יום הדין של רמון. שופטי בית משפט השלום בתל אביב הרשיעו את השר לשעבר, חיים רמון, בעבירה של מעשה מגונה. ההרשעה ניתנה פה אחד על-ידי שלושת השופטים. בזאת נקטעה הקריירה הפוליטית של רמון, שהיה יד ימינם של כמה מראשי הממשלה בישראל, בהם: יצחק רבין, אריאל שרון ואהוד אולמרט. רמון הודיע כי יגיש ערעור על הכרעת הדין.
במהלך המשפט יוצגה המדינה על-ידי עורכת הדין אריאלה סגל-אנטלר; רמון יוצג על-ידי עורכי הדין דן שיינמן, נווית נגב ו-א. סבג.
השופטים קובעים בהכרעת הדין, כי עדותו של רמון נמצאה בלתי אמינה, ולעומת זאת, עדותה של החיילת נמצאה אמינה ועקבית. הם ציינו, כי החיילת לא פלירטטה עם רמון, והוא לא יכול היה להבין מפנייתה אליו כאילו מדובר בהזמנה לקבל נשיקה. לדברי השופטים, "תהום פעורה בין הגירסה אותה הציגה המתלוננת לבין גירסת הנאשם". השופטים קובעים כי גרסתו של רמון אינה עומדת על רגליים מוצקות וחלקים שלה אף נסתרת בראיות. עוד קובעים השופטים כי לאורך כל הדרך ניסה רמון "לגלגל את האחריות לפתחה את המתלוננת", ומצד אחר, "המעיט וצמצם את אחריותו, תוך שהוא מעוות ומסלף את התמונה".
נשיקה בפעה עם הלשון - עבירת מין
השופטים דוחים את טיעוניו של רמון כאילו הנשיקה בפיה של המתלוננת נטולת כוונות מיניות. מדובר באקט שנעשה בכפיה, הם טוענים וכותבים:
"נשיקה בפה עם הלשון בניגוד להסכמה, הינה עבירת מין במובהק שאינה צריכה הוכחה. לא בהטרדה מינית עסקינן, לא בתחום האפור עסקינן ולא בתחום הדמדומים, אלא במעשה פולשני, פוגע ומשפיל.
"נשיקה מצטיירת כאקט רומנטי וענוג, אך לא כשזו נכפית על מי שאינה מעוניינת ואינה מסכימה לה. נשיקה שאיננה בהסכמה מעוררת דחיה, גועל ומיאוס.
"משכו הקצר של האירוע אין בו כדי לשלול מהמעשה את מיניותו ואת האיסור שבמעשה. אין מדובר בנשיקה תמימה על הלחי או על המצח מתוך רגש של חיבה, אלא בנשיקה שיש בה את כל האלמנטים של עבירת מין. קיומו של היסוד הנפשי במקרה שבפנינו מוסק באופן חד-משמעי מהמעשה עצמו, אופיו, דרך ביצועו והנסיבות הכרוכות בכך, כפי שנקבע על ידינו".
נדחתה הבקשה ל"הגנה מן הצדק"
השופטים דחו את בקשת רמון לזיכוי מחמת: "הגנה מן הצדק". לגישתם, אומנם היתה פגיעה מסויימת בהגנתו, כתוצאה ממסירת תמלילי האזנות הסתר לאחר סיום עדותה של המתלוננת. יחד עם זאת, אין בכך די כדי לזכותו.
השופטים קובעים, כי "לא היה מקום לומר למתלוננת כי היא עלולה להתבע בתביעת דיבה ע"י הנאשם והוספנו כי יש באמירה מסוג זה כדי ליצור סיכון של מסירת פרטים בלתי מדוייקים ע"י המתלוננת". ואולם, הם כותבים, "במקרה זה, המתלוננת העלתה מיוזמתה את הנושא כשאיש לא ידע על כך. יש בכך כדי להצביע על מהימנותה ועל רצונה לדייק בפרטים. המתלוננת מסרה את אשר אירע למספר רב של אנשים סמוך לאחר האירוע והיתה עקבית לגבי נסיבות מתן הנשיקה לאורך כל הדרך. מצב דברים זה מבטל את החשש כי "האיום" הוא זה שהביא אותה למסור את גירסתה במשטרה".
