אברהם עופר התאבד ביום ב', 3 בינואר 1977. הוא היה אז שר השיכון בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, ומראשי מפלגת העבודה. עופר ירד לחוף תל ברוך, נטל אקדח וירה בראשו. שמו של עופר עלה היום לכותרות
בעקבות דבריה של ח"כ אסתרינה טרטמן בראיון מיוחד ל-Nfc
עופר התאבד בתום חקירה בת כמה חודשים שנערכה סביב פעילותו בעבר, כשהיה מנכ"ל חברת שיכון עובדים, ולוותה בפרסומים שונים בעיתונות. החקירה נפסקה עם מותו, מסיבות מובנות, ואברהם עופר מת כשהוא בחזקת זכאי וחף מפשע.
ביום א', 2 בינואר, יום לפני ההתאבדות, פורסמה בהארץ ידיעה, בכותרת ראשית, ובה נאמר כי ראש הממשלה רבין, שר המשטרה דאז שלמה הלל, שר המשפטים דאז חיים צדוק המנוח, ובכירים אחרים התכנסו לישיבה, בשבת, בדירתו הפרטית של רבין בנוה אביבים, כדי לדון בעניינו של עופר. הוא עצמו, עופר, לא הוזמן לישיבה, לא הודיעו לו עליה, ועל הישיבה נודע לו מתוך הידיעה בעיתון. לגביו, היה זה הקש ששבר את גב הגמל, העובדה שחבריו הקרובים התעלמו ממנו ודנו בגורלו "מאחורי גבו".
בספרו "עדות" כותב אשר ידלין, שישב אז במעצר כחשוד בעבירות שונות, והיה חברו הקרוב של עופר, כי עופר היה חף מפשע. ידלין כותב כי בן דודו, אהרון ידלין (בעבר שר החינוך והתרבות) אמר לו: "עופר לא התאבד. הוא נרצח על-ידי חבריו".
