באיזשהו שלב במחצית השניה, כשצסק"א פיגרה ב-17 או 18 נקודות, אטורה מסינה נראה פתאום רגוע. קודם לכן הוא היה עצבני, נרגז, מתוסכל. אחר כך התחלף כל זה בהבעה של השלמה. הוא הבין שהמשחק הלך לאיבוד. בטוח שבאיזשהו מקום הוא גם נזכר, שזו הפעם הראשונה בקריירה הארוכה שלו, שהוא מפסיד למכבי ת"א.
מכבי ת"א לקחה את המשחק בזכות עצמה, גם אם ברור לגמרי שצסק"א לא הגיעה לכאן בשיא הריכוז. ההפרש הגדול לזכותה מהמשחק הראשון פגע במוכנות המנטאלית של השחקנים, שחשבו אולי שיוכלו לנצח גם במשחק השני אפילו אם יתנו משחק סביר ולא יותר. הכניסה שלהם למשחק היתה איטית מאוד וגם כשפאפאלוקאס נזרק למגרש לא באו השינוי והדחיפה, שמגיעים בדרך כלל כמו שעון.
מסינה הזהיר עוד לפני הסידרה, שהוא חושש ממכבי ת"א. הוא לא דיבר על חשש ממשי להפסד בסידרה, אבל היה ברור לו, שיהיה קשה מאוד לנצח קבוצה שעומדת על מאזן 1-9 באולם הביתי שלה. מכבי הראתה לו שהוא צדק. והאמת היא, שצסק"א מורכבת משחקנים שכל אחד מהם (למעט אולי אוסקר טורס, התוספת האחרונה) כבר הפסיד בתל-אביב בהזדמנות כזו או אחרת, חלקם אפילו יותר מפעם אחת, חלקם אפילו ספגו תבוסות. מסינה היה זה שמבחינה סטטיסטית עמד כמו איזשהו קיר בלי עביר, מחסום שאי אפשר לפרוץ. אתמול זה קרה בפעם הראשונה.
מסינה ניצח את כולם עד היום. מצביקה שרף, דרך רלף קליין ועד פיני גרשון ודייויד בלאט, אבל דווקא מול נבן ספאחיה המושמץ ועם הקבוצה בעלת התקציב הגדול ביותר שיצא לו להנהיג אי-פעם, הוא הפסיד.
מה שמוכיח בפעם המי יודע כמה, שבהרבה מקרים בהם משחקים חמישה מול חמישה הניצחון ילך לאלה שרוצים ומתעקשים יותר, ויעשו כל דבר כדי להשיג ניצחון. זה מה שמכבי ת"א הראתה אתמול בהיכל נוקיה, והקהל הגדול עזר לה לעמוד במשימה. הפנים ההוזות בהקיץ של ג'יימי ארנולד על הספסל במשחק בכפר בלום נגד גליל עליון, התחלפו בגג גדול שלו ומאמץ הגנתי מול סבראשנקו, שגבוה ממנו ב-15 סנטימטרים.
גם ספאחיה עזר לניצחון על ידי העמדת חמישייה נכונה יותר, קיצור הרוטציה וקרדיט גדול מאשר במשחק הראשון לשחקנים החשובים והמובילים של מכבי ת"א. הוא עשה עוול לליאור אליהו במשחק במוסקבה כשנתן לו רק עשר דקות, ואת זה אפשר היה לראות כבר בזמן אמת ולא רק אחרי מה שקרה אתמול. אליהו נייד יותר ויעיל יותר בצבע מהרבה מאוד שחקנים באירופה, למרות שהוא רוקי והם משחקים כבר שבע-שמונה שנים ביורוליג ומרוויחים פי כמה וכמה ממנו.
מסינה יכול היה להיערך ולהזהיר את הגבוהים של צסק"א מהיום עד מחר על סמך קלטות וידיאו, אבל כששחקנים נפגשים בפעם הראשונה זה מול זה, הם אף פעם לא לגמרי מוכנים ליריב שעומד מולם. ואליהו הוא כמו שק מלא בהפתעות. מגוון התנועות שלו אדיר ואתה לא יודע מאיפה הוא יבוא וייקח ריבאונד התקפה או ייתן לך דאנק על הראש.