השופטים התייחסו גם לאמירה שיוחסה לתנ"צ מירי גולן, מכוחה, כביכול, נמיתן להבין שיש לה דעה קדומה נגד רמון. "לעניין האמירות שלכאורה מצביעות על גישה עויינת לנאשם כגון: "... האיש הזה ימנה את נשיא בית המשפט העליון..." - שוכנענו מדברי החוקרים וכן מדברי המתלוננת המהימנים עלינו, כי לא נאמרו דברים שכוונתם קביעת עמדה שלילית מוקדמת כלפי הנאשם".
"עדותה של זקן היתה אינטרסנטית"
בהתייחסות לעדויות, קובע בית המשפט כי "הפחות מהימנה היתה העדות של רבקה [פאלוך - נ.י], שמרוב רצון לרצות את הנאשם, הגזימה והפריזה בתאוריה, כאשר סיפרה שדברי המתלוננת היו מלווים בתנועות ידיים גסות, גירסה שהינה פרי המצאה של העדה". "עדה זו הגדילה לעשות, כאשר טענה, כי דברי המתלוננת זעזעו אותה עד כדי כך שכינתה אותה באוזני העוזרת שלה במילת גנאי זולה ומכוערת. ההתייחסות הבוטה שלה כלפי המתלוננת זועקת לשמיים וחושפת את גישתה העויינת כלפי המתלוננת, ללא כל הצדקה", נכתב. באשר לעדותה של ראש לשכתו של ראש הממשלה אולמרט, שולה זקן, מציין בית המשפט כי זו "היתה אינטרסנטית ועדותה היתה מוטה לטובת הנאשם".
השופטים קובעים גם בפרק הסיכום: "לאחר בחינה ובדיקה של כל הראיות, מצאנו שדבריה של המתלוננת הינם אמת לאמיתה. לעומת זאת, מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת. לאור זאת, אנו קובעים, שהמתלוננת לא פלירטטה עם הנאשם, לא יזמה את הנשיקה ולא הסכימה לה".
בהמשך הסיכום מגוננים השופטים על המתלוננת-החיילת, וכותבים:
"במשך חודשים, מהשלבים הראשונית של החקירה ועד הלום, המתלוננת היתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהוויתן, עמדה "חשופה בצריח" בלי יכולת להתגונן. דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת. מדובר בצעירה איכותית, ישרה, לא "פלרטטנית" ולא קלת דעת. צר לנו, שבתמורה לחשיפת האמת, שילמה המתלוננת מחיר כבד בפגיעה בכבודה ובשמה הטוב. מצערת העובדה, שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו. אנו תקווה ש"המסע המתוקשר" שליווה תיק זה, לא ירפה ידיהן של מתלוננת אחרות במצבים דומים. על המערכות השונות להתגייס למען מתלוננות עלומות ולגונן עליהן, שמא תחששונה אלה להתלונן ובכך יצא הציבור נפסד".
ניצחון גדול ליועץ המשפטי לממשלה
ההרשעה מהווה ניצחון גדול לתביעה בכלל וליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בפרט, שכן התביעה ומזוז, שהחליטו על הגשת כתב האישום, נאלצו להאבק ולהדוף את המתקפה התקשורתית מצד כלי תקשורת רבים, שיצאו נגד כתב האישום.
השופטים החלו ב-12:35 (יום ד', 31.01.07) בהקראת הכרעת הדין בפרשת הנשיקה. הכרעת הדין נקבעה ל-12:30. כשלוש דקות לפני מועד זה נכנסו השופטים לאולם, ולאחר שאיפשרו לצלמים להנציח מעמד זה החל פינוי האולם מצלמים וההיערכות להשמעת הכרעת הדין. הקראת הכרעת הדין נמשכה כ-20 דקות, ובסופה, כאמור, רמון הורשע.
לבית המשפט הגיעו מאות סקרנים ונציגים של מרבית כלי התקשורת. כמו כן הגיעו רבים מחבריו של רמון. ערוצי הטלוויזיה והרדיו פתחו שידורים ישירים. רמון הגיע ב-12:15 לשמיעת הכרעת הדין, האמורה להכריע בגורלו האישי והפוליטי, כשהוא מלווה במאבטחים שפילסו לו דרך בין המון העיתונאים שביקשו לשמוע מה בפיו. יחד עמו הגיעו פרקליטיו. רמון סירב לדבר ושמר על פנים חתומות. בבית המשפט הוא תפס את מקומו ונראה מיוזע. ההכרעה הדרמטית של שלושת השופטים, חיותה כוחן, דניאלה שירזלי ודניאל בארי, באה אחרי ציפייה דרוכה במערכת הפוליטית ובמערכת המשפטית.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
