הידיעה שפורסמה בשבוע שעבר ב'שלום טורונטו' ובאתר מחלקה ראשונה על השיר האבוד של המשורר אהוד מנור ז"ל עשתה גלים וגרמה להתרגשות רבה אצל בני משפחת מנור. בנו של אהוד, יהודה מנור, יצר קשר עם מערכת העיתון וביקש להודות על חשיפת השיר ש"הפתיע את המשפחה כולה וריגש אותה גם לאור הקדשת השיר ע"י אהוד מנור לזכרו של אפיק בן ה- 4, אשר נקטל בפגיעת רקטת קסאם".
יהודה ביקש עוד להודות ללבנה אוחיון, על ששמרה את עותק כתב היד של השיר, יקר הערך למשפחה, ואזרה אומץ למרות הקושי הרגשי הגדול הכרוך בכך בשל הטרגדיה הקשה שעברה המשפחה לפרסמו ברבים. "השיר יצר חיבור רגשי המשפחות ואנו נשמח לסייע במציאת מלחין לשיר", אמר יהודה ל'שלום טורונטו' וחשף, כי לאחר שיחה עם אימו הכיוון המסתמן הינו לבחור בזמר בועז שרעבי כמבצע, בזכות היותו זמר נשמה המתאים לבטא את תוכן השיר שבו עצב, נחמה ותקווה שזורים זה בזה. בועז שרעבי ביצע אחדים ממיטב משירי הנשמה של אהוד מנור ובהם "לתת" והשיר שהוקדש לנווט הישראלי הנעדר רון ארד.
יהודה נקרא על שם דודו שנהרג במלחמת ההתשה בתעלת סואץ ב-1969. אביו אהוד שרצה להנציח את אחיו לא היה מסוגל לקרוא לו בשמו המלא והעניק לו את שם החיבה "ידי" (YADI). "ובני הרך יפה כמוך בשמך לו אקרא יהודה", כתב אהוד בשיר "אחי הצעיר יהודה" אשר הקדיש לו שיר נוסף ברשות הימים "בן", אשר מילות הבית הראשון שלו מעבירות רטט לאחר מותו: "בן, נסה אם תוכל והבן, שאימא ואבא רוצים כבר ללכת לישון, מחר יום ראשון. אולי תפסיק לחייך כבר אלי, תפסיק לעשות לי עיניים, זה לא יעזור, אני לא אחזור".
כיום משמש יהודה כעו"ד, המתמחה בתחום הקניין הרוחני, המתחבר ליצירה האומנותית שספג בבית אבא במשך שנים. "בחמש השנים האחרונות לחייו", מספר יהודה, "התחברתי מאוד לאבא ולעשייתו המוזיקלית. הופעתי עימו במופע משותף שנקרא "הדור הבא", ובו הייתי שר משיריו של אבא והעלנו את סיפור חייו. המופע הביא אותנו גם לקהילות היהודיות ברחבי ובכללם לקהילה בטורונטו. לביקור נוסף בטורונטו, שתוכנן למאי 2005, לא הצלחנו להגיע, בשל מותו הפתאומי של אבא".
בימים אלה עוסק יהודה במרץ בהקמת
האתר הרשמי לאהוד מנור שירכז את כל עבודתו האומנותית, ויאפשר לציבור ליצור קשר עם המשפחה. "רק לאחר מותו למדתי להכיר את גדלותו של אבי והיותו איש אשכולות ורב פעלים", מציין יהודה. "בחיי היום היום הוא היה אבא, והכול היה מובן מאליו. עתה עם המחקר שאני עורך והשיחות עם קרובים, חברים ועמיתים לעבודה אני מגלה דברים רבים שלא ידעתי על אבי". אהוד מנור חיבר בתקופת חייו למעלה מ-1,200 שירים בעברית שזכו להלחנה, וככל הנראה מדובר בהישג אשר אפשר שיזכה להיכלל בספר השיאים של גינס. הוא תרם תרומה אדירה לתיאטרון בתרגום מחזות, ובהם של שייקספיר, וכן תרגם מאות שירים מאנגלית לעברית, שרבים מהם שימשו במחזות זמר. במשך למעלה מארבעים שנה עבד אהוד מנור ברדיו. הייתה תוכנית יומית ברדיו FM 88 שנקראה "מנור ברמזור" וכן תוכנית בימי שישי בקול ישראל.
"הסתבר לי", מציין יהודה, "שאבא נהג להתנדב לקשת רחבה ביותר של פעילויות למען הציבור על אף מצוקת הזמן. הוא הרבה להנחות ערבי תרבות ללא תשלום וראה חשיבות רבה לתת צ'אנס ליוצרים צעירים. הוא היה מקשיב קשב רב לדיסקים וסינגלים שנשלחו אליו ע"י זמרים ויוצרים ואת השירים שאהב השמיע ברדיו, לא לפני שטרח להתקשר ליוצר ולהודיע לו על ההשמעה המתוכננת".
ב-12 באפריל (ג' בניסן ע"פ הלוח העברי) יחול יום השנה השני לפטירתו של אהוד מנור. "הזמן אינו מקהה את הכאב והגעגוע לאבא", אומר יהודה בנו. "בתי הבכורה מיקה כבר בת שנה, ולצערי אבי לא זכה לראותה. אנו עדיין בתקופת האבל על פטירתו הפתאומית של אבא, ולא קל לנו מבחינה רגשית העיסוק ביצירותיו. שירים רבים שנמצאו על שולחנו עדיין מחכים להיגאל בבוא היום. היינו מאוד קשורים לאבא. למרות שנתיים שעברו לא נגענו בחפציו. חדרו נותר כשהיה. אפילו האפטר שייב לא הוזז ממקומו. את אימא שגם היא הייתה מוזיקאית ראה אבא כשותפה מלאה ליצירתו. כל שיר הוא היה שולח אליה לעיון ולהערות".
"מאבא", מציין יהודה, "אני לוקח מסר אחד חשוב המלווה אותי כל העת בדרכי בחיים, והוא: אף פעם אל תוותר בני על מה שאתה מאמין בו אול תיתן לאחרים לשנות אותך. לך עם האמת הפנימית שלך. אבא היה כל כך בטוח ביכולותיו ובכישרונו שלא חשש לשלוח שירים בפקס לעיון של זמרים ויוצרים. שאלתי אותו לא פעם: אינך חושש שאחרים יגנבו לך רעיון או מילים, ועל כך נהג להשיב: אני לא מפחד. יהיו רעיונות אחרים. הוא בטח באנשים ואהב את האדם", אומר בגעגוע בנו יהודה ומספר, כי הוא מנסה כיום להתחבר לאביו באמצעות השירה. "התחלתי לנגן על פסנתר, ונראה שאתחיל אף אני בדרכו של אבא גם להלחין שירים. אדם הולך לעולמו ויצירתו נשארת לעולם. נחמתי הקטנה שאנשים יוסיפו לשיר את שיריו של אבי",הוא מסכם.
