שלומי אלדר תובע 160,000 שקלים מהשר עמיחי שיקלי

ייחוס קרבה אישית בין עיתונאי ישראלי לבין מנהיג ארגון הטרור חמאס איסמעיל הנייה, מפי שר בממשלה, נושא פוטנציאל פגיעה חמור ואינו חוסה תחת חסינות פרלמנטרית. כך טוען העיתונאי והיוצר הדוקומנטרי שלומי אלדר בתביעת לשון הרע על סך 160,000 שקלים שהגיש (יום ג', 03.11.26) לבית משפט השלום בהרצליה נגד שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי.

אלדר, זוכה פרס סוקולוב לעיתונות ופרסי אופיר על סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" ו"ארץ זרה", מסקר זה עשרות שנים את הזירה הפלשתינית ורצועת עזה. בתביעה נטען כי ביום 03.10.26 פרסם השר שיקלי בחשבונו הציבורי ברשת החברתית X הודעה שנפתחה במילים: "ושוב מקורבו של הנייה שלומי אלדר, מתברר כשרלטן חסר אמינות ויחד איתו כל מי שפיזרו כותרות על 'אזהרת בכירי פתח' שלא הייתה ולא נבראה". בעת תיעוד הפרסום נרשמו לו כ-31,900 צפיות.

הרקע: תחקיר ההתרעות לפני מתקפת 7 באוקטובר

הפרסום של שיקלי נעשה בעקבות תחקיר עיתונאי שפרסם אלדר יחד עם העיתונאית רות יובל, שעסק במידע ובהתרעות שהובאו לידיעת ראש הממשלה בנימין נתניהו קודם למתקפת הטרור של 7 באוקטובר 2023. התחקיר עסק במידע הנוגע לשיחת טלפון מראש ממשלת איחוד האמירויות, שבמסגרתה הועברה התרעה על כוונותיו של יחיא סינוואר לצאת למלחמה נגד ישראל. לפרסום של שיקלי צורף קטע וידאו משידור טלוויזיוני שבו הופיע סופיאן אבו זיידה ("עיני פחם") שאמר בראיון: "הראש שלי הלך בכלל לגדה לתרחיש של חטיפת חייל לצרכי מיקוח. לא חשבתי בכלל על מה שקרה בשבעה באוקטובר".

אלדר טוען בתביעה כי במקום להתמודד עם תוכנו של הדיווח העיתונאי, מקורותיו והמסקנות העולות ממנו, בחר שיקלי להסיט את הדיון מן העובדות אל זהותו של העיתונאי. לטענת התובע, על-ידי הצגתו כמקורבו של מנהיג ארגון טרור רצחני ביקש השר לערער את אמינותו המקצועית בעיני הציבור ולהטיל דופי בעבודתו העיתונאית.

סילוף מכוון של קרבה פיזית לצילום

בכתב התביעה נטען כי בבסיס הפרסום של שיקלי עומד סילוף מכוון ומוחלט של דברים שאמר אלדר עצמו. אלדר תיאר בעבר כי במהלך עבודתו העיתונאית הצליח להתקרב לאיסמעיל הנייה ולראיין אותו. בתביעה מודגש כי כוונתו הייתה לקרבה הפיזית שאליה הצליח להגיע כעיתונאי שטח עם מצלמתו לצורך תיעוד וצילום של מושא סיקור, ולא לקרבה אישית, ידידות או קשרי אמון.

אלדר מכחיש בתוקף כי היה מקורבו האישי של הנייה. הוא טוען כי שיקלי לקח תיאור עובדתי של פעולה עיתונאית מקצועית, ניתק אותו מהקשרו והמיר קרבה פיזית בקרבה אישית, "משל כל מראיין הוא מקורבו של המרואיין". הקורא הסביר מבין את הביטוי "מקורבו של הנייה" כייחוס של קשרי אמון וידידות עם מנהיג חמאס, ולא כתיאור מרחק צילום.

שלילת החסינות הפרלמנטרית והתעלמות ממכתב ההתראה

התובע מבקש מבית המשפט לקבוע כי שיקלי אינו זכאי לחסינות עניינית לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת. לטענתו, על-פי "מבחן הסיכון הטבעי" שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, ייחוס עובדתי כוזב של קשר אישי עם מנהיג טרור לצורך פגיעה מכוונת בעיתונאי בעקבות דיווח שלא היה לרוחו של השר, אינו חלק ממילוי תפקיד פרלמנטרי לגיטימי ואינו נכלל במתחם הסיכון הטבעי. התביעה מפנה להחלטות עדכניות מאוגוסט ויוני השנה (בעניין ואטורי נ' הררי ובעניין ברסלר נ' גוטליב), שלפיהן אין להניח מראש שכל ביטוי בשיח פוליטי הוא הבעת דעה המוגנת בחסינות.

ביום 05.10.26, יומיים לאחר הפרסום, שלחו באי-כוחו של אלדר מכתב התראה לשר שיקלי, שבו ביקשו להסיר את הפרסום לאלתר, לפרסם התנצלות ולשלם פיצוי מוסכם בסך 50,000 שקלים לצורכי פשרה בלבד בתוך 72 שעות. למכתב ההתראה לא התקבל כל מענה מטעם השר. נוכח זאת מבקש אלדר לחייב את שיקלי בכפל הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 160,000 שקלים בגין פרסום שנעשה בכוונה לפגוע, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט. טרם הוגש כתב הגנה.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית משפט השלום בהרצליה
הליך: תביעה אזרחית (לשון הרע)
צדדים: התובע: שלומי אלדר (ע"י עוה"ד יובל יועז ואילן יונש ממשרד קרניאל ושות' יועז-ברקת-יונש); הנתבע: שר התפוצות עמיחי שיקלי