אוכלוסיית ישראל מונה כ- 7 מיליון איש

הערות לטבלת הנתונים [לחץ על הטבלה להגדלה]:
1. סך כל האוכלוסיה והאוכלוסיה הערבית כוללים גם את אוכלוסיית הלבנונים אשר דתם לא סווגה בידי משרד הפנים (2,500 בסוף שנת 2005).

2. לא כולל את אוכלוסיית הזרים השוהים בישראל. בסוף 2005 נאמדה אוכלוסיה זו בכ-178 אלף נפש (חלקם שהו בישראל פחות משנה).

3. אוכלוסיית האחרים כוללת נוצרים לא-ערבים וכן את אלה הרשומים תחת ההגדרה "ללא סיווג דת", על-פי משרד הפנים. האחרונים הם בדרך כלל בני משפחה של עולים יהודים.

במהלך חודש אוגוסט 2005 פונו 8.8 אלף נפש מיישובי חבל עזה וצפון השומרון, במסגרת חוק יישום תוכנית ההינתקות התשס"ה–2005.

כ- 33% מהם שינו את כתובתם במרשם התושבים ליישוב אחר במהלך המחצית השנייה של שנת 2005. מרבית התושבים ששינו את כתובתם במרשם התושבים עשו זאת בעיקר למחוז הדרום (כ- 65%), ואחריו למחוז הצפון (11.5%), לאזור יהודה והשומרון (9.1%) ולמחוז המרכז (8.4%). במחוז הדרום בולט במיוחד היישוב ניצן שקלט בתקופה זו מעל 600 נפש.

נוסף על כך, בלטה העיר אשקלון (קלטה מעל 250 תושבים שפונו), ויישובים נוספים בעלי אופי כפרי, שקלטו מספר גדול יחסית של תושבים: יבול, יתד, שומרייה וכרמייה. נתונים נוספים שהתקבלו עבור מחצית השנה הראשונה של שנת 2006, הראו שכ-2.8 אלף תושבים נוספים מקרב אוכלוסיה זו ביצעו שינוי כתובת במרשם התושבים. בהתאם, בסוף חודש יוני 2006, כבר שינו את כתובתם כ- 65% מתושבי היישובים שפונו. בהמשך למגמה שנרשמה מאז יישום תוכנית ההינתקות בחודש אוגוסט 2005, מרבית התושבים שינו כתובתם ליישובים במחוז הדרום (כ-70% מסך כל שינויי הכתובת של אוכלוסיה זו).

עדיין נותרו כ- 3.1 אלף נפש אשר טרם שינו כתובתם במרשם האוכלוסין, ולפיכך אין מקור מידע מלא ואחיד לגבי מקום מגוריהם.

• נמשכת מגמת העלייה באחוז הרווקים והרווקות בקרב היהודים בכל קבוצות הגיל, ובמיוחד בגילים הצעירים.

בשנת 2000, בקבוצת הגיל 20-29, כ-72.5% מהגברים היהודים היו רווקים ו-54% מהנשים היו רווקות. בשנת 2004, עלה אחוז הרווקים ל-75% בקרב הגברים ול-57.7% בקרב הנשים. הסיבה העיקרית לעלייה באחוז הרווקים לאורך השנים, היא דחיית גיל הנישואין (נטייה לנישואין בגיל מבוגר יותר).

גם בקבוצות גיל מבוגרות יותר ישנה עלייה באחוז הרווקים והרווקות. בשנת 2000, 5% מהגברים היהודים בני 45-49 היו רווקים ו-5.7% מהנשים היו רווקות. בשנת 2004 עלה אחוז הגברים הרווקים ל-6.2% ואחוז הנשים הרווקות עלה ל-5.9%.

• אחוז הגרושים נמוך מאחוז הגרושות בכל קבוצות האוכלוסיה, על-פי נתוני שנת 2004.

בשנת 2004, 5.4% מהגברים היהודים מעל גיל 15 היו גרושים, לעומת 8.7 מהנשים. באוכלוסיה הערבית רק אחוז אחד מהגברים מעל גיל 15 היו גרושים, לעומת 2.3% מהנשים.

• בדומה למגמת העלייה באחוז הרווקים, ישנה עלייה באחוז הגרושים והגרושות בכל קבוצות האוכלוסיה.

בשנת 2000, בקבוצת הגיל 45-49, כ-8% מהגברים היהודים היו גרושים וכ-14% מהנשים היו גרושות. בשנת 2004 עלה אחוז הגרושים ל-10% בקרב הגברים ולכ-16% בקרב הנשים. באוכלוסיה הערבית עלה אחוז הגברים הגרושים בקבוצת הגיל 45-49 מ-1.1% בשנת 2000 ל-1.7% בשנת 2004, ואחוז הנשים הגרושות עלה מ-3.3% ל-3.8%.

[לוחות 2.1, 2.2, 2.3]
• בסוף שנת 2005 מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל 6,990,700 איש, מהם 5,313,800 יהודים (76.0%), 1,377,100 ערבים (19.7%), ועוד כ-299,800 אחרים (4.3%) .

