורית. היא חייבה אותה להשיב לתביעה העוסקת בתשלום שניתן בשנת 2008 לחברת TWG שהייתה קשורה למשפחת עטיה ונשכרה כביכול כדי לנהל את הפרויקט שלה בלאס וגאס (הקמת 300 יחידות דיור ומשרדים). רונן פטרה את אטיאס, כמו את רוב נושאי המשרה, מלהשיב על יתר טענותיהם של בעלי המניות מן הציבור, לנוכח
הפטור שקיבלו מן החברה.
הוצאות כבדות לחובת המבקשים
רונן גם אישרה הגשת תביעה נגזרת בסך 1.7 מיליון דולר נגד ירון ייני ובתיה כהנא, ובסך 700,000 דולר נגד חברת אפסווינג הקשורה אליהם. היא פטרה את כל יתר הנתבעים, ובהם כאמור האחים עטיה, משרדי רואי החשבון קוסט-פורר-גבאי-קסירר ופאהן-קנה וחברת הייעוץ גיזה-זינגר-אבן. הבקשה המקורית עמדה על 116 מיליון שקל, כך שרונן אישרה רק כ-10% ממנה.
בבואה לדון בשאלת ההוצאות אומרת רונן, כי אין ליצור אפקט מצנן שירתיע בעלי מניות מהגשת בקשות לתביעות נגזרות, ומאידך - "העובדה שהמוטיבציה של מבקשי אישור תביעה נגזרת היא כלכלית, היא לגיטימית ואינה בעייתית בעיני. עם זאת, כאשר ישנו 'גזר' בדמות הוצאות גבוהות שנפסקות לזכות מי שבקשתו מתקבלת, צריך בדרך כלל להיות גם 'מקל' - בדמות הוצאות לחובת מי שבקשה שהגיש נדחית".
רונן מציינת, כי המשיבים שהבקשה בעניינם נדחתה, הוציאו סכומים ניכרים על הגנתם. "לא ניתן לפטור את המבקשים בלא כלום בנסיבות אלה, ולהותיר את המשיבים לשאת בעצמם בכל ההוצאות שנגרמו להם כתוצאה מהגשת הבקשה. גם אם ההוצאות שייפסקו לא יכסו את כל העלויות של המשיבים (ואולי אף לא חלק משמעותי מהן), יש משמעות לפסיקת הוצאות לחובת המבקשים". המבקשים חויבו בתשלום הוצאות בסך 300,000 שקל, ויקבלו הוצאות בסך 150,000 שקל ממי שהתביעה נגדם אושרה (ומתוכם 50,000 שקל מאטיאס).
