בית המשפט השלום בראשון לציון פסק (13.2.07) כי חברת הביטוח הפניקס חייבת בפיצוי התובע בגין תאונת דרכים, שבגינה נהרס רכבו כליל.
עינב היה מעורב בתאונת דרכים באוגוסט 2003, לאחריה הוכרז רכבו כ"אובדן מוחלט". חברת הביטוח הפניקס דחתה את תביעתו בטענה כי הסתיר במרמה את עברו הביטוחי שכלל שתי תאונות ומקרה של גניבת רכבו. טענת הפניקס היתה, כי לו ידעה על העבר הביטוחי של עינב, לא הייתה מבטחת אותו. חברת הביטוח הוסיפה, כי עינב ביקש לרשום את דודתו כמבוטחת על פניו, על-מנת לזכות שלא כדין ב"הנחת העדר תביעות".
עינב טען נגד סוכן הביטוח, אשר "תיווך" בינו לבין הפניקס, כי גילה לו שהיו לו בעבר תביעות ביטוח. לטענתו, העובדה כי יידע את הסוכן מחייבת את חברת הביטוח. מעבר לכך, טען עינב, הסוכן הוא שיזם את רישום דודתו של עינב כבעלת הפוליסה, במטרה להוזיל את הפרמיה. עינב הניח שאין פסול בצירוף הדודה, לאור הצעת הסוכן. מנגד, השיב הסוכן לטענה זו, כי הרישום נעשה לבקשת הדודה ולבקשתו של עינב. לטענתו, נמסר לו כי הדודה היא שמימנה את רכישת הרכב ולפיכך סבר, כי אין פסול בהקמת הפוליסה על שמה.
השופטת ד"ר איריס סורוקר פסקה, כי "הפקת פוליסת ביטוח פירושה כי חברת הביטוח נקשרה בחבות ביטוחית. הפוליסה יוצרת מצג לפיו קיים כיסוי ביטוחי תקף (למעט, כמובן, במקרים של מרמה מצד המבוטח). ברגיל, מבוטח המקבל פוליסה רשאי להניח כי הפוליסה תקינה וכי הוא מבוטח". עוד הוסיפה השופטת, כי היה ויתברר כי נפל פגם בכיסוי הביטוחי, "הרי שיש בכך כדי לפגוע בציפיתו החוזית הסבירה. במקרה בו מקור הפגם נעוץ בהתנהגות רשלנית מצד הסוכן או המבטחת, הרי שנשללת מן המבוטח ההזדמנות לתקן את הטעון תיקון ולדאוג לביטוח תקף, או למצוא כיסוי ביטוחי במקורות אחרים".
השופטת פסקה כי סוכן הביטוח יישא ב-50% מהנזקים שנגרמו לתובע, חברת הביטוח תשא ב-20% מהנזקים וראתה את רשלנותו התורמת של עינס בשיעור של 30%.
עוד חויבו חברת הביטוח והסוכן ב-15 אלף ש"ח הוצאות התביעה.