• קצב גידול האוכלוסיה ב-2005 – 1.8% – נותר כמו בשנים 2003 ו-2004.

שיעור גידול זה הינו חזרה לקצב הגידול שהיה בשנות ה-80, שנים שבהן שיעור העלייה לישראל היה מהנמוכים בתולדות המדינה. בשנת 2005, 86.5% מסך כל גידול האוכלוסיה מקורו בריבוי טבעי (לידות + פחות פטירות). מאזן ההגירה (עולים + פחות יורדים) היווה כ-13.5% בלבד (לעומת 56% בראשית שנות התשעים).

שיעור הגידול של האוכלוסיה היהודית בשנת 2005 היה 1.5%. שיעור גידול זה דומה לזה שהיה בשנים האחרונות. בקרב המוסלמים שיעור הגידול היה 3.0% (בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור הגידול של אוכלוסיה זו), בקרב הדרוזים 1.9% ובקרב הנוצרים 1.4%.

• ירידה בחלקה של האוכלוסיה היהודית:
בשנת 2005 מנו היהודים כ-5,313,800 נפש – 76.0% מכלל האוכלוסיה (77.8% ב-2000); המוסלמים מנו כ-1,140,600 נפש – 16.3% (15.2% ב-2000); הנוצרים מנו 146,400 נפש – 2.1% (2.1% ב-2000), מתוכם 118,700 נוצרים ערבים; הדרוזים מנו 115,200 נפש – 1.6% (1.6% ב-2000); והאוכלוסיה ללא סיווג דת מנתה 272,200 נפש – 3.9% (3.2% ב-2000).

אוכלוסיית אשדוד מנתה בסוף שנת 2005 כ- 200,600 נפש ותוספת האוכלוסיה בה באותה שנה הייתה של כ-3,700 נפש. עיקר הגידול נבע מריבוי טבעי (כ- 2,800 נפש), מהשתקעות ראשונה של עולים (כ- 1,300 נפש) וממאזן הגירה פנימית חיובי (כ- 270 נפש). קצב הגידול ב-2005 היה גבוה קצת יותר מהממוצע הארצי – 1.9%. בכך הפכה אשדוד לעיר החמישית בתולדות המדינה, העוברת את קו 200,000 התושבים, והצטרפה לארבע הערים הגדולות במדינה: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה וראשון לציון. [לוח 2.6]

מרבית בני 65 ומעלה בישראל – 633.3 אלף איש – גרים במסגרת של משקי בית פרטיים (משקי בית שאינם מוסדות). כרבע מהם גרים לבד.

בשנת 2005 היו בישראל 633.3 אלף איש בני 65 ומעלה הגרים במשקי בית פרטיים, מהם 156.7 אלף (כ- 25%) גרים לבדם במשק הבית. כ- 53% מבני 65 ומעלה (334 אלף) גרים במשקי בית עם שתי נפשות, מרביתם עם בן/בת הזוג (291 אלף). בקרב היהודים החלוקה דומה (כ-580 אלף בני 65 ומעלה גרים במשקי בית פרטיים, מהם 148.7 אלף גרים לבדם ו- 315 אלף במשקי בית של שתי נפשות). בקרב הערבים, לעומת זאת, דפוסי המגורים שונים. מבין 43.8 אלף איש בני 65 ומעלה במשקי בית פרטיים, 6.8 אלף (כ- 16%) גרים לבדם ו- 15.3 אלף (כ-35%) חיים במשקי בית עם שתי נפשות.

בשנת 2005 היו כ- 10 אלף בני 65 ומעלה שהתגוררו במשק בית עם אדם אחד נוסף שאינו קרוב משפחתם (בדר"כ מטפל), פי 2 ממספרם בשנת 1998. זאת לעומת גידול של פי 1.2 בכלל בני 65 ומעלה במשקי הבית הפרטיים.

[לוחות 2.5, 2.7] בשנת 2005 קצב הגידול הממוצע של אוכלוסיית ישראל היה 1.8%, כמו בשנים 2004 ו-2003. בשני מחוזות נרשם גידול שהוא מעל לממוצע הארצי: במחוז ירושלים (גידול שנתי של 2.3%) ובמחוז המרכז שהוא בעל האוכלוסיה הגדולה ביותר (גידול שנתי של 2.2%). מחוז הדרום עבר את סף מיליון התושבים (1,002,400 נפש) וגדל ב- 1.8%. בהשוואה לשנה הקודמת, נשמר קצב הגידול במחוז תל אביב (גידול שנתי של 1.1%), במחוז הצפון (1.6%), במחוז חיפה (0.8%), ובאזור יהודה והשומרון (5.2%).

