בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, דחה את תביעתה של אחות שהועסקה במשך 15 שנה על-ידי האגודה למען שירותי בריאות הציבור וקבע כי שכרה של האחות היה שכר כולל החל מתחילת עבודתה באגודה ומתוקף כך כלל כבר את פיצויי הפיטורין, פדיון ימי החופשה וההבראה.
בית הדין, בהרכב השופטת עפרה ורבנר, נציג העובדים גאול מרגלית ונציגת המעסיקים מירה שיכס, קבע כי האחות קיבלה משך כל שנות עבודתה שכר גבוה משמעותית מהשכר שהיתה מקבלת אילו עבדה במתכונת רגילה - שאינה מתכונת של שכר כולל או אילו עבדה בשכר של עובד מדינה בדרגתה וכי האחות היא שבחרה מרצונה החופשי לקבל את שכרה במתכונת זו.
האחות, סילביה לוי, עבדה בשירותי בריאות הציבור החל משנת 88', כאשר תפקידה היה לבצע שירותי הערכה תפקודית על-מנת לקבוע את יכולתם התפקודית של מבוטחי המוסד אשר ביקשו גמלאות סיעוד וכדומה.
לאחר סיום עבודתה במוסד בשנת 2003, הגישה לוי לבית הדין האזורי בחיפה תביעה לקבלת פיצויי פיטורין, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה בגין תקופת עבודתה.
שירותי בריאות הציבור הציגה בפני בית הדין חוזה שנחתם בין הצדדים ב- 24.3.97 ובו נקבע כי שכרה של לוי בעבור ביצוע הערכת תלות, כולל מרכיב של 8.33% לפיצויי פיטורין וכן כולל את כל יתר המרכיבים הסוציאליים המגיעים לה לפי חוק.
אולם, הצדדים נחלקו בשאלה, האם מסגרת העסקתה של לוי לאורך כל תקופת העסקתה הייתה זהה, דהיינו האם גם לפני שנת 97' שלגביה הוגש העתק מההסכם החתום, היה בין הצדדים הסכם לשכר כולל. כן, נחלקו הצדדים, בשאלה האם הוצגו בפני לוי שתי האופציות החילופיות שהינן: העסקה על בסיס תעריף נמוך יותר וקבלת הזכויות הנילוות כגון חופשה והבראה או העסקה על בסיס תעריף גבוה יותר לכל ביצוע הערכת תלות כאשר תעריף זה כולל גם תחשיב של פיצויי פיטורין ויתר הזכויות הסוציאליות.
לטענת האחות, בשנים 97'-88', היא עבדה על-פי חוזה העסקה, אשר כלל הפרשות לקרן פנסיה ולפיצויים בתעריף הנמוך וכן זכאות לתנאים סוציאליים, כאשר רק בשנת 97' הוחתמה על החוזה שצורף לכתב ההגנה ושענינו שכר כולל ותעריף גבוה יותר לכל הערכת תלות. אולם, לוי לא הציגה כל חוזה מוקדם להוכחת טענתה כי תנאי העסקתה שונו.
בית הדין קבע, כי "בנסיבות אלה... ברור כי גם לפני החתימה על הסכם 97' עבדה התובעת על בסיס שכר כולל - התעריף הגבוה יותר לכל הערכת תלות".
היות שכך, החליט בית הדין לדחות את התביעה, כאשר הוא מציין במאמר מוסגר, כי לו היה מחליט לקבל את תביעת האחות, להעניק לה זכויות סוציאליות, הרי שאז היו מחייבים אותה בהשבת השכר העודף שקיבלה, במסגרת ההסכם הגלובאלי.
בנוסף, חויבה האחות לשלם לשירותי בריאות הציבור סך של 4,000 שקלים, בעבור הוצאות משפט.