במובן הזה, העובדה שספאחיה נעל אותו במשחק הראשון על הספסל אחרי שהחטיא שתיים-שלוש זריקות, רק עזרה לו במין הפוך על הפוך במשחק אתמול, בכך שהותירה אותו עדיין אלמוני יחסית בעיני הגבוהים של צסק"א. הם לא האמינו שאליהו מסוגל לדברים שהראה, ושטף קצר של כמה דקות מצוינות מצידו הספיק לעשות את ההבדל ולהגדיל את ההפרש.
אפקט ההפתעה הזה של אליהו פעל כמעט מול כל יריבה העונה במפגש הראשונה מולה, ובתנאי שקיבל מנת דקות מספקת כדי להראות את יכולתו. סביר להניח שבמשחק הבא ברוסיה הוא יתקשה בהרבה לעשות את הדברים שביצע, ואז יהיה למכבי ת"א קשה יותר להשיג נקודות קלות, שגם הפעם, אגב, לא עזרו לה להגיע למאזן של 70, בפעם השניה ברציפות.
אבל לא פחות גדול ממנו היה וויל ביינום, במשחק הכי טוב שלו העונה ולו רק בזכות העובדה שהסתיים בניצחון. היו לו עוד שני משחקים מצוינים בבדאלונה ונגד פנתינאייקוס באתונה, אבל אז מכבי הפסידה. הפעם היא ניצחה, הרבה בזכות העובדה שביינום קיבל חופש לשחק את הכדורסל שלו, וכמעט שלא טעה. ספאחיה לא העיף אותו אחרי טעויות, כי טעויות כמעט שלא היו. מבט לשורה הסטטיסטית שלו מראה חמישה אסיסטים ואיבוד אחד. חלום של כל רכז. ומה אתם יודעים, הוא אפילו לא החליק פעם אחת על המשטח וניהל את העסק בידיים מיומנות. לו רק היה משחק ככה לאורך רוב העונה, לא היתה בכלל שאלה מי ישמש כרכז של מכבי ת"א בעונה הבאה.
על המסורת והקהל של מכבי ת"א כבר דיברו מספיק. אלה, אולי, הדברים שמבדילים בינה לבין שתי המודחות של אתמול, דינמו מוסקבה ואפילו אולימפיאקוס, שכבר עשר שנים נמצאת בצל של פנתינאייקוס וכבר שכחה מה זה להיות הכי גדולה באמת. נדיר מאוד שמכבי ת"א תפסיד משחק של ייהרג ובל יעבור אצלה בבית, כשהאולם מלא באחד עשר אלף אוהדים שלה. מסתבר שזה עובד אפילו מול אלופת היורוליג ומול מאמן שאף פעם לא הפסיד כאן.
אבל מה לעשות שהסדרה תוכרע במוסקבה ולא בתל-אביב. שם, סביר מאוד להניח, לא יחזרו על עצמם מקרים כמו של דייויד אנדרסן, שסיים אתמול עם 0 מ-6 לשתיים, או מתיאס סמודיש שגמר משחק של 0 מ-9 מהשדה, או צעדים ומשיכת כדור באותו משחק מצד תיאו פאפאלוקאס.
שם זה יהיה משחק חדש ומכבי ת"א תגיע אליו כשהיא יודעת שהחזירה לעצמה את כבודה כמועדון, ושכל אחד מהשחקנים חי עכשיו טוב יותר עם עצמו בתום ההשפלה במשחק הראשון. אחרי שמכבי לא פגעה במשחק הראשון, וצסק"א לא פגעה בשני פשוטו כמשמעו (אחוזי קליעה נוראיים מבחוץ לשתי הקבוצות, כל אחת במשחק החוץ שלה), תהיה משמעות גדולה לאיכותם של המאמנים.
עכשיו מכבי כבר יודעת איך זה מרגיש לשחק באולם במוסקבה, ואיך זה עלול להסתיים. עכשיו צסק"א כבר יודעת לאילו רמות של אגרסיביות ומוטיבציה יכולה להגיע מכבי ת"א, ואיך זה יכול להיראות כשזה קורה. מכאן והלאה, למשך 40 הדקות הבאות, התחבולנות, האיכות והסמכותיות של המאמנים, הן אלה שיכולות לקבוע יותר מכל דבר אחר לאיזה צד ילך המשחק המכריע, ולאטורה מסינה יש יתרון בכל הקטגוריות האלה.