מתחילת שנות ה-80 ועד לשנת 2005 עלה גיל האם הממוצע בעת הלידה, בשנתיים וחודשיים – מ-27.3 ל-29.5 בהתאמה. עלייה זו נובעת מנטייה גוברת של נשים בארץ ללדת בגיל שלושים ומעלה ופחות בגיל צעיר יותר. חלקן של הנשים שילדו בגיל 30 ומעלה עלה ב- 16%, מ-29% ב-1980 ל-45% ב-2005. במקביל, ירד חלקן של הנשים שילדו בגיל צעיר מ-30. הירידה הגדולה ביותר חלה בקרב נשים בגילים 20-24, מ-31% ב-1980 ל-20% ב-2005.

[לוח 2.6] האוכלוסיה בישראל היא אוכלוסיה עירונית בעיקרה, כמו ברוב המדינות המערביות. יותר מ-91% מהאוכלוסיה מתגוררים ביישובים עירוניים המונים 2,000 תושבים ומעלה.

בסוף שנת 2005 מנתה האוכלוסיה המתגוררת ביישובים העירוניים (יישובים שמנו 2,000 תושבים ומעלה, כולל גם יישובים בעלי אופי כפרי המונים מעל 2,000 תושבים) 6.38 מיליון נפש, המהווים 91.3% מאוכלוסיית המדינה. שיעור הגידול השנתי של אוכלוסיה זו היה 1.7%. 28% מהאוכלוסיה העירונית במדינה מתגוררים באחת מחמש הערים הגדולות (ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, ראשון לציון ואשדוד).

האוכלוסיה הכפרית (יישובים שמנו פחות מ- 2,000 תושבים, גם אם אינם חקלאיים) מנתה כ- 608 אלף נפש, ושיעור הגידול השנתי בה מגיע ל-2.8% (בדומה לשנת 2004). בקרב האוכלוסיה הכפרית ישנה מגמה של גידול אוכלוסיה בעיקר כתוצאה מהגירה פנימית של תושבים אל אזורי ההרחבות במושבים, ביישובים קהילתיים וביישובים כפריים אחרים, שבהם שיעור הגידול עלה בהשוואה לשנה הקודמת, והוא גבוה יחסית גם בהשוואה לממוצע הארצי (במושבים ובמושבים שיתופיים היה גידול שנתי של 3.6%, ביישובים כפריים אחרים 3.7%, וביישובים קהילתיים 5.4%).

• האוכלוסיה הישראלית נחשבת אוכלוסיה "צעירה" יחסית: בישראל, אחוז הילדים בני 0-14 הוא 28%, לעומת 17% בממוצע במדינות מערביות אחרות. בקבוצות הגיל המבוגרות (בני 65 ומעלה) הפערים מצטמצמים; המבוגרים מהווים כ-10% מהאוכלוסיה בישראל, לעומת כ-15% במדינות מערביות אחרות.

בשנים האחרונות מסתמנת יציבות במבנה הגילים של האוכלוסיה בישראל. עם זאת, בקבוצת הגיל 75 ומעלה, ישנה עלייה מתונה אך עקיבה בחלקם היחסי באוכלוסיה, בעיקר בקרב היהודים (מ-4.4% בשנת 1990, ל-5.6% בשנת 2005). האוכלוסיה בישראל עוברת תהליך הזדקנות מתון, יחסית למדינות מערביות אחרות.

עוד יצוין, כי בשנים האחרונות ישנה בקרב היהודים עלייה באחוז של בני 25-34 (מ-13.2% בשנת 1995 ל-14.8% בשנת 2005).

מהשוואה בין הדתות השונות, עולה כי האוכלוסיה היהודית היא האוכלוסיה ה"מבוגרת" ביותר, והאוכלוסיה המוסלמית היא ה"צעירה" ביותר – 11.8% בקרב היהודים הם בני 65 ומעלה, לעומת 2.8% בלבד בקרב המוסלמים. אחוז הילדים בני 0-14 בקרב המוסלמים הוא 42.6%, לעומת 25.6% בקרב היהודים. הגיל החציוני אצל היהודים הוא 30.6 שנים, לעומת 18.6 שנים אצל המוסלמים. עיקר ההסבר להבדלים אלו הוא שיעור הפריון הגבוה של האוכלוסיה המוסלמית, בהשוואה לאוכלוסיה היהודית.

[לוחות 2.4, 2.5, 2.6, 2.7, 2.8, 2.9, 2.10, 2.11, 2.12, 2.13, 2.14, 2.15]
צפיפות האוכלוסיה בישראל [לוחות 2.4, 28.1]

• צפיפות האוכלוסיה בישראל ממשיכה לעלות, והיא גבוהה יחסית למדינות אחרות.

צפיפות אוכלוסיה מתארת את מספר האנשים המתגוררים באזור מסוים ביחס לשטחו של האזור. בשנת 2005 נרשמה במדינת ישראל צפיפות אוכלוסיה של כ-305 נפש לקילומטר רבוע. האזור המאוכלס ביותר, אזור מרכז הארץ (מחוז המרכז ומחוז תל אביב) הוא בעל צפיפות ממוצעת גבוהה ביותר של כ- 1,937 נפש לקמ"ר. זאת, בהשוואה לצפיפות של כ- 70 נפש לקמ"ר במחוז הדרום. יצוין, כי נתון הצפיפות אינו כולל את אזורי יהודה והשומרון. לשם השוואה, במדינות נבחרות בעלות שטח דומה לזה של ישראל, כמו בלגיה, הצפיפות היא 338 נפש לקמ"ר (שנת 2003), בסלובניה 98 נפש לקמ"ר, ובשווייץ 62 נפש לקמ"ר.

