מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, קובע (יום ג', 30.1.07) בדוח ביקורת לפי חוק מימון מפלגות לבחירות לכנסת ה-17, כי לסיעות רבות בכנסת "גרעון נצבר ניכר". הגרעונות הגדולים נוצרו ונמשכים גם עתה בשל הוצאות עודפות של המפלגות, בסכומים מעל ומעבר לאלה שהותרו להם על-פי חוק.
המבקר מצביע על שלוש סיעות - מתוך 30 סיעות שנבדקו - הנגועות בגרעונות גדולים מאוד:
- מפלגת העבודה - גרעון של 128.9 מיליון ש"ח.
- הליכוד - תנועה לאומית ליברלית - כ-37.3 מיליון ש"ח.
- המפד"ל - המפלגה הדתית-לאומית, המזרחי - הפועל המזרחי - כ-22.1 מיליון ש"ח.
המבקר קובע כי המימון הממלכתי שהגיע לכל סיעות הכנסת בתקופה הנסקרת הינו 35.6 מיליון ש"ח; הכנסותיהן באותה תקופה הסתכמו ב-44.1 מיליון ש"ח. הנה כי כן, המימון השוטף וגם ההכנסות השוטפות אינם מכסים אפילו את הגרעונות שנצברו בסיעות הגדולות.
המבקר קובע בדוח כי בשנים האחרונות אנו עדים לגידול ניכר בחובותיהן הכספיים של הסיעות לאוצר המדינה. חובות אלה מקורותיהם שונים: חלקם נובעים מהחזרי כספי מימון שהסיעות חויבו בהם לפי חוק, וחלקם יסודם בחיובים שהטיל מבקר המדינה על סיעות שלא עמדו בהוראות החוק. על-פי ממצאי המבקר, החזר החובות נעשה לפי הסדרי פרישת תשלומים לתקופות ארוכות וזאת באישור הכנסת. אך אלה אינם צמודים במישרין למדדי המחירים במשק ואינם כוללים תשלומי ריבית. בפועל, מבחינה כלכלית מדובר למעשה בהלוואה בתנאים נוחים ביותר, שאינם מקובלים בשוק האשראי. הסיעות אינן משלמות את מחיר הכסף ואינן נדרשות לשאת בשמירת מלוא ערכו במישרין. סיכומו של דבר, מדובר בהטבה של ממש ביחס לסיעות אחרות השומרות על תקציב מאוזן ואינן נקלעות לתקציב גרעוני.
המבקר קובע, כי על אף זאת הסיעות אינן רושמות בספריהן את ההטבה הגלומה בהסדרים הנ"ל. המבקר מחייב את הסיעות לכלול בדוחות הבאים את ההסדרים ואת פרטיהם, וכן את ההטבה הגלומה בהם.
המבקר עסק בביקורתו גם בבדיקת תרומות והלוואות שניתנו או התקבלו על-ידי סיעות בכנסת. על-פי ממצאיו, נמצאו גם מקרים שבהם סיעה נתנה הלוואות ו/או תרומות לגופים שאינם קשורים לפעילותה הישירה. במצב זה עלתה השאלה האם יש להכיר בהלוואה ו/או בתרומה שנתנה הסיעה, כהוצאה מוכרת לפי חוק מימון מפלגות.
על-פי ממצאי המבקר, סיעת "תקומה" נתנה ביום 1.1.05 תרומה בסך 177,000 ש"ח לישיבה. על-פי הסברים שניתנו לעובדי משרד מבקר המדינה, הסכום ניתן במקורו לישיבה כהלוואה ואחר כך הפך לתרומה. עוד נמצא כי הסיעה נתנה ב-1.1.03 הלוואה בסך 100,000 ש"ח לעמותה המסייעת למשפחות נזקקות; ביום 10.6.03 ניתנה לאותה עמותה הלוואה נוספת בסך 100,000 ש"ח וביום 10.7.03 ניתנה עוד הלוואה בסך 300,000 ש"ח. בינואר 2006 נתנה הסיעה תרומה בסך 110,000 ש"ח לעמותה העוסקת בחינוך ובהסברה.
המבקר פנה אל הנהלת סיעת תקומה ושאל לפשר התרומות/הלוואות. בתגובה נמסר לו: "הסיעה רואה חשיבות רבה בסיוע למוסדות ציבור הפועלים למען קידום ההתיישבות, לימוד התורה, סיוע לזולת ולרווחתו, חינוך והסברה. אם נופלת לידי הסיעה הזכות לתמוך בפעילות כזו, באמצעות הלוואות או תמיכות, הרי שהסיעה רואה חשיבות בתמיכתה במוסדות אלה. הסיעה אינה מקבלת כל תמורה עבור תמיכתה במוסדות אלו".
המבקר דן בשאלה מה דינן של התרומות וההלוואות לעיל. האם מדובר ב"הוצאה" כמשמעותה בחוק המימון. אם לא, מה משמעות הדבר? ומעל הכל - האם בכלל ראוי שמפלגה תיתן תרומות ותעמיד הלוואות לגופים שאינם קשורים אליה, כמשמעות בחוק המימון?
בסייפא של דבריו בסוגייה זו, קובע המבקר, כי אומנם לא לכך מוקצים כספי ציבור למפלגות. לגישתו, ההלוואות והתרומות ניתנו שלא לפי אמות מידה ובדרך כלל ללא שקיפות הולמת, ויש בכך כדי לפגוע במאמץ הכללי למיסוד התמיכות מתקציבי ציבור, למוסדות ציבור ולהגברת השקיפות בתחום זה. מאידך, לא נקבע בחוק איסור מפורש על הוצאה זו. בשל זאת ולאור הבעייתיות שהציג המבקר, הוא מציע כי המחוקק ייתן דעתו לסוגייה.
