אנו חיים במדינה מטורללת.
כאשר יש מצבים שראש הממשלה מחליט שלא להתערב, ונותן לאנשיו לנהל את המערכה, קופצים מייד אנשים ומחפשים את ראש הממשלה, היכן מתחבא, אפילו עותרים לבג"ץ על-מנת לחייב אותו להתערב היכן שהוא סבור שאין מקום שיתערב.
ואתמול לאחר שמחד כמה מערוצי התקשורת או כמה בכירים מערוצי התקשורת התחילו ללכלך את האווירה, ומאידך ראש הממשלה מצא לנחוץ להתערב אישית ולהראות עצמו מעל מסכי הטלוויזיה, בעיקר על-מנת להסביר לכל העוסקים במלאכה ולציבור את סדרי העדיפות של האומה ברגעי משבר אלה, אך גם להדוף את הקולות המייללים והמוציאים את הרוח מהמפרשים – מה שנותר לגברת
שלי יחימוביץ' לומר הוא: לשלול מחד את הצורך בוועדת חקירה ומאידך לסיים במשפט "אכן, עייפנו מההופעות המבוימות והזחוחות של נתניהו ברגעי אסון – אך יש להבדיל עיקר מטפל".
ואולי באמת זו הסיבה שביבי שולט כבר קדנציה שלישית ושלי כבר לא שולטת אפילו לא באופוזיציה וגם לא במפלגתה? אולי הניתוק שלה מן הציבור, והראיה של כל הופעה שלטונית כהופעה זחוחה אולי היא זו שמרחיקה את מפלגת העבודה מכל השפעה?
ואיך חושבת מפלגת העבודה להוביל מהלך של פיוס עם שכנינו כאשר בכירת מפלגה אשר כנראה שכחה שהיא כבר לא בעמדת השפעה ממשית "הולכת על הרגלים" ועוברת לפגיעות אישיות (ממש כפי שעשתה ב"נאום" שלה במוצאי הבחירות) – וכאשר ברור כמעט למעלה מכל ספק כי ללא שת"פ של מפלגת העבודה עם מפלגת השלטון והעומד בראשה כל המהלכים הנעשים כעת בתיווכה של ארה"ב דינם להתפוגג כפי שהתפוגגו קודמיהם.
שלי יחימוביץ' מתבררת יותר ויותר ככזו שלא רואה ממטר, כזו שלא חושבת צעד אחד קדימה, כזו שמנצלת מצבי מצוקה על-מנת לסגור חשבונות אישיים, ככזו שכותרת שמה בעיתון חשובה לה יותר מקיום האידיאות והצרכים הלאומיים שהיא לכאורה דוגלת בהם, וככזו טוב מאד עשה ציבור מצביעי הפריימריז במפלגה כשהדיח אותה לאחר כבוד מעמד היו"ר, וטוב תעשה שלי יחימוביץ' אם תמעיט בדיבורים כי שפתה מאד לא נעימה לאוזן, מה עוד שבדבריה היא הופכת את מפלגת העבודה לשותפה העיקרית של נוער הגבעות במלחמתם נגד מאמצי הממשלה במציאת דרך לפשרה ולפיוס עם שכנינו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