• בישראל ישנם לכל 1,000 נשים 976 גברים. ככל שהגיל עולה, הפערים גדלים. כך למשל, בקבוצת הגיל 75 ומעלה, לכל 1,000 נשים יש 670 גברים בלבד.

בקרב היהודים – לכל 1,000 נשים ישנם 967 גברים. ככל שעולה הגיל, הפער גדל. בגיל 75 ומעלה – לכל 1,000 נשים ישנם 671 גברים.
עד גיל 34 (כולל) ישנם יותר גברים מנשים בכל קבוצות הגיל. החל בגיל 35 היחס מתהפך, וישנן יותר נשים מגברים, כאשר הפער הולך וגדל עם הגיל.

גם בקרב הנוצרים והבלתי מסווגים לפי דת, מספר הנשים רב ממספר הגברים. לעומת זאת בקרב המוסלמים והדרוזים המצב הפוך, כך למשל, בקרב המוסלמים יש 1,039 גברים לכל 1,000 נשים.

[לוחות 2.5, 2.6] בשנים האחרונות נמשכת מגמת הירידה בקצב הגידול של אוכלוסיית המוסלמים בארץ, אך מגמה זו ניכרת בעיקר במחוז הצפון, שבו מתגוררת האוכלוסיה המוסלמית הגדולה ביותר (כ- 39% מסך המוסלמים). במחוז זה נרשם בשנת 2005 גידול של 2.4% באוכלוסיית המוסלמים, לעומת קצב גידול של 2.6% ב-2004 ושל 2.9% ב- 2003. גם במחוז הדרום נרשמה ירידה בקצב הגידול בשנים האחרונות: גידול של 4.7% בשנת 2005, לעומת 5.3% ב- 2004, ו- 5.6% ב- 2003. באוכלוסיית המוסלמים המתגוררים ביישובים הערביים המונים בין 2,000 ל- 9,999 נפש, נרשם אחוז גידול של 2.9% בשנת 2005; זאת לעומת 3.6% בשנת 2004. בקבוצת היישובים המונים בין 10,000 ל- 19,999 נפש, נרשם אחוז גידול של 2.7% בשנת 2005, לעומת 2.9% ב- 2004 ו- 3.3% ב- 2003. את הירידה בקצב הגידול של אוכלוסיית המוסלמים ניתן לייחס בעיקר לצמצום בשיעורי הפריון.

בשנת 2003 יצאו לחו"ל 25,400 תושבים שלא חזרו עד סוף שנת 2004. זהו שיעור של 3.8 לכל 1,000 תושבים, והוא נמוך מזה שנרשם בשנת 2003 (4.2 ל-1,000). שיעור התושבים ששהו בחו"ל מעל שנה גבוה במיוחד בקרב גברים בני 20-24 (7.8 ל-1,000).

בשנת 2003 חזרו לארץ 9,100 תושבים לאחר שהות של יותר משנה בחו"ל. שיעור זה של 1.4 ל-1,000 תושבים גבוה מעט מהשיעור בחמש השנים האחרונות, הנע בין 1.1 ל-1.3 ל-1,000. [לוח 4.9]

מאז שנות התשעים ישנה עלייה מתונה בשיעור הלידות בקרב נשים רווקות. בשנת 2004 עמד השיעור על כ-6.6 לידות לכל 1,000 נשים רווקות, לעומת 3.6 לידות לכל 1,000 נשים בשנות התשעים המוקדמות. עיקר העלייה בשיעור הלידות בקרב נשים רווקות היא אצל בנות שלושים ויותר, ושיאה בגילים 35-39. בקבוצת גיל זו היה בעשר השנים האחרונות גידול של כ -80% במספר הלידות ל-1,000 נשים רווקות.

בשנת 2005 נולדו בישראל 143,913 תינוקות, 70% מהם לנשים יהודיות, 24% לנשים מוסלמיות, 3% לנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים, 2% לנשים דרוזיות ו-1% לנשים נוצריות ערביות.

מספר התינוקות שנולדו ב-2005 קטן באחוז אחד בהשוואה לשנת 2004, שבה נולדו 145,207 תינוקות. הירידה בשנת 2005 נובעת מירידה במספר התינוקות שנולדו לנשים מוסלמיות (ירידה של 5.6%) ודרוזיות (0.7%). [פרק 3]

בשנת 2003, כ-4.5% מכלל התינוקות שנולדו בישראל נולדו בלידות מרובות עוברים. באותה שנה כ-5.0% מכלל התינוקות לאימהות יהודיות נולדו בלידות מרובות עוברים, לעומת 3.4% תינוקות לאימהות מוסלמיות. התופעה שכיחה ביותר בקרב נשים בגילים 45 ומעלה – כ-15% מהיילודים שנולדו לאימהות אלו, נולדו בלידות מרובות עוברים, לעומת 2% בקרב נשים שטרם מלאו להן 20.

