השופטת: כרמית פאר-גינת, בית המשפט לתעבורה בחיפה

המועד: יום חמישי, 24.4.2014, שעה 10:00

הנושא: תיקים פליליים


יומיים לאחר שפרסם נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, את הנחיותיו בדבר מניעת דחיית דיונים (אשר ייכנסו לתוקף בעוד שלושה שבועות), הזדמן המדור לאולמה של כרמית פאר-גינת - שופטת בבית המשפט לתעבורה בחיפה. בחצי שעה, דחתה פאר-גינת לא פחות מעשרה דיונים - בעיקר כדי שהמשטרה והסניגורים יוכלו לדון על אפשרות של הסדרי טיעון. וכאן עולה מאליה השאלה: מדוע הדיונים הללו לא מתקיימים קודם? מדוע הצדדים יודעים בוודאות שהם יבואו לבית המשפט, יבקשו דחייה ויקבלו אותה? ושאלת-משנה לא פחות חשובה: מה עם ביטחון הציבור? האם מי שמואשמים בנהיגה בשכרות צריכים להמשיך ולנהוג עוד כמה חודשים?

אחד הסניגורים פתח צוהר לפשר הדחיות המרובות: "כשהתיק קבוע להוכחות, קל יותר להתקדם עם התביעה", אמר. כלומר: המשטרה מוכנה לשבת ולדבר על הסדר טיעון כאשר מעל ראשה מתנופפת החרב של מועד דיון הוכחות. אבל למה? מה היא חושבת, שכל הנאשמים יודו ככה סתם? או שמא היא יודעת, שדיוני הוכחות יחשפו כשלים בראיות? ושוב, שאלה של היגיון פשוט: אם כולם יודעים מראש שזה מה שיקרה, למה לא עושים את זה קודם?

פאר-גינת מצידה מנסה לצמצם את ממדי מגיפת הדחיות, אך לא ביותר מדי הצלחה. "אני קובעת תיקים להוכחות כשיש באמת סיכוי שיתנהלו הוכחות", היא אומרת לאחד הסניגורים. "אני לא ממלאת לי סתם את היומן. אם אלו תיקים לנסות לנצל את הזמן למו"מ - נתן את זה", אומרת פאר-גינת. לכן, ברוב המקרים היא קובעת את התיקים לתזכורת - וחזרה הקושיה למקומה: למה לבזבז את הזמן עכשיו, רק כדי לקבל דחייה לצורך ניהול מו"מ שהיה אפשר לנהל אתמול, לפני שבוע או לפני חודשיים?

"הכפירה הייתה טקטית"

עוד תופעה: הרוב המכריע של הנאשמים, לפחות בתיקים הללו, לא טורחים להתייצב - מן הסתם משום שסניגוריהם כבר עדכנו אותם שתהיה דחייה. אבל אפילו במקרה היוצא דופן בו הנאשם כן הגיע לאולם, הוא בא לשווא. זהו תיק של נהיגה בשכרות, פאר-גינת שואלת את התובעת מה היה שיעור האלכוהול בדמו של הנהג, ולנוכח הכמות הנמוכה-יחסית היא דוחקת בה: "זה לא משהו שאפשר לנהל מו"מ?". הצדדים מסכימים, ופאר-גינת - הפתעה-הפתעה - דוחה את הדיון ל-23.6.14. עכשיו יש לצדדים עוד חודשיים לדבר, מה שכמובן יכלו לעשות גם לפני חודשיים.

בתיק אחר אומר הסניגור בפה מלא: "הכפירה הייתה טקטית" - כל מטרתה הייתה להרוויח זמן כדי לנהל מו"מ עם הסדר טיעון. הוא כמובן מבקש דחייה, אחרי דיון הקראה ואחרי הדיון המיותר היום. פאר-גינת כמובן מסכימה, אם כי מבהירה שלא יהיו יותר משחקים: "אני נותנת לאדוני את 15.9, אדוני יבוא ומה שניתן יהיה לגמור - נגמור; מה שלא - נקבע להוכחות". הסניגור מבטיח שינצל טוב את הזמן, בין היתר בזכות הפגרה שבדרך.

התובעת מסכימה: "בגלל זה אנחנו מבקשים מהשופטים לא לקבוע בפגרה" - כדי לסגור הסדרים. אבל לפי ההיגיון הזה, אולי בכלל בתי המשפט לתעבורה צריכים לשבת רק חודש-חודשיים אחרי הפגרה, ואז לצאת לעוד פגרה כדי שלצדדים יהיה מתי להיפגש. זה כמובן אבסורד; הרי ניהול מו"מ הוא חלק מהעבודה, גם של התובעים וגם של הסניגורים, ואין שום סיבה שידחו זאת עוד ועוד.

נאשם בשכרות ממשיך לנהוג

הנה תיק שגרם לי לרשום שתי תהיות. מדובר באישום בשכרות והסניגור חוזר על הכפירה. רשמתי לעצמי: "אז בשביל מה הדיון היום?! ונקודה למחשבה: בינתיים נאשם בשכרות ממשיך לנהוג". פאר-גינת שואלת והסניגור משיב שקרוב לוודאי שיישמעו ראיות, כי מרשו כופר בכך שבכלל נהג ברכב באותו אירוע.

התיק העשירי והאחרון שוב נוגע לנהיגה בשכרות, והפעם עם ריכוז גבוה במיוחד של אלכוהול בדם. "המדינה רוצה עונש מאוד חמור", מסבירה הסניגורית מדוע אין הסדר. פאר-גינת: "את יכולה להגיד לי יותר?". הסניגורית: "דורשים עבודות שירות, למרות שיש בתיק כשלים מהותיים וקשים". פאר-גינת פונה לתובעת: "מה עם של"צ במקום עבודות שירות?". התובעת משיבה שזהו מו"מ שמתנהל ברמת ראש השלוחה והיא אינה יכולה לקבוע עמדה משלה. פאר-גינת: "אני לא אתן המלצה בלי שנחשפתי לראיות בתיק". הסניגורית חושפת עוד טפח: "היו שם שבעה שוטרים שכל אחד מהם כתב דוח".

השורה התחתונה: חצי שעה - המדגימה היטב עד כמה מגיפת הדחיות מושרשת בדנ"א של המערכת, עד כמה צודק גרוניס ברצונו לבער אותה ועד כמה המלאכה תהיה קשה. כאן יש צורך בשורה תחתונה מערכתית: תידרש אכיפה של ממש כדי להכריח את כל הנוגעים בדבר להתארגן אחרת, לעבוד בצורה יעילה ולהימנע מדחיות.

המלאכה מוטלת בראש ובראשונה על הנהלת בתי המשפט, אשר עליה לקיים מעקב צמוד אחרי השופטים, אם באמצעות "נט המשפט" ואם אפילו באמצעות נציגים שייכנסו בצורה אנונימית לאולמות. אין לסמוך על עורכי הדין שידווחו על דחיות, משום שבדרך כלל הם נמצאים בצד שמבקש אותן. קשה גם לצפות מהשופטים לשנות הרגלים כה מושרשים, מבלי שיידעו שיש מעקב ומבלי שיידעו שאם לא יישמעו להנחיית הנשיא - יידרשו לתת הסברים.