תרופה לטיפול באקנה נמצאה קשורה לדיכאון

הם גילו כי למרות שלא נצפה כל שינוי ביכולות הפיzיות של העכברים, המכרסמים בילו זמן רב יותר בצורה משמעותית כשהם חסרי תנועה, במסגרת הפעילויות המעבדיות שתוכננו לבחון את תגובתם ללחץ.

התנהגות זאת פוענחה כסימן לכך שהחיות הראו סימנים של דיכאון.

עורכי המחקר הדגישו כי ללא מחקר נוסף קשה לומר בביטחון האם אותו קשר קיים גם בבני אדם הנוטלים את התרופה. עם זאת, זיהוי קשר בין המולקולות הפעילות שבתרופה לשינוי בהתנהגות הקשורה לדיכאון, אף על-פי שמדובר בעכברים, הוא צעד חשוב לכיוון ההבנה של השפעות תרופה זו בהיבט הרחב של תפקוד המוח.

נכון להיום, הראיות היחידות לקשר כלשהו אצל מטופלים הגיעו מדיווחים על מקרים בודדים, ואלו קשים לפענוח מאחר שלאקנה חמור כשלעצמו ישנה השפעה פסיכולוגית-חברתית משמעותית.

ראיות מעבדיות אלו מספקות מודל שימושי למחקר עתידי של הרואקוטן והבנה של הדרך בה משפחה זו של רכיבים משפיעה על המוח.

החוקרים מדגישים כי בני נוער לא צריכים להפסיק את השימוש בתרופה, אלא לפנות לעזרה רפואית אם הם חשים מדוכאים. הורים צריכים גם הם להשגיח ולעקוב אחר שינויים במצב הרוח אצל הילדים.

עדיין לא ברור כיצד התרופה עלולה לגרום לדיכאון. ייתכן והיא גורמת לירידה ברמות כימיקל מפתח במוח האחראי על מצב הרוח ונקרא סרוטונין, או ייתכן והיא חוסמת בדרך כלשהי היווצרות תאי מוח חדשים.

רואקוטן שייכת לקבוצה של תרופות הנקראות רטינואידים - רכיבים הקשורים לוויטמין A הידועים כבעלי השפעה על התפתחות מערכת העצבים.

מסיבה זו, התרופה לא ניתנת לנשים בהריון.

בעבר מדענים חשבו כי רטינואידים חשובים רק בהתפתחות מערכת העצבים. כיום ההשערה היא כי הם מווסתים גם היבטים שונים של תפקודי המוח אצל בוגרים, ומשחקים תפקיד בהתפתחות מחלות אלצהיימר וסכיזופרניה.

חברת Roche פרסמה הצהרה המקבלת בברכה את המחקר, אך אמרה כי מחקר קטן בעכברים אינו בהכרח מצביע על השפעות התרופה בבני אדם. החברה אמרה כי רואקוטן גרם למהפיכה בטיפול באקנה חמור. עם זאת הוסיפה ואמרה כי לרוע המזל, אקנה חמור עלול לגרום לחלק מהסובלים ממנו לדיכאון ויכול להשפיע גם על מצב הרוח והביטחון העצמי.

זו הסיבה לכך שהמידע המצורף לתווית הרואקוטן מזהיר כי ישנם מטופלים שעלולים לחוות שינויים במצב הרוח, כולל עלייה בתסמיני הדיכאון.