ה-BMI - פשט את הרגל?

כדי להבין מדוע, יש צורך להבין את ה-BMI. אינדקס מסת הגוף של אדם הוא למעשה השוואה בין גובהו למשקלו. החישוב של נתון זה נעשה על-ידי חלוקת המשקל (בקילוגרמים) בגובה (במטרים). אך שאלת המשקל כמסת שרירים אינה חלק מהמשוואה.

עודף משקל נמצא קשור בצורה משמעותית עם עליה בסיכון למוות ממחלת לב או מכל סיבה שהיא. עובדה זו לא הוותה הפתעה גדולה, מאחר וחולי לב עם ה-BMI הנמוך ביותר נטו להיות מבוגרים וחלשים יותר מחולים שהיו שמנים יתר.

לחולים הסובלים מעודף משקל לעיתים קרובות יש מעט מאד מסת שרירים והם לעיתים קרובות סובלים גם מבעיות בריאות אחרות.

הממצאים כי חולים שסבלו מעודף משקל לא מתו לעיתים תכופות וסבלו מפחות בעיות הקשורות ללב מחולים במשקל נורמלי היתה מפתיעה הרבה יותר. אך לטענת החוקרים התשובה עשוייה להיות במסת השרירים.

מאחר ושרירים שוקלים יותר משומן, ייתכן ואנשים רבים במחקר שנחשבו בעלי עודף משקל, עם BMI בין 25-29.9, היו למעשה בכושר טוב ועם מסת שרירים גדולה יותר מאשר חולים עם BMI נמוך יותר. אם אכן זהו המצב, הרי שהוא יסביר מדוע סבלו מפחות בעיות לב.

אי יכולת ה-BMI להבחין בין משקל השרירים למשקל השומן היא הסבר טוב לממצאים, כתבו החוקרים. יחד עם זאת יש לזכור כי לא מדובר בהוכחה חדשה כי שומן אינו מזיק, אלא בעובדה כי יש צורך בשיטות אלטרנטיביות כדי לאפיין טוב יותר אנשים שאכן סובלים מעודף שומן בגוף, בהשוואה לאלו שה-BMI שלהם גבוה כתוצאה ממסת שרירים.

קיימות עדויות מעוררות עניין לגבי שתי בדיקות אלטרנטיביות - מדידת היקף המותניים, או היחס בין המותניים לירכיים - שעשויות להיות דרך טובה יותר להבחין בין כושר לשומן.

למרות שה-BMI היה בשימוש ברוב המחקרים, מחקרים מעטים שחישבו השמנה בעזרת מדידת היקף המותניים או היחס בין הירכיים למותניים הציעו כי אמצעי מדידה אלו מנבאים תוצאות בריאותיות גרועות בצורה מדוייקת יותר.

הנשיא לשעבר של איגוד הלב האמריקני, רוברט אקל אמר בראיון ל-WebMD כי יש לשקול מדידת היקף המותניים כדבר שבשגרה בכל בדיקה של חולה. למרות שעדיין נעשים חישובים בעזרת BMI, היקף המותניים עשוי להיות נבא טוב יותר לסיכון למחלות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם) מעבר לתוצאות ה-BMI.

מחקר שפורסם בסוף השנה שעברה גילה כי היחס בין המותניים לירכיים הוא מנבא טוב הרבה יותר לסיכון להתקף לב מאשר BMI בקבוצות אתניות שונות רבות. החוקרים, מאוניברסיטת 'Ontario’s McMaster' הגיעו למסקנה כי ה-BMI היא מנבא 'חלש' ביותר לסיכון להתקף לב.

אך לדברי אקל, מדידת ה-BMI עשוייה להיות בעלת יתרונות רבים יותר מאשר אלו שנראו במחקרים במידה וחולים הנחשבים לבעלי עודף משקל או שמנים יטופלו בצורה אגרסיבית יותר בטיפולים למניעת מחלות לב.

סביר להניח כי אדם עם BMI 30 או יותר סובל גם מגורמי סיכון נוספים, אמר. ייתכן ותוצאות טובות יותר בקרב אנשים שמנים במחקרים ניתן להסביר בטיפולים אגרסיביים יותר בשליטה על יתר לחץ דם, רמות כולסטרול LDL, טריגליצרידים בדם (שומנים) ורמת גלוקוז (סוכר בדם).