|
|
פריצת דרך ישראלית? [צילום אילוסטרציה: קרן פרימן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
נמצא האפיון של מנגנון מולקולרי חדש במודלים in vivo, שיכול להוביל לפיתוח עתידי של טיפולים חדשים במחלת ניוון השרירים (ALS). כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון.
מחלת ה-ALS, הידועה גם כמחלת לו גריג, היא מחלה ניוונית פטלית המערבת מוות של נוירונים מוטוריים השולטים על השרירים הרצוניים. המחלה מאופיינת בחולשה הדרגתית ובשיתוק בשל ניוון שרירים. היא גורמת לקושי בדיבור ובבליעה, ובסופו של דבר לקושי בנשימה.
הגורם ל-ALS אינו ידוע בכ-90% מהמקרים, אך 10% מהם הם גורמים גנטיים. בדרך-כלל המחלה מתפרצת בגילאי 60-40, ותוחלת החיים מרגע אבחון המחלה היא בין שנתיים לחמש שנים. כ-10% מהלוקים בה שורדים יותר מ-10 שנים. כידוע, כיום אין תרופה או טיפול יעיל למחלה.
כ-20% מהמקרים הגנטיים נגרמים בשל מוטציות בגן הסופראוקסיד דיסמוטאז (SOD1). מחקרים שונים שנערכו הראו שמוטציות בגן הזה (כיום מוכרות יותר מ-165 מוטציות שונות), מעוררות הרג סלקטיבי של נוירונים מוטוריים, מאחר שהם לובשים צורה מסוימת של רעילות. עם זאת, הבסיס של הרעילות הסלקטיבית הזו טרם זוהה.
במסגרת מחקר שערכו חוקרים במעבדה של ד"ר אדריאן ישראלסון מהמחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה תאית באוניברסיטת בן-גוריון, זוהה החלבון הרב-שימושי macrophage migration inhibitory factor (MIF) כשפרון של SOD1 שלא קופל כראוי. המחקר מראה, שפעילות מוגברת של MIF, מדכאת הצטברות של SOD1 שלא קופל כראוי בתאי נוירונים, ומאריכה את הישרדותם של נוירונים מוטוריים המבטאים מוטציות של SOD1.
ממצאי המחקר מדגימים, לראשונה, ש-MIF אנדוגני משמש in vivo כחלבון שפרון ל-SOD1 שלא קופל כראוי. סילוק מוחלט של ה-MIF אצל עכבר מעבדה בעל SOD1 מוטנטי החולה ב-ALS תורשתי, הגביר את הצטברות ה-SOD1 שלא קופל כראוי, האיץ את התפרצות המחלה ואת התקדמותה בשלבים מאוחרים וקיצר את תוחלת החיים של העכברים. מאמצים אלו מזהים פעילות נמוכה של ה-MIF בנוירונים מוטוריים כמרכיב אפשרי של פגיעות סלקטיבית לקיפול פגום של SOD1.
להערכת החוקרים, הגברת פעילות הליווי של ה-MIF התוך-תאי, יכולה לשמש אסטרטגיית טיפול אטרקטיבית ב-ALS.
