ה-6 באוגוסט 1945 היה היום בו הכריעו האמריקנים את מלחמתם עם יפן, כשהטילו את פצצת האטום על הירושימה. הפצצה הרסה כל דבר בטווח של 18 קילומטר מרובעים. 60% מהבניינים בעיר הפכו לאבק.
עד היום קיים ויכוח ציבורי רחב האם באמת היתה חייבת ארה"ב להכריע את המלחמה באמצעות פצצת האטום, או שמא ניסתה ארה"ב להרתיע יריבות נוספות.
ווינסטון צ'רצ'יל כתב בספר הזכרונות שלו, שלא הוא, ולא נשיא ארה"ב טרומן, חשו כל חרטה על ההפצצה, ולא חשו שניתן להתפשר על נחיצותה.
ההפצצה לא היתה פשוטה. ב-27 ביולי הגיעה ספינה אמריקנית עם תרכיב האורניום לאי טיניאן, שם הותקנה הפצצה. ההכנות הסתיימו ב-31 ביולי. ב-6 באוגוסט החליטו האמריקנים להפציץ. מפציץ מסוג בי-29 יצא לדרכו ב-2:45 בבוקר לעבר הירושימה. אליו נלוו חמישה מפציצים נוספים שצלמו את האירוע ושימשו כתגבור.
ב-7:09 דקות החלו האזעקות של הירושימה לצפצף והודיעו על חדירה למתחם האווירי. ההוראות היו להפציץ את המטרה הראשונה. ב-8:14 זיהה הטייס מטרה ושיחרר את "נער קטן". החום שיצר הפיצוץ הגיע ל-300,000 מעלות צלזיוס.
האמריקנים חגגו את ניצחונם. מטוסים אמריקנים פיזרו פתקים מעל ערים יפניות, שהיה כתוב בהם: "יש ברשותנו נשק רב עוצמה שמעולם לא שמעתם אודותיו. אם אתם לא מאמינים, סעו להירושימה ותיווכחו בעצמכם".
היפנים לא נכנעו בקלות. גם הפצצה על נגסאקי ב-9 באוגוסט לא הביאה לכניעה. ב-14 באוגוסט הודיעה ברה"מ כי היא מצטרפת לאמריקנים במלחמתם עם היפנים ורק אז הסכימו היפנים להיכנע.
