לאחר שלוש שנים, הגיע (יום ג', 7.11.06) לסיומו מאבק משפטי בפרשת דוד הכי טוב. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, קיבל את תביעתו של דוד "הכי טוב" דבש נגד משרד הפרסום אדלר חומסקי וחברת הביטוח אישי ישיר והשחקן משה איבגי. השופט קבע בהחלטה תקדימית נדירה כי הקמפיין "דוד הכי טוב" בנוי על דמותו ועל סיפוריו של דוד הכי טוב המקורי.
בית המשפט קבע כי חברת הפרסום וחברת הביטוח אחראיות להפרה, וקבע כי יפצו כספית את דוד הכי טוב המקורי בשל השימוש שעשו בזכויותיו, בשמו ובדמותו במסגרת הקמפיין. על-מנת לחשב את הפיצוי הכספי, הורה בית המשפט לחברות הביטוח ולחברת הפרסום לספק לבית המשפט את נתוני הרווח שצמח להן מהקמפיין בדמותו ובסיפוריו של דוד.
בית המשפט הכיר לראשונה בכך כי לאדם יש זכות יוצרים מוגנת על סיפוריו אשר סיפר בעל פה, וכי הנתבעים פגעו בזכות היוצרים ובזכות הפרסום שלו, תוך עשיית עושר על גבו, וזאת לאחר שהוכח כי נעשה שימוש במאפיינים יחודיים של דמותו, בעלי ערך כלכלי.
השופט שפירא לא קיבל טענת משרד הפרסום, לפיה הקמפיין בנוי, בין היתר, על דמותו של התנא התלמודי נחום איש גמזו לטובה, שלטענת יוצרי הקמפיין דמותו היוותה את הבסיס ולא דמותו של דוד הכי טוב.
בית המשפט אימץ את חוות דעתו המקצועית של איש התקשורת דודי זילברשלג, כשהעיד כמומחה לציבור החרדי בפני בית המשפט, וקבע כי לדוד הכי טוב יש מוניטין בקרב הציבור החרדי והדתי לאומי.
תחילתו של הסיפור היא לפני שלוש שנים: דבש הדליק את הטלוויזיה וראה את עצמו. לא בדיוק את עצמו, אלא את משה איבגי, משחק בפרסומת את דוד הכי טוב, דמות המבוססת עליו ועל סיפוריו. דבש הגיש באמצעות עו"ד גלעד קורינאלדי, תביעה בסך 9,000,000 ש"ח, שהוא המותג של חברת הביטוח.
עורך דין גלעד קורינאלדי, מומחה לזכויות יוצרים, טען בבית המשפט כי תיק מיוחד זה הוא סיפור קפקאי כאשר "פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהפך לקמפיין מסחרי בראש חוצות". קורינאלדי הוסיף כי מדובר בקמפיין המסחרי הארוך ביותר בתולדות הפרסום הישראלי.