[לידה מרובת עוברים היא אירוע לידה הכולל יותר מעובר אחד. לדוגמה, אירוע לידה עם 2 עוברים הנו לידת תאומים]

בשנת 2005, מספרם של ילידי ישראל המשיך לעלות והגיע לכ-3.7 מיליון נפש . חלקם של ילידי ישראל גדל בהתמדה מאז קום המדינה. בשנת 1948, כ-35% מכלל היהודים היו צברים, לעומת 65% בסוף שנת 2005 (מכלל היהודים והאחרים).

33% מכלל אוכלוסיית היהודים והאחרים מוצאם מישראל (ילידי ישראל וילדיהם שנולדו בישראל).

קבוצת המוצא הגדולה ביותר היא של ילידי אירופה-אמריקה וצאצאיהם (ילידי היבשת וילדיהם שנולדו בישראל). קבוצה זו מנתה בסוף 2005 כ-2.2 מיליון נפש, המהווים 39% מאוכלוסיית היהודים והאחרים.

קבוצת המוצא של ילידי אפריקה וצאצאיהם כוללת 867 אלף איש, כ-15% מכלל אוכלוסיית היהודים והאחרים. מתוכם 105 אלף נפש (כ-12%) הם ממוצא אתיופי.

קבוצת המוצא הקטנה ביותר היא של יוצאי אסיה, שכללה בשנת 2005 כ-695.4 אלף, כ-12.4% מכלל אוכלוסיית היהודים והאחרים. ילידי אסיה עלו ברובם בשנות ה-50 וה-60. בשונה מקבוצת המוצא של ילידי אירופה ואפריקה, נפסקה העלייה מאסיה כמעט לחלוטין.

ארץ המוצא הגדולה ביותר ממשיכה להיות בריה"מ (לשעבר) כולל הרפובליקות האסייתיות שלה. האוכלוסיה מבריה"מ (לשעבר) מונה 1.177 מיליון נפש (מתוכם 242 אלף ילידי ישראל). ארץ המוצא השנייה בגודלה היא מרוקו, שהאוכלוסיה ממנה מונה כ-492 אלף נפש (מתוכם 337 אלף ילידי ישראל). כ-239 אלף מוצאם מעירק (מתוכם 170 אלף ילידי ישראל), כ-228 אלף מרומניה (מתוכם 122 אלף ילידי ישראל), וכ-210 אלף מפולין (מתוכם 150 אלף ילידי ישראל).

ב- 2005 חיו בישראל 1.649 מיליון משפחות שהתגוררו ב- 1.606 מיליון משקי בית משפחתיים, 833 אלף זוגות עם ילדים עד גיל 17, וכ- 97 אלף משפחות חד-הוריות לילדים עד גיל 17.

מרבית המשפחות גרו במשקי בית שבהם משפחה אחת בלבד.

מבין 1,345.5 אלף המשפחות היהודיות כ- 61% הם זוגות עם ילדים בכל גיל. כמחצית מהמשפחות היהודיות (כ- 47%) הן משפחות שבהן זוגות עם ילדים עד גיל 17. 6% מכלל המשפחות היהודיות הן משפחות חד-הוריות לילדים עד גיל 17. בקרב 262.4 אלף המשפחות הערביות, 81% הם משפחות של זוגות עם ילדים בכל גיל, כ- 71% זוגות עם ילדים עד גיל 17 ו-3.3% מכלל המשפחות הם משפחות חד-הוריות לילדים עד גיל 17.

8% מהמשפחות היהודיות גרות במשק בית שבו יותר ממשפחה אחת, אחוז נמוך בהשוואה לאחוז המשפחות הערביות שגרות כך – 9.4%. בקרב העולים מבריה"מ (לשעבר) שעלו משנת 1990 ואילך, אחוז גבוה יחסית של משפחות גרות עם אנשים נוספים במשק הבית ( 21.5%).

אחוז המשפחות הגרות עם אנשים נוספים במשק הבית הוא הגבוה ביותר בקרב משפחות חד-הוריות שלהן ילדים עד גיל 17 – 19% ממשפחות אלו בקרב האוכלוסיה היהודית ו- 34% בקרב האוכלוסיה הערבית.

ראו תרשימים 5 ו-6 לשנתון, המתפרסמים באתר האינטרנט של הלמ"ס ובתקליטור המצורף לשנתון הנייר.

ב-2005, מספר המשפחות החד-הוריות עם ילד אחד לפחות עד גיל 17 היה כ-97 אלף.

משפחות אלו מהוות כ-10% מכלל המשפחות בישראל עם ילדים עד גיל 17.

כ- 27% מהמשפחות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 הן בגודל משק בית בן שתי נפשות, ההורה והילד בלבד. ב-82.5 אלף ממשפחות אלו ההורה הוא יהודי, וב-8.7 אלפים ההורה הוא ערבי. כ-21% ממשפחות אלו מתגוררות במשק הבית עם משפחה נוספת או עם אנשים נוספים. בכ-59% מהמשפחות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 (56.8 אלף משפחות) ההורה גרוש (או גרושה), וב- 13% (12.6 אלף) ההורה רווק ( בדרך כלל רווקה).

