לא להמתין לחוני המעגל

בהקשר זה, השאלה המעניינת ביותר היא מה קובע את עוצמות הגשם. במחצית שנות ה-80' נעשתה עבודה מצוינת בנושא זה על-ידי ד"ר גד אסף ועמיתיו.. הם מדדו את טמפרטורת המים בקצהו המערבי של הים התיכון, ומצאו כי בקיץ שִׁכבה של מטרים ספורים עד לגובה פני הים הייתה חמה בשל קרינת השמש. מעט מן החום בשכבה זו התערבב בעומק המים ונאגר לחורף. מרבית החום חזר ונפלט לאוויר. בשלב מסוים בסתיו, הטמפרטורה בגובה פני הים ועד לעומק של כ-150 מ' הייתה כמעט אחידה. בעומק הים המים היו מעט יותר חמים, כך שהם סיפקו חום לפני המים. הגשם נוצר כאשר גושי אוויר קרים זרמו מעל הים, וגרמו למים, שהתאדו מפני הים החם, להתעבות באוויר וליצור עננים. ככל שהפרש הטמפרטורה בין פני הים לבין האוויר הקר המגיע אלינו – גדול יותר, גדלה כמות הגשם.

מחקרו של ד"ר אסף ועמיתיו הראה כי סטטיסטית, אפשר לייחס את כמות הגשם לטמפרטורת הים במועד שבו קו הטמפרטורה מתיישר בסתיו. אם שיעור הניבוי ללא התייחסות לטמפרטורת הים קרוב ל-60 אחוז, שיעור הניבוי המתבסס על ייחוס כמות הגשם להפרש הטמפרטורה בין הים לבין האוויר – משתפר מאוד ועולה על 90 אחוז. המחקר (שבתחילה נמנע ממנו סיוע תקציבי של משרד האנרגיה, בשל התנגדות נחרצת של איש האוצר, בטענה שנושא המחקר אינו ראוי ואינו מצוי בתחום אחריותו של משרד האנרגיה) גם הראה, שאת כמות הגשם ניתן היה לייחס בדיוק מפתיע לכמות החום שניטלה מהים באירוע נתון ובמאזן השנתי.

שני כרכי מאמרים המתארים את תופעות הבצורת בעולם, אשר התפרסמו בשנת 2000, מלמדים כי התופעה של שנים גשומות לאורך זמן המתחלפות בשנים שחונות לאורך זמן מוכרת מן ההיסטוריה האקלימית של ארצות רבות, מבלי שניכרים שינויים גדולים מאוד וממושכים מאוד בהתנהגות הממוצעת של הגשם. בדומה לד"ר אסף, גם כמה מן הכותבים האחרים מדווחים על קורלציה טובה בין טמפרטורת מי הים ובין כמות הגשם, כששיעור הניבוי על סמך קורלציה זו התקרב ל-70 אחוז.

ושוב – למחקרו החשוב של ד"ר גד אסף. אסף העלה את הרעיון המבריק, שראוי לשקול סיוע בערבוב הים, כדי לקבל יותר חום אגור לחורף ויותר גשם. חישוב פשוט הראה, כי בעצם מדובר במנגנון התפלה, שבו קרינת השמש מנוצלת מעט יותר טוב להגברת הגשם, אשר עלותו הצפויה נמוכה להפליא. יתרה מכך, התברר כי די בשתיים שלוש מעלות כדי להגדיל את כמות הגשם הצפויה בעשרות אחוזים, כך שהגידול בכמות המים הניתנת לניצול יהיה אפילו ביותר מ-100 אחוזים, במחיר של 5-2 סנט למ"ק מים נוסף. פעולה כזו עשויה לחסל סופית את כל בעיית הבצורת, אבל לפי שעה – אין אל מי לדבר.

ד"ר אסף העלה עוד יתרונות אפשריים לערבוב מי הים, כמו הקטנת הצורך בקירור בקיץ ובחימום בחורף. לערבוב הים יש גם תרומה חשובה לאספקת חמצן למים ולהעלאת חומרים מזינים מעומק הים, על-פי החשד, העדרם גורם לחיסול אוכלוסיות שונות בים.

לנוכח הדיאגרמה של כמויות הגשם שירדו בארץ לאורך השנים עולה, כי תמיד אחרי שנה שבה יורד גשם רב מאוד, השנים שלאחר מכן שחונות יותר. כמו-כן, בשנה גשומה על-פי רוב החורף קר מאוד. הייתכן שהקירור המתרחש באותה שנה גורם לכך שנדרש זמן ממושך יותר לחזור ולחמם את הים? ואולי המצב דווקא הפוך, כלומר – אם במשך כמה שנים אין קירור יעיל של הים, הוא מתחמם די הצורך כדי להוריד הרבה גשם? כך או אחרת, ללא ספק יש מנגנון הגורם להשתנויות בכמות הגשם, שאין לו כל קשר להתחממות או להתקררות כדור הארץ ובוודאי שלא לגזי החממה. הרי אברהם אבינו לא ירד למצרים משום שהיו יותר מדי מכוניות או בשל הבזבוז בחשמל בתחנות הכוח.

עלינו להיערך להשתנויות הללו בכמויות הגשמים ובברכתם, תוך נקיטת האמצעים הרבים האפשריים, ביניהם הגברת הגשם, הפחתת ההתאדות, תפיסת מי שיטפונות, מיחזור המים, מניעת הרס מקורות המים, ושימוש בשיטות התפלה זולות. יש כמובן גם אפשרויות אחרות, בלתי ראויות, כמו קיצוץ בכמויות המים לחקלאות וחיסול היישובים בפריפריה, איסור על גידול גינות, הטלת קנסות על שימוש בזבזני במים, גם כאשר אין בשימוש כל בזבוז מים אלא עילה לגביית תשלום נוסף למיחזור המים. אם בעבר עשינו רבות להרס מקורות המים הטבעיים, לחיסול החקלאות ולעיכוב פעולות ליצירת מקורות מים – כיום אנו מבזבזים הון עתק למימון פעולות לא ראויות.

לקראת פרסום ספרי "מתחת לקו האדום או המים כמשל", התקיים בשנת 2000 דיון בטיוטת הספר, ביוזמת המרכז הבינתחומי בהרצליה, הטכניון ומוסדות נוספים. בשלב מסוים בארוחת הצהריים, אמר אז מי שעמד בראש גוף ציבורי נכבד ביותר ואחר כך שימש מנהלו של גוף ענקי בתחום ציבורי אחר: "דן, בכל מקום שאתה כותב בספרך 'מים', אתה יכול להחליף ולכתוב 'ביטחון' או 'בריאות' ואין צורך לשנות את התוכן"...