קצינים נאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה נהגו לצרוך סמים באופן קבוע ובגלוי. כך, על-פי ממצאי מחקר שביצע יונתן לוי, דוקטורנט מן החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית.
מחקרו של לוי, לצד מחקרים נוספים אחרים, יוצגו בכנס בינלאומי "טירוף ופשע בגרמניה ברייך השלישי" של החוג להיסטוריה ומרכז קבנר מינרבה להיסטוריה גרמנית שייערך בחודש הבא באוניברסיטה העברית.
המחקר של יונתן לוי מצביע על כך שהמשטר הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה נקט במדיניות סובלנית כלפי צרכני סמים, ולפיכך נמנע מרדיפה או מאכיפת מדיניות ענישה נגד גרמנים או קצינים נאצים שהשתמשו בסמים. הוכחה בולטת לכך - הרמן הרינג, המשנה להיטלר במפלגה הנאצית, היה מכור ידוע למורפיום, אך עובדה זו לא היוותה בעיה מבחינת השלטון. "בניגוד לדימוי הקשוח והאלים של המשטר הנאצי, מפתיע לגלות שדווקא בתחום זה גילו הרשויות יד רכה ביותר", מסביר לוי. "למעשה חוקי האכיפה היו קלים בהרבה מהנהוג בארה"ב, או בישראל של ימינו.
"בניגוד לאלכוהוליסטים, יהודים ואחרים, משתמשי הסמים בגרמניה הנאצית לא היו נתונים לרדיפות ופיקוח מחמירים במיוחד, ורבים מהם אף הגיעו לדרגות בכירות, למרות שהתמכרותם היתה ידועה ברבים. הסיבה לכך נעוצה בהגדרות שונות של הנאצים לפשע ופעילות פלילית, שהיו מבוססות על מונחים שונים בתכלית מהמוכרים לנו היום".
מחקר נוסף שיוצג בכנס יעסוק בנושא הטירוף, ההזיות, והתשוקות של אסירים בבתי הכלא בגרמניה בשנות ה-20. המחקר, שנערך על-ידי הדוקטורנט עופר אשכנזי, בוחן את האופן שבו יוצרי קולנוע גרמניים מראשית המאה תיארו לצופיהם את המציאות הנסתרת המתרחשת מאחורי חומות בית הכלא בגרמניה. במרבית הסרטים, מוצגים האסירים כמי שנסחפים בקלות למציאות שבה נמחק ההבדל בין אמת והזיה, ומתנסים לפיכך בחוויות מיניות הומוסקסואליות למכביר, ללא קשר לנטייתם המינית המוצהרת.
"הסרטים מציגים מציאות ובה מטשטשים ההבדלים בין המינים, וההעדפות המיניות של האסירים", מסביר גרינברג. "הסרטים אלה, שהועלו בהצלחה רבה בשנים שקדמו לעלייתו של היטלר, אפשרו להציג את החברה 'הנורמלית' - שמחוץ לחומות הכלא - ככזו בה הגבולות ברורים ומוגדרים. מצד שני, הסרטים הראו לגרמנים עד כמה קל לעבור את הגדר המבדילה בין העולם השפוי ההזוי וחסר התקווה. כמה שנים אחר-כך, עם עליית הנאצים לשלטון הפך העיסוק האומנותי לחלום בלהות פוליטי".
הדוקטורנט אודי גרינברג ידבר בהרצאתו על האופן שבו סיקרה התקשורת המודרנית בתקופה שקדמה לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה מקרי פשע פופולריים, כתעלומות רצח, משפטי אונס בכלי המדיה החדשים שנוצרו בתקופה זו, כמו הרדיו והקולנוע. התוצאה של התהליכים הללו: שוטרים ופושעים כאחד קיבלו מעמד של כוכבי קולנוע בגרמניה.
"עם כניסתם של כלי התקשורת לשימוש נפוץ בגרמניה, החלה לראשונה המשטרה בגרמניה לשתף פעולה עם התקשורת כדי לבקש את עזרת הציבור במרדף אחרי פושעים נמלטים ומקרי שוד לא מפוענחים", מסביר גרינברג. "כתוצאה מכך, אלפי אזרחים גרמניים העבירו הלשנות למשטרה על פושעים שמצאו סביבם. מהומה זו, הובילה לכך שפושעים ושוטרים גם יחד הפכו לסלבריטאים נערצים בגרמניה". עוד מוסיף גרינברג, כי: "תופעות רבות המוכרות לנו היום ביחסי תקשורת-פשע-משטרה התחילו בגרמניה שלפני הנאצים, ומנפצות רבים מהמיתוסים הקשורים בהבנתנו את הרייך השלישי כמו את הבנתנו את ההווה".
הכנס "טירוף ופשע בגרמניה ברייך השלישי" ייערך באוניברסיטה העברית בין התאריכים 27-28 במאי (ימים א'-ב').