בקרב המשפחות של עולי 1990 ואילך מבריה"מ לשעבר (משפחות שבהן מתגורר עולה אחד לפחות), היו כ- 124 אלף משפחות עם ילדים עד גיל 17. כ- 20% ממשפחות אלו הן חד-הוריות (כ-25 אלף משפחות), בהשוואה לכ-12% בלבד בקרב כלל המשפחות היהודיות עם ילדים עד גיל 17. המשפחות החד-הוריות בקרב העולים מבריה"מ מהוות כרבע (26%) מכלל המשפחות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 הגרות במשקי הבית.

כ-164 אלף ילדים עד גיל 17 חיים במשפחות חד-הוריות, ממוצע של 1.7 ילדים (עד גיל 17) למשפחה חד-הורית. כ- 82% מילדים אלו חיים במסגרת של משפחה אחת. 56% מהילדים חיים במשפחות שבהן ההורה גרוש (או גרושה) וכ- 10% במשפחות שבהן ההורה רווק (בדרך כלל רווקה).

מספר המשפחות החד-הוריות עם לפחות ילד אחד עד גיל 24 מגיע לכ-144 אלף משפחות, שהן כ-13% מכלל המשפחות עם ילדים עד גיל 24.

[פרק 5]

משקי בית

בשנת 2005 היו בישראל 1.968 מיליון משקי בית פרטיים, מרביתם משקי בית משפחתיים שבהם מתגוררת לפחות משפחה אחת.

בשנת 2005 נמשכה מגמת הגידול במספר משקי הבית בישראל. גודל משק הבית הממוצע של כלל משקי הבית ושל משקי הבית היהודיים נמצא בירידה אטית החל בשנת 2001. הגודל הממוצע של משקי הבית הערביים נשאר דומה לזה של השנה שעברה.

בשנת 2005 היו בישראל כ- 1.968 מיליון משקי בית פרטיים (שאינם מוסדיים). מהם 1.606 מיליון (82%) משקי בית "משפחתיים" (שבהם מתגוררת לפחות משפחה גרעינית אחת), ועוד כ- 362 אלף (18%) משקי בית "לא משפחתיים", ברובם משקי בית של אנשים הגרים לבד. אחוז משקי הבית בישראל שבהם גר אדם אחד בלבד נמוך יחסית לארצות שונות באירופה ובצפון אמריקה, וגבוה מזה שבספרד ובפורטוגל.

1.659 מיליון (כ-84%) הם משקי בית יהודיים ו-264 אלף (כ-13%) הם משקי בית ערביים. כ-45 אלף הם משקי בית של אחרים. מספר הנפשות הממוצע במשקי בית יהודיים הנו 3.11, לעומת 4.91 נפשות בממוצע במשקי בית ערביים. במשקי הבית האחרים יש 2.93 נפשות בממוצע.

315 אלף (כ- 16%) ממשקי הבית הפרטיים בישראל בשנת 2005 היו משקי בית של עולי 1990 ואילך מבריה"מ לשעבר (משקי בית שבהם מתגורר עולה אחד לפחות). מספר הנפשות הממוצע במשק בית של עולים עומד על 2.81 נפשות.

גודל משק הבית הממוצע של כלל משקי הבית עמד בשנת 2005 על 3.35. גודל משק הבית היהודי הממוצע נמצא בירידה אטית החל בשנת 2001 (מ- 3.13 ל- 3.11). לעומת זאת, הירידה בגודל משק הבית הערבי נבלמה וגודלו דומה לזה שבשנה הקודמת (4.91 ).

מאז שנת 2001 חלה ירידה במשקל משקי הבית שבהם נפש אחת (מ- 17.7 ל- 16.9). במשקלם של משקי הבית שבהם 2-3 נפשות, נצפית מגמת עלייה מאז שנות ה-90.

גודל משק הבית הממוצע ב- 15 המדינות החברות באיחוד האירופי (European Union of Fifteen) עמד על 2.4 נפשות למשק בית, ועל 2.6 בארה"ב ובקנדה ועל 2.7 ביפן.

בשנת 2005 הגיעו לישראל 21,000 עולים, בדומה למספר העולים שעלו בשנת 2004.

בשנת 2005 הגיעו 9,400 עולים מבריה"מ לשעבר, שהם 44% מכלל העולים. זאת השנה השנייה ברציפות מאז החל גל העלייה מבריה"מ לשעבר (בשנת 1990) שבה חלקם של עולי בריה"מ לשעבר נמוך מ-50% מכלל העולים.

