הַחְמָצוֹת

למרות היותי דור שלישי למשכימי-קום
החמצתי את שחר נעוריך;
בהמשך החמצתי גם את בחרותך
וכך לא ידעתי אותך
כשהיית בשיא פריחתך

אילו הייתי מודע לקיומך
מבעוד מועד
הייתי בא לעמוד בשעריך
משחֵר לפִתחך מבוקר עד לַיִל
כמו נמר רעב

אבל בימים הרחוקים ההם
יְמֵי מַצַב-הָכֵן אֲבִיּוֹנִי
לפני חוג העיט על הריך
שבעתי מתוקים וּמְרוֹרִים
במקומות אחרים

ואלה הרי היו הימים הקובעים
כי בהם קבעת לראשונה מי לא ומי כן
מי לשמאל ומי לימין
מי יגמור בפנים
ומי ימשיך לאונן

אילו הייתי בא בשעריך
בימים ההם כמו בזמן הזה
כשהכול מתקרב במהירות הולכת וגוברת
לקו הגמר – קרוב לוודאי
שהכול היה נִרְאֶה אחרת.