א. מחרפים ומנאצים

אל"ם עפר וינטר, מפקד גבעתי, כתב לחייליו מכתב עידוד, וחתם באומרו, כי הוא סומך עליהם "שיפעלו ברוח לוחמים ישראלים ההולכים חלוצים לפני המחנה. אני נושא עיניי לשמים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ה' אלקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם' ונאמר אמן. יחד ורק יחד ננצח".

ומיד כל המחרפים והמנאצים מתוכנו קפצו - מה פתאום העז אל"ם וינטר לכתוב מכתב ברוח זו?! מכתבו הכל-כך יהודי של וינטר הזכיר לי את המברק הנפלא, ששלח אלוף מוטי הוד ללוחמי חיל האוויר כששילחם להשמיד את חיל האויר המצרי בחמישה ביוני 1967 בבוקר.

ב. עלה והצלח, דני

שלא כמו שרי הליכוד, שדווקא בכסאותיהם עד הרגע האחרון ממש, ומיצו כל שנייה מישיבה ליד שולחן ממשלת הזדון, שאישרה את הטיהור האתני של יהודי קטיף - אמר דני דנון, סגן שר הביטחון, את דברו הברור והרהוט, ופוטר.

בינתיים, הוא שילם על כך במשרתו. התברר, שדנון אינו נוכל כמו גולדפרב, שאישר את הזיות הסכמי אוסלו תמורת מיטסובישי, שקיבל כשוחד.

עלה והצלח, דני דנון. הגיע הזמן שנשמע קול ברור וצלול מאנשי ליכוד, שנאמנים למצביעים שבחרו אותם לכנסת.

ג. צריכים לדבר

אחת הטיפשויות המקובלות במקומותינו הנה האמירה, שצריכים לדבר, כדי לפתור את הסכסוך.

בתולה אינה דנה עם האנס על תנאי אינוסה. כך, אין לנו מה לדבר עם חמאס וגם לא עם מכחיש השואה אבו מאזן, יקיר השמאל ההזוי.

שניהם רוצים דבר אחד בלבד - להשמיד את מדינת היהודים, שתקועה בלב מה שהם רואים כ"בית האיסלאמי" במזרח התיכון כמו עצם בגרון. האחד אינו מסתיר את כוונותיו, והאחר מוכר לנו אשליות בסיוע אובאמבה וחבורת תלייניו, גיס חמישי ומנהיגותנו המטורפת.

ד. העוול יתוקן?

כמאה שנה אחרי שהציל במו-ידו את חבריו לנשק מהתקפה גרמנית במלחמת העולם הראשונה, פועלים לשדרג את עיטור צלב השירות המצוין, שסרג'נט הנרי ג'ונסון עוטר בו הרבה אחרי מלחמת העולם, למדליית הכבוד.

ג'ון מקיו, שר הצבא האמריקני, כבר אישר בחתימתו את ההמלצה לשדרג את העיטור, שהגיש הסנאטור הדמוקרטי צ'ארלס שוּמר מניו-יורק, והעבירה לעיון צ'אק הייגל, שר ההגנה. אם השר יאשרה - תועבר ההמלצה לאישור סופי של ראשי המטות המשולבים ושל הנשיא.
סרג'נט ג'ונסון - סבּל בתחנת רכבת מאולבני, ניו-יורק - התגייס לרג'ימנט 369 ("לוחמי הגיהנום מהארלם") של המשמר הלאומי של ניו-יורק, והוצב בחזית צרפת תחת פיקוד הצבא הצרפתי בתחילת 1918.

באחד מלילות חודש מאי שמרו ג'ונסון ונידהאם רוברטס מניו ג'רסי על המתחם, שהותקף על-ידי יחידה גרמנית. שניהם נפצעו במטח הראשון של הירי. למרות זאת המשיך ג'ונסון לירות על הגרמנים התוקפים, שניסו לשבות את רוברטס הפצוע - עד שהגרמנים נסוגו.
ג'ונסון עוטר בצלב המלחמה הצרפתי, אך לא בעיטור אמריקני בגלל היותו שחור. ג'ונסון נפטר בגיל 32 בבית-חולים לחיילים משוחררים באילינוי בשנת 1929. רק שנה לאחר מכן עוטר בצלב השירות המצוין - העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית.

בשנת 2011 הצליחו עובדי לשכתו של סנאטור שומר למצוא די תיעוד למעשיו של ג'ונסון באותו הקרב, וחידשו את הבקשה לשדרג את עיטורו למדליית הכבוד.

בשנת 1991 הצליחו שני צירים בבית הנבחרים האמריקני להביא לעיטורו של קורפורל פרדי סטורס מקרוליינה הדרומית במדליית הכבוד על גבורתו במלחמת העולם הראשונה. סטורס היה השחור הראשון, שעוטר במדליה הבכירה ביותר על מעשיו במלחמת העולם הראשונה. שבעה שחורים עוטרו במדליית הכובד על גבורתם במלחמת העולם השנייה, וגם הם עוטרו רק בשנת 1997.

ה. כאב-ראש

אזרח גרמני בן עשרים משטוטגרט מואשם על-ידי התובע הפדרלי הגרמני, כי תכנן התקפות טרור לאחר ששב מכמה חודשי לחימה בצד המורדים בסוריה.

גורמי מודיעין במערב אינם מסוגלים להעריך כמה אזרחים אירופאיים חזרו למולדותיהם אחרי שאומנו בלחימה ובטרור בשורות המורדים בסוריה, ומטרתם לייבא את הטרור לאירופה גופא.

רוב האירופאים מגיעים לסוריה דרך הגבול הפרוץ של טורקיה, המהווה איום על ביטחון אירופה - מעריך האדמירל האמריקני ג'ימס סטאוורידיס, שפיקד על נאט"ו וכעת הנו דקאן בית-הספר פלטשר באוניברסיטת טאפט.

טורקיה, שתומכת במורדים בסוריה מתוך רצון להפיל את משטר אסד, מאפשרת תנועה חופשית של לוחמים ושל מתנדבים לאורך גבולה עם סוריה. מעט מתנדבים מגיעים מארצות-הברית ורובם מאירופה. עד תחילת השנה לא האמינו במערב, שבוגרי המרד בסוריה מסוגלים לפעול באירופה. ראשי נאט"ו מנסים ליצור מנגנונים לפיקוח על הנעשה במעברי הגבול הטורקיים, בין השאר באמצעות כטב"מים, שמפעילים כוחות הברית.

מעריכים, כי כעשרת אלפים לוחמים זרים עברו דרך טורקיה לסוריה ומשם לשורות דעא"ש בעירק. לנאט"ו יש בעיה עם זה, כיוון שטורקיה חברה בנאט"ו, והיא ציר מרכזי באגף הדרומי של אירופה מול רוסיה ומול אירן.