בשנת 2005 הגיעו 3,600 עולים מאתיופיה, בדומה לשנת 2004.
2,500 עולים עלו מצרפת – גידול של 25% לעומת השנה הקודמת. מארה"ב עלו כ-2,000 עולים – גידול של 5% לעומת שנת 2004.
תרומתה של ההגירה לגידול האוכלוסיה השנתי עומדת על פחות מ – 9%, בעוד שבשנים 1990-1991 הגיע חלקה ל-75%-80%. [פרק 4]

שיעור הפריון הכולל בישראל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) ירד במהלך השנתיים האחרונות בכ-4%: מ-2.95 בשנת 2003 ל-2.84 ב-2005. השיעור הכלל ארצי מושפע מדפוסי הפריון השונים של קבוצות הדת המרכיבות את אוכלוסיית ישראל.

מאז תחילת שנות התשעים הייתה זו האוכלוסיה הדרוזית שעברה את השינוי הגדול ביותר ברמת הפריון, מרמה של 4.1 ילדים לאישה בשנת 1990 לרמה של 2.6 בשנת 2005. בקרב האוכלוסיה הנוצרית ערבית נצפתה ירידה ברמת הפריון במהלך העשור האחרון, מ-2.7 בשנת 1996 ל-2.2 בשנת 2005. בקרב האוכלוסיה המוסלמית ניכרת מאז שנת 2000 מגמת ירידה בשיעורי הפריון. לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון שנמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות ה-80), ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.6-4.7 ילדים לאישה מוסלמית ל-4.0 בשנת 2005.

שיעורי הפריון של האוכלוסיה היהודית שומרים על רמתם כבר למעלה מעשור סביב 2.6-2.7 ילדים בממוצע לאישה. שיעורי הפריון הנמוכים ביותר שנצפו במהלך העשור האחרון היו בקרב אוכלוסיית הנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים. בשנת 2005 היה שיעור הפריון הכולל בקרב אוכלוסיה זו 1.5 ילדים לאישה, שיעור הגבוה במעט מזה השכיח בארצות מזרח אירופה (1.3), שהן ארצות המוצא של רוב אוכלוסיה זו.

בשנת 2005 היה שיעור הפריון הכולל באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה 4.6 – השיעור הגבוה ביותר שנרשם בישראל. שיעורי פריון גבוהים מהממוצע הארצי (2.84) נרשמו גם במחוז ירושלים – 3.9, ובמחוז הדרום – 3.2. לעומת זאת, שיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במחוז תל אביב – 2.3.

בשנים האחרונות מסתמנת מגמת ירידה בשיעור הפריון הכולל ברוב מחוזות ישראל. בין השנים 2000 ל-2005 נרשמה הירידה הגדולה ביותר במחוז הצפון, מ-3.2 בשנת 2000 ל-2.8 בשנת 2005. ירידה זו נובעת בעיקר מירידה ברמת הפריון בקרב נשים מוסלמיות תושבות מחוז זה (מ-4.0 בשנת 2000 ל-3.3 בשנת 2005), אך גם מירידה מתונה יותר ברמת הפריון בקרב נשים יהודיות (מ-2.7 ל-2.5, בהתאמה).

[לוח 2.14] ישנם הבדלים בצפיפות האוכלוסיה בין היישובים העירוניים השונים. צפיפות גבוהה במיוחד אפשר למצוא הן ביישובים גדולים (מעל 100,000 תושבים) – בני ברק (שטח העיר קטן יחסית) ובת ים, והן ביישובים קטנים יותר – גבעתיים וקריית מוצקין. צפיפות נמוכה יחסית, אפשר למצוא ביישובים פריפריאליים בדרום ובצפון הארץ: ירוחם, ערד, עומר, בוקעאתא ויאנוח-ג'ת. יש לציין שהיישובים הערביים מתאפיינים בדרך כלל בצפיפות נמוכה, יחסית ליישובים עירוניים יהודיים, עקב סגנון הבנייה שאינו כולל בנייה רוויה (רבי קומות).

מבין חמש הערים הגדולות במדינה, תל אביב-יפו היא בעלת הצפיפות הגבוהה ביותר (כ- 7,315 נפש לקמ"ר), אחריה ירושלים (שהיא בעלת השטח הגדול מביניהן, עם כ- 5,750 נפש לקמ"ר), חיפה (4,211), אשדוד (4,192) וראשון לציון (בעלת שטח דומה לזה של תל אביב-יפו, עם צפיפות של כ- 3,739 נפש לקמ"ר).

בהמשך למדיניות ההקמה של יישובי קבע חדשים לאוכלוסיית הבדווים, הוכרזו במהלך 2005 שני יישובים בדווים חדשים בנפת באר שבע: אום בטין (האוכלוסיה הרשומה במקום מנתה כ-375 נפש), ותראבין א-צאנע (יישוב).

מגמות עיקריות: הגירה פנימית בין יישובים בשנת 2005 [לוחות 2.16 ו- 2.17]

ניתן להבחין בשני נושאים מרכזיים במהלך שנת 2005:
• היקף תנועות ההגירה:
בשנת 2005 חלה ירידה ניכרת במספר התושבים שהודיעו על שינוי כתובת בין יישובים. רמת ההגירה בין יישובים בשנה זו הייתה הנמוכה ביותר מאז שנות ה-80.

לעומת שנת 2004, נרשמה בשנת 2005 ירידה במספר תנועות ההגירה הפנימית בין יישובים,1 ומספר התנועות עמד על 234 אלף שינויי כתובת. שיעור המשנים את כתובתם בשנת 2005 עמד על 34 לכל אלף תושבים, לעומת ממוצע של כ- 36 לכל אלף בשנים 2000-2004. יצוין כי שיעור המשנים את כתובתם בשנת 2005 הנו השיעור הנמוך ביותר מאז שנות ה- 80 (לפני תחילת גל העלייה מבריה"מ לשעבר).

בקרב עולי 1990 ואילך, מספר שינויי הכתובת בשנת 2005 עמד על 46.7 אלף. הירידה ההדרגתית בשנים האחרונות במספר שינויי הכתובת של העולים ממשיכה אף היא, לעומת שנת השיא ב- 1993, שבה נרשם מספר שינויי הכתובת הגבוה ביותר בקרב העולים (86 אלף).

תנועות ההגירה בשנת 2005 אינן כוללות את תושבי עזה וצפון השומרון, אשר לא שינו את כתובתם במרשם התושבים עקב פינוי היישובים מחבל עזה ומצפון השומרון במסגרת חוק יישום ההינתקות התשס"ה-2005. שינויי הכתובת שנכללו בסך כל תנועות ההגירה כוללים רק את השינויים שנרשמו במרשם התושבים (כ- 2,900 שינויי כתובת).

• כיווני ההגירה:
כיווני ההגירה הפנימית כמעט לא השתנו, ובשנת 2005, כמו ב-2004, היעד העיקרי היה מחוז המרכז.

מבין ששת המחוזות בישראל, מאזן ההגירה הפנימית בשנת 2005, כמו גם בעשור האחרון, חיובי במחוז המרכז וגם באזור יהודה והשומרון. לראשונה מאז סוף שנות ה- 80, נרשם מאזן הגירה חיובי במחוז תל אביב, ואילו בכל יתר המחוזות נרשם מאזן הגירה שלילי.

מחוז המרכז הנו עדיין היעד המועדף ביותר על משני הכתובת (גם במספר הנכנסים וגם במאזן ההגירה). ירידת שיעור מאזן ההגירה החיובי נמשך, ובשנת 2005 הגיע לשיעור של 6.9 לאלף לעומת 7.9 לאלף.

גם באזור יהודה והשומרון נרשם מאזן הגירה חיובי של כ- 0.7 אלף, לעומת 3.6 אלף בשנה קודמת. את הירידה במאזן ההגירה החיובי ניתן להסביר בעיקר כתוצאה מהפינוי של יישובי עזה וצפון השומרון. יצוין כי עד לסוף שנת 2005 כ-6.5 אלף מתושבי עזה וצפון השומרון עדיין לא שינו את כתובתם במרשם האוכלוסין. בשנת 2005 נרשמו כ- 14,500 כניסות של אנשים לאזור, 38% מהן ממחוז ירושלים, 16% ממחוז המרכז, 10% ממחוז תל אביב, וכל יתר התנועות הן של תושבי האזור עצמו.

במחוז תל אביב, לראשונה מאז סוף שנות ה- 80, נרשם מאזן הגירה חיובי, אם כי נמוך (0.8 אלף). במהלך כל שנות ה- 90 ועד לסוף שנת 2004 אפיין את המחוז מאזן הגירה שלילי. ממוצע מאזן ההגירה לאורך כל שנות ה- 90 עמד על כ- 17,000 תושבים.

בשנת 2005 תרמה העיר תל אביב-יפו כ- 3.7 אלף למאזן ההגירה החיובי במחוז, כשלאורך שני העשורים האחרונים לא נרשם מאזן הגירה חיובי דומה בעיר.

במחוז הדרום נרשם מאזן הגירה שלילי נמוך מזה שנרשם בשנת 2004 - מאזן שלילי של 2.8 אלף לעומת 4.3 בשנה הקודמת. בדומה לשנים קודמות - עיקרו של המאזן השלילי הנו בנפת באר שבע.

ביישובים עירוניים גדולים (מעל ל-100 אלף תושבים) נמשכה המגמה של מאזני ההגירה השליליים, כלומר מספר היוצאים גבוה ממספר הנכנסים. בירושלים, בדומה לשנים קודמות, נרשם מאזן ההגירה השלילי הגבוה מכולם ( 5.8 אלף), להבדיל מתל אביב, שהחל בשנת 2004 יש בה מאזן הגירה חיובי (מאזן של 3.7 אלף נפש בשנת 2005). כך גם באשדוד (מאזן חיובי של 0.3 אלף נפש) ובפתח תקוה (מאזן של 1.3 אלף).

ביישובים עירוניים קטנים (מ-2,000 עד 20,000 תושבים) מאזן ההגירה ממשיך להיות חיובי.

[הערה: נתוני ההטבלה מתייחסים לסוף 2005 (הנתונים מעוגלים לאלפים)